סימן לג
ב
אך הנה באמת על האיסור מצד העדים דתרווייהו מסהדי שנבעלה לאחר אין להחמיר כלל ולומר דדומה למ"ש בגמרא תרווייהו באשת איש קא מסהדי כו' שהרי הר"ן בפ"ב דכתובות שם הקשה אהא דאמרינן תרווייהו באשת איש קמסהדי וז"ל וכ"ת כיון דחד מהני אומר שנתגרשה אין כאן אלא עד אחד שמחזיקה באשת איש כדאמרינן לעיל כו' למעקר סהדותיה קאתי תירצו בזה דדוקא בעד אומר תנאי הוא דאמר הכי לפי שעוקר השטר מעיקרו כו'. אבל אם היה מעיד שפרעו לכ"ע הוה אמרינן דתרווייהו בשטרא מעליא קא מסהדי והאי דאמר פרוע ה"ל חד כו'. וה"נ האי דקאמר נתגרשה כיון דמעיקרא מודה דאשת איש היתה לעד אומר פרוע דמיא עכ"ל הר"ן. וכ"כ בשט"מ ד"ה תרווייהו באשת איש קא מסהדי בשם הרמב"ן וז"ל אי נמי עד כאן לא אמר רב הונא בריה דרב יהושע למעקר סהדותייהו קאתי אלא גבי תנאי שמתחלת עדות זה תנאי היה. אבל הכא אשת איש היתה ואח"כ נתגרשה וכשתי עדיות דמי וה"ל חד במקום שנים ומיהו רבא ורב אשי כו' עכ"ל. וכ"כ שם בשם הרא"ה והרשב"א. וז"ל הרשב"א ולא שייכא בפלוגתא דזה אומר תנאי וזה אומר אינו תנאי דאפליגו בה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דבהא אפילו רב הונא מודה בה דהתם היינו טעמא דאמר רב הונא למעקר סהדותייהו קא אתי משום דחד סהדותא היא וברורי הוא דקא מברר ליה ואמר דעל תנאי כך הקנה זה או מכר זה אבל הכא תרי מילי נינהו דנשואיה לאו בגירושין מיתלו. אלא הוה ליה כשנים אומרים כתב ידינו הוא זה וזה אומר עדיין לא פרעו וזה אומר פרעו דהאי דקאמר פרעו לא מהימן ורבא דאוקמא בתרי ותרי כו' ורב אשי לאו משום דפליגי עליה דאביי בעיקר דינא ולומר דברב פפא שייכא כו' עכ"ל. ומיהו הרמב"ן שם כתב וז"ל ומיהו רבא ורב אשי לית להו הך סברא אלא למעקר קא אתו עכ"ל. ונפ"מ דלהרמב"ן אפילו בעד אחד אומר פרוע בטל השטר וזה כדעת הרמ"ה שבטור סוף סימן מ"ו סעיף ל"ו שכתב הש"ך בסימן פ"ב ס"ק מ"ו דמוכח דס"ל דגם בעד אחד אומר פרוע בטל השטר. ומ"ש הש"ך דמ"מ נראה דהרמ"ה לא קאמר אלא כשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר. זהו ודאי ג"כ דעת הרמב"ן דמעמיד גם הא דעד אחד אומר תנאי דוקא כשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר. ומ"מ לדינא אין נפקותא דהא כל הפוסקים בטוש"ע אה"ע סי' קנ"ב סעיף ה' פסקו להא דאביי דתרווייהו בא"א קא מסהדי כו' וזה כהרשב"א דרבא ורב אשי לא פליגי עליה דאביי. ולפ"ז בעד אחד אומר פרוע אפילו כשאין כת"י יוצא ממקום אחר אינו נאמן. והנה ע"פ הדברים האלו מובן דנדון זה נמי לא גרע עכ"פ מעד אחד אומר תנאי ועד אחד אומר לא היה תנאי דלא אמרינן תרווייהו בשטרא מעליא קא מסהדי. דקיי"ל כרב הונא משום דלמיעקר סהדותיה קאתי. ואשתכח דאין בשטר חתום אלא עד אחד. א"כ כ"ש הכא העד האומר שבא עליה הבועל באונס. דעדיף מתנאי דעכ"פ השטר יש לו מקום אילו נתקיים התנאי. אלא כשלא נתקיים נתבטל השטר מעיקרו. כ"ש הכא כיון שהבעילה היה באונס א"כ לא היה בזה סברא שתיאסר על בעלה. ואפילו רב פפא דפליג גבי תנאי יודה כאן דהתם הוא דס"ל דכיון שהשטר נכתב בלא תנאי שייך לומר תרווייהו בשטרא מעליא קא מסהדי. משא"כ הכא דמעיד על פה שבא עליה פלוני באונס אם כן מעיקרא מעיד שלא נאסרה לבעלה כלל. וכ"ש שאין זה ענין לעד אומר נתגרשה כו' דשם ודאי שייך לומר תרווייהו באשת איש קא מסהדי משא"כ בעד אחד אומר תנאי. וכ"ש הכא:
קיצור (גבי עד אחד אומר תנאי כו' אמרינן דלמיעקר סהדותייהו קא אתי משום דחד סהדותא היא וברורי הוא דקא מבריר לה. א"כ כ"ש בנד"ז דמי לעד אחד אומר תנאי. ולא לעד אחד אומר נתגרשה. ואפילו רב פפא דפליג גבי תנאי יודה כאן):
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור