סימן ח
ב
איברא דיש להקשות על זה דבסוטה פרק משוח מלחמה משמע דגם שומרת יבם נקראת אשה דתנן התם דף מ"ג ע"א מי האיש אשר ארש אשה כו' אחד המארס את הבתולה כו' ואפילו שומרת יבם. ובגמ' (דף מ"ד א') דחמשה אחין ומת אחד מהם במלחמה כולם חוזרין ואמרינן הטעם על זה בגמרא שם (דף מ"ג ב') התם כל חד וחד קרינא ביה אשתו. וע' בנדרים (דף ע"ד) דאפילו לר' יהושע דבשני יבמין לא חשיב זיקה משום דאין ברירה ואם כן צ"ל דלענין חזרה מעורכי מלחמה שאני. משום דחוזר אפילו על בית התבן בית הבקר בית העצים ולא יהיה שומרת יבם גריעא מהם. ובגמרא דסוטה ר"פ ארוסה (דף כ"ד ע"א) פליגי תנאי דר' יאשיה אלימא ליה שומרת יבם מארוסה משום דלא מיחסר מסירה לחופה וס"ל דהיא נקראת תחת אישך. ור' יונתן אלימא ליה ארוסה דקידושי דידיה וסוקלין על ידו. ולכן בארוסה קרינא בה תחת אישך אי לאו דהדר מיעוטא קרא אחרינא דאשה תחת אישה. דמשמע אשה גמורה דהיינו כנוסה. אבל שומרת יבם נתמעטה מתחת אישך. ובירושלמי הובא בתוס' שם (דף כ"ד סע"ב) דארוסה נקראת מקצת אשתו. והנה קיי"ל כר' יונתן כמו שאמרו בגמ' שם דמתניתין כר' יונתן. וכ"מ ודאי ממשנתינו דהבע"י הנ"ל. וצ"ל דר' יאשיה ס"ל כהסברא שכתבו הר"ן והרא"ש בנדרים דף ע"ד א' דזיקה חשובה ככנוסה ועדיפא מארוסה. וכבר כתב הר"ן שם דלא קיי"ל כן. וגם ר' עקיבא בנדרים שם דאמר אין היבמה גמורה ליבם כשם שהארוסה גמורה לאישה משמע דס"ל כר' יונתן. וגם בספ"ב דסוטה (דף י"ח ע"ב) קיי"ל דשומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה וכמו שכתוב בש"ע סי' קנ"ט ס"ג וארוסה שזינתה פשוט דאסורה לבעלה מדאורייתא כאשה גמורה. כמבואר במשנה וגמרא פ"ק דכתובות. ואם כן יפה כתב הח"צ דארוסה י"ל שנקראת אשתו משא"כ שומרת יבם. שכן דברי ר' יונתן. ומתניתין דהבע"י אתיא כוותיה:
קיצור. והא דחוזר מעורכי המלחמה על שומרת יבם מפסוק מי האיש אשר ארס אשה. יש לתרץ דשם חוזר אפילו על בית התבן. ומכמה מקומות בגמרא מוכח דשומרת יבם לא דמי כלל לארוסה. ר"פ ארוסה (דף כ"ד א') וספ"ב דסוטה (דף י"ח ע"א) דלא קיי"ל כרב המנונא דשומרת יבם שזינתה אסורה לבעלה ועיין תוספת ר"פ ארוסה (דף כ"ג סע"ב) ד"ה ושומרת יבם (ודף כ"ד ע"ב) ד"ה כשמואל. בנדרים פ' נערה (דף ע"ד א'). וא"כ יפה כתב הח"צ דאם רגמ"ה לא גזר בארוסה מכ"ש בשומרת יבם:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור