סימן מ
ח
ולכאורה יש עוד מקום עיון דכ"ז לסברת הר"ן פ"ג דקדושין דמדינא כי אמרה טא"ל לא מהימנא כו' תקינו במ"ר כו' אבל אפ"ל דלמ"ר נאמנת משום דה"ל כחזקה דלא עבידי לבזויי נפשה ומשו"ה ע"י חזקה זו נאמנת אע"ג דה"ל חב כו' ומצינו כן בפ"ה דגיטין מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך כו'. ולמשנה אחרונה די"ל ענ"ב אינה נאמנת מדינא ולאו חזקה הוא הלכך היכא דל"ל ענ"ב נאמנת מדינא ולא כהנ"ב סי' ע' הנ"ל. ונפ"מ מזה דכשהדבר קרוב דל"ל ענ"ב יש להחמיר כיון דאי ודאי ל"ל ענ"ב נאמנת מדאורייתא ולא מצד התקנה כו' וכ"מ לכאורה בגמ' דנדרים (דף צ"א ע"א) גבי בעיא דגרשתני מהו ופשטא ליה מטא"ל ואי איתא דטא"ל לא מיתסרא מדאורייתא כלל מדינא למ"ר רק תקנה א"כ מה ענין זה לזה פשיטא דבגרשתני ליכא תקנה דהתם שייך לתקן שלא לבוא עליה באיסור כל ימיו משא"כ בגרשתני לא שייך האי טעמא דאעפ"י שגרשה מה איסור הוא אם איננו מאמין לה. מיהו י"ל דשייך מכשול כגון באשת כהן שלדבריה אסורה היא לו ומ"מ זה דוחק לאוקמא הסוגיא באשת כהן לבד דבעיא דגרשתני קאי על כל הנשים ובאשת ישראל לא שייך לתקן כן בגרשתני שתהיה א"א ניתרת לעלמא בלא גט מאחר דמדינא לא מהימנא ובשלמא גבי טא"ל ליכא חשש דהא מגרשה אח"כ וכ"ת מ"מ כיון שמגרשה מחמת שאנו אוסרים אותה עליו א"כ ה"ל גט מעושה שלא כדין מאחר דמדינא אינה אסורה לו ועי' באה"ע סי' קל"ד דבשבועה חשוב אונס וא"כ מ"ש שאר איסור. אך ז"א דא"כ בשניות דרבנן ג"כ יהיה קשה שהגט מעושה שלא כדין דהא מדאוריי' שריה ליה ושם כופין ומעשין בפו"מ בשוטים. וכש"כ הכא דלא כפינן כו' ועמ"ש רבינו הגאון ז"ל הטעם גבי שניות בתשובה המתחלת בנדון אלמנה מינקת כו' בסוף התשובה שיש כח ביד חכמים לאוסרה עליו כו' יעו"ש. והלכך גבי טא"ל דתקינו דמהימנא למ"ר ליכא מכשול משא"כ גבי גרשתני את"ל דמהימנא היינו בלי גט שכן פי' רוב הפוסקים לשון נאמנת כמ"ש בטוש"ע אה"ע ריש סי' י"ז. וא"כ לפשוט דין זה דנאמנת מטא"ל. מאי ענין לפשוט קולא דהיתר א"א שא"א להאמינה אא"כ נאמנת מדאורייתא מחומרא שהחמירו למ"ר להאמינה בטא"ל שלא מדינא רק דתקינו כו' וא"כ מהו שאמר רב המנונא ת"ש האומרת טא"ל דאפי' למשנה אחרונה כו' משמע דלמ"ר ודאי יש לפשוט כפשוטו מדמהימנא הכא בטא"ל ה"ה בנד"ז. רק דממשנה אחרונה ג"כ אין ראיה לסתור ואי איתא אינו ענין כלל זה לזה אפי' למ"ר דהא למ"ר נמי לא מהימנא מדינא. ואם תחלק למ"ר ג"כ משום דהתם הוא דמשקרי כו'. א"כ אין לו עכ"פ ראיה לפשוט והיאך שייך לומר ת"ש בשלמא למאי דבעינן למימר דלמ"ר נאמנת מדינא הלכך הפשיטות ממ"ר ואע"ג דהלכה כמ"א מפרש הטעם דבכה"ג י"ל דגם למ"א נאמנת. משא"כ את"ל דכל הנאמנות בטא"ל רק מהתקנה א"כ מה ענין זה לזה. א"ו משמע דס"ל לרב המנונא דטא"ל נאמנת מדינא למ"ר וצ"ל דלר"ה הטעם דאין אשה מעיזה פניה לצאת מבעלה ע"י שקר זה ולמ"א חילקו דבכה"ג לא שייך כ"כ אין אשה מעיזה כו':
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור