ומעתה נבוא לנ"ד. דהנה אם הספק דתחתיו הוה ספק שקול. היה קשה להקל מאחר דנגדו ספיקא דבוגרת לבד. אבל בנד"ז כיון שנתייחד עמה תוך שבעת ימי המשתה וע"ז טען שלא מצא ד"ב. וע"ז החשש דתחתיו רחוק במאד מאד כמ"ש בתשובה ראשונה מדברי החמ"ח סימן ס"ח סק"ח. וכן מצאתי כדבריו בשט"מ פ"ק דכתובות (ד"ט) בד"ה ספק תחתיו ספק אין תחתיו. ובמראה הפנים בירושלמי כתב שכן מפורש בירושלמי ה"א קידשה בחופה לית לן באילן קנסייא ואין חוששין שמא אחר החופה זינתה. וכן כתב הר"ן דבמקומות הללו שרובן מקדשין וכונסין לאלתר ליכא למיחש להכי דאם זינתה ודאי קודם לכן זינתה עכ"ל. וכן פירש ג"כ בעל קה"ע שם. ולכן י"ל עכ"פ דהטענה דבוגרת אין לה טע"ד עדיפא מחשש זה ולפחות ה"ל שקולים. וא"כ להרר"י וסיעתו בספק שקול נאמנת ע"י טענת ברי. והגם דהעלינו שאין להקל בזה בטע"ד דבוגרת אף בספק מכח הירושלמי מ"מ הכא בנ"ד הספק דאין תחתיו ודאי רבו גידולי ההיתר על האיסור דאף אם רוב פסולים אצלה מ"מ בהצטרף המיעוט דבוגרת למיעוט דכשרים י"ל הנך תרי מיעוטי המצויים רבו על הרוב מה גם בצירוף מיעוט דמוכת עץ והחזקת כשרות והטענת ברי. ומ"מ אינו מוכרח. וי"ל הוי ספק שקול. ומיהו י"ל הירושלמי לא אסר בבוגרת רק היכא שתחתיו הוי ספק שקול ממש מה שאין כן בנד"ז. אך זה אינו שהרי מסתימת לשון הירושלמי משמע שאוסר בבוגרת אף באשת ישראל ואף אם קיבל בה אביה קדושין פחות מג"ש ויום א' אכתי איכא ספק אונס. מיהו הירושלמי לית ליה צירוף ספק דאונס משום קול יוצא לאונס. אך גבי בוגרת משמע בירושלמי דאסור בכל אשת ישראל אף שיש ספק דאין תחתיו דהא לא נזכר כלל בירושלמי אופן דקידשה פחות מג"ש ויום א' אדרבה משמע שם הא דר' אלעזר מיירי בכל אשת ישראל. א"כ עכצ"ל דס"ל להירושלמי דהך בוגרת אינו מצטרף לספק דאין תחתיו משום דהוי מיעוטא. אך כיון אנן לא קיי"ל כהירושלמי בטענת פ"פ בבוגרת דאפילו בחד ספק לחוד שרינן לה דהא אפילו באשת כהן משמע אין איסור משום פ"פ בבוגרת אף דבא"כ לא שייך צירוף ספק דאונס ולא ספק דאין תחתיו אם רוב פסולים אצלה. עכ"ז אין עליה טע"ב מטעם שכתב הרמב"ם שרוב הבוגרות אין להם דוחק כו' וגם בהא דאמרו בירושלמי על המשנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואין כתובתן מנה ואין להם טע"ב שאמרו בירושלמי ג"כ אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה וכל הפוסקים לא ס"ל כן משום דאיכא שני ספיקות ספק אין תחתיו ואת"ל תחתיו ספק באונס. ולכן אהא דאמרינן בגמרא וניחוש שמא תחתיו זינתה הוצרך רש"י לפרש שהקושיא אמאי לא מזקקינן ליה לבא לב"ד ולא יתברר הדבר. ובשט"מ שם האריכו בזה פירושים שונים משום הקושיא דהא איכא ס"ס. ועי' בהמגיד פי"א מה"א דין ה'. והלח"מ שם והב"ח הבינו דאפילו בלא ס"ס אין עליה טע"ב ודבריהם אינם מוכרחין. עכ"פ בשיש ס"ס אין לה טע"ב. וזהו נגד הירושלמי דאוסרה ואין לומר הירושלמי מיירי באשת כהן דהא תנן בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואין. וגרושה וחלוצה א"א להן להנשא לכהן. א"ו הירושלמי מחמיר יותר מש"ס דידן. ובכאן הטעם פשוט דהירושלמי אינו מצרף ספק אונס. מיהו להב"ח סימן ס"ז סעיף ב' דלש"ס דילן בלא טעם דספק אונס שריא לרב אשי משום דמסתמא נבעלה תחת בעלה הראשון ואפילו איכא עדים שלא נסתרה ודאי לשבחה אומרים כן כו' עכ"ל. וכ"ד הלח"מ פי"א מה"א דין ה' ועיין ב"ש סימן ס"ז ססק"ב ובט"ז שם סק"א ובהפלאה שם מה שחלק על הט"ז ומהירושלמי ודאי משמע לא כהב"ח והלח"מ והט"ז. ונצטרך לומר דהוא פלוגתא חדשה בין ש"ס דילן והירושלמי והוא דוחק. ועי' בתוס' (דף ט' ע"ב) סד"ה אבל בגליל. והנה גם בדין היא אומרת מוכת עץ אני כתב ג"כ בירושלמי אבל לקיימה אינו רשאי. ולש"ס דילן ודאי נאמנת. לא מיבעיא לשטת הרר"י דמאמינה באומרת שנאנסה ה"ה מוכת עץ דמאי שנא. וכ"כ בהדיא הה"מ פי"ח מה' א"ב הי"א וכ"מ בתוספות (ד"ט) סד"ה ואיבעי"א ואף להאומרים דמ"ע לא שכיח מ"מ ה"ה אונס לא שכיח. אך גם להחולקים על הרר"י מ"מ כשיש עוד ספק כגון באשת ישראל שקיבל בה אביה קדושין פחות מג"ש ויום אחד שיש עוד ספק אונס וכן באשת כהן כשיש ספק אין תחתיו ורוב כשרין נראה ג"כ דנאמנת באומרת מ"ע אני. מיהו בהרב המגיד פי"ח מה"א סוף דין י"א משמע להחולקים על הרר"י אינה נאמנת דלא חשיב רק ספק א' כיון שמ"ע הוא דבר שאינו מצוי. אכן להתוספות ודאי דנאמנת כשיש עוד ספק. וכ"מ דעת הרשב"א הובא בשט"מ (דף ט') סד"ה ואיבעית אימא י"ל מ"ע לא שכיח וכל שלא טענה לא תלינן ביה כו'. אבל אם טענה היא בפי' נאמנת עכ"ל. משמע בכה"ג דטענה חשיב ספק וי"ל דנאמנת אף להחולקים על הרר"י כיון שיש עוד ספק. ועי' פנ"י בקו"א פ"ק דכתובות סימן למ"ד הביא ראיה דבטוענת מ"ע אני נאמנת אף להתיר א"ע לבעלה מהא דרבה תוספאה בפרק הערל (ד"פ ע"ב) שהביא הרמ"א בהג"ה בסימן ד' סעיף י"ד בהג"ה וכ"ד הרב"י בש"ע שם. מיהו החמ"ח שם והב"ש הביאו שהתוספות בנדה (דל"ח ע"א) ס"ל דלא קיי"ל כרבה תוספאה וכן כתבו עוד התוספות בנדה (דכ"ז ע"א) ד"ה אלא למ"ד הביאו העצ"א שם ומ"מ העצ"א שם ובבית מאיר בתשובה סימן יו"ד העלו דרוב הפוסקים ס"ל כרבה תוספאה. מיהו מה שדימה הפנ"י נדון דהרר"י לזה לא דק. דהכא שאני שתולין בהכי לומר שלא היה זנות כלל משא"כ בנדון דהרר"י דע"כ היה זנות רק לתלות באונס אין ראיה משם. ואפשר דלא דמי גם כן להא דמוכת עץ כי שם נולד הספק אחר הנשואין וגבי מוכת עץ נתגלה עכשיו שהספק היה קודם הנשואין. ועיין בהריב"ש סוף סימן תמ"ו הביא ג"כ ראיה אחרת דלא תלינן בזנות כל שאפשר לתלות שלא היה זנות רק דאשתהי הולד אף שהוא רק מיעוט כו'. עוד ראיתי בהריב"ש שם מ"ש בשם הרי"ט דשמואל וחסידים הראשונים בנדה (דל"ח ע"א) לא דברו אלא למקומם ושעתם וקרא דהריון אסמכתא בעלמא הוא עכ"ל. ופי' הריב"ש שכוונת הרי"ט שבזמן הזה אפשר שתלד למקוטעין ולא יהיה נפל. הרי אמר הרי"ט מסברא שבזמן הזה אינו כן. אם כן כמ"כ י"ל בבוגרת שבזמן הזה הוא מיעוט המצוי שבוגרות אין להם ד"ב כאשר חקרתי ודרשתי פה בעירנו מכמה וכמה צנועות כו' וכ"ש שסברא זו נמצאת בירושלמי עכ"פ דבוגרות אין להם ד"ב וכיוצא בזה בהא דפ"ק דנדה (ד"ט ע"א) דהלכה כר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון ואעפ"כ עכשיו בזמן הרבה לפי הנראה ברוב המניקות יהיה הענין כדברי ר' מאיר ודו"ק:
קצרו ש"ד. לכאורה יש טעם להתיר ע"ד הא דרבה תוספאה ולומר שבערך זה היא בוגרת לגבי טע"ד וכהריב"ש סימן תמ"ו ואצ"ל לדעת הרר"י שבסימן ס"ח ס"ח. ולצרף לזה עכ"פ דמיעוט כשרים ובין הכל ה"ל כרובא להקל וטענת ברי על טענה דבוגרת וגם אפ"ל פתח פיך לאלם הוא על טענה הב'. גם לצרף לזה מה שמצאתי בספר קהלת יעקב להתו"ג שכתב בסימן וא"ו סי"ח ד"ה אלא דלהטור סימן ד' שבב"ש סקמ"ג ונ"ב י"ל אפילו ברוב עובדי כוכבים לא חשיב רוב פסולים כיון דרוב המצויין אצל הישראלית הם ישראלים ולא מצאתי כן בב"ש שם אולי הוא בב"ש ישן. ועל חשש דתחתיו כבר נתבאר לעיל שאין שום חשש:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור