סימן יג
א
סימן יג
שאלה איש אחד בא לכפר אחד והלך לישן בחדר שאיש ואשתו שרוים בו. ואחר כך בא על האשה כי רימה אותו עד שכסבורה שהוא בעלה. ואחר המעשה לבה דפק בקרבה מאיזו טעמים שהיה לה ועוררה את הבעל משנתו ושאלה ממנו אם בא עליה. והשיב שלהד"מ. אז אמרה לו אם כן זהו פלוני. ושאלו מפלוני וכיחש מכל וכל וכמה אנשים דרשו וחקרו ממנו לומר שיתן תודה והיה בלא הועיל עד שאחר כך האשה טענה עמו היאך תוכל להכחיש מעשה שהיה והודה שכן הדבר כאשר סיפרה האשה שרימה אותה כנ"ל. מה דין האשה לבעלה:
תשובה זה משנה מפורשת ספ"ג דיבמות הביאה בכ"מ פכ"ד מה' אישות לומר שממנה יצא לו להרמב"ם שכתב שם דין י"ט האשה שזנתה תחת בעלה בשגגה או באונס הרי זו מותרת לבעלה. ופירוש בשגגה מבואר במהרי"ק שרש קס"ז והיכי דמי מזנה תחת בעלה בשגגה כגון שהיא סבורה שהוא בעלה ונמצא שהוא אדם אחר כהנהו עובדי דשלהי נדרים עכ"ל וכתב הכ"מ שיצא לו להרמב"ם זה מאותה משנה שנים שקידשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה הוחלפו את של זה לזה הרי אלו חייבין משום אשת איש כו' ומפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן ובגמ' שם אמרינן הא לאו מעוברות שריין. והיינו מפני שהם שוגגים ולא מזידים. אלמא דשוגגת מותרת לבעלה ומה שלא הביא בכ"מ מעובדא דשלהי נדרים היינו משום דהתם אדרבה נראה מהגמרא דהתירו משום שלא האמינוה אלא שהפוסקים פירשו שם דע"כ צ"ל דבאשת כהן מיירי דבאשת ישראל אין לך אנוסה גדולה מזו. לפיכך הביא ממשנה וגמ' דיבמות הנ"ל שנתבאר שם להדיא דשוגגת מותרת ואינה אסורה אלא מזידה. ועיין עוד מדין זה בהרמב"ם פי"א מה"ג דין כ"א מי שנשאת בטעות כו'. והנה ההפרש בין שוגג לאונס מבואר ברמב"ם פ"ה מה' שגגות ה"ו וז"ל שהשוגג היה לו לבדוק ולדקדק ואילו בדק יפה יפה ודקדק בשאלות לא היה בא לידי שגגה ולפי שלא טרח בדרישה וחקירה ואחר כך יעשה צריך כפרה עכ"ל משא"כ האונס פטור מקרבן וא"צ כפרה דמאי הוה ליה למיעבד. וכיון שבגמרא שם ביבמות איתא תני רבי חייא הרי כאן שש עשרה חטאות. אלמא דגם בכה"ג דמיחייבא בקרבן כי אינה אנוסה גמורה רק שוגגת אעפ"כ מותרת לבעלה. וז"ש הרמב"ם פכ"ד מה' אישות דין כ' ודין השוגגת ודין הנאנסת אחד הוא שהשגגה צד אונס יש בה. כלומר אף על פי שאינו אונס שאילו דקדקה יפה בשאלות להבחין בטביעת עין דקלא או אילו בדקה יפה היתה מכרת שאינו בעלה. והיא לא עשתה כן. מכל מקום כיון שעכ"פ שגגה וסברה שהוא בעלה מותרת לו שהרי אינה מזידה עכ"פ. וביש"ש פ"ג דיבמות סי' י"ז כתב אשת ישראל שנבעלה ברצון וסברה שהוא בעלה שריא לבעלה. וכן כתב הא"ז אשת ישראל שנבעלה ברצון לאיש אחר וסברה שהוא בעלה הוי אונס ושריא לבעלה כו'. קיצור. דמוכח ממשנה ספ"ג דיבמות דאשה שנבעלה לאחר בטעות שכסבורה שזהו בעלה. מותרת לבעלה לפי שאינה מזידה אף על פי שג"כ אין זה אונס מ"מ שוגגת מקרי והשגגה צד אונס יש בה. וע' בהרמב"ם פ"ה מה' שגגות דין ו' והכ"מ הביא מהתוספת ר"פ החולץ דף ל"ה ע"ב ד"ה ונמצאת:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור