סימן קעד
ב
אך מה שהקשו ע"ז ממ"ש בגיטין (ד"כ) למאי ניחוש לה בענין אם לא כתב שמו ושמה אם הגט בטל מדאורייתא כו' הא בעינן שמו ושמה כו' אין די בישוב הפנ"י והג"פ משום דהסופר לא יכתוב דפשטא דגמ' משמע דהגט אינו כלום. ולפעד"נ דאף לדברי ר' יואל וסיעתו ע"כ לא קאמר אלא כשכתב לשון נוכח בגט הרי את מגורשת ממני. דנמצא מבואר שהוא המגרש והיא המתגרשת לכך אע"פ שלא הזכיר שמו ושמה הגט כשר מדאורייתא. אבל בפרשה כריתות שבתורה שנאמר הכל כמדבר בעד אנשים ונשים דעלמא כי יקח איש אשה כו' וכתב לה כו' ושלחה מביתו כו' אזי כשכתב גט בלשון הזה ודאי שמו ושמה מעכבים דאם כתב שמו ושמה אזי י"ל דאפילו בכה"ג הגט כשר מדאורייתא מיהו מדרבנן ודאי פסול דהא בהדיא אמרינן בפרק המגרש (דפ"ה ע"ב) דיתיהוייין דיתיצבייין תלתא יודין ופרש"י דאי לא שדיא ביה אלא תרי יודין משמע די תהויין נשים דעלמא. והרמב"ם פי' דאי לא כתב אלא שני יודין משמע שהוא מדבר עם שתי נשים ונמצא שאינו מגרש לזו אלא לאשתו אחרת והובא בש"ע סי' קכ"ו ס"י. וע' בג"פ שם ס"ק מ"א שמכאן פסל הרלב"ח גט שהיה כתוב בו אנת אנתתי גזול בת שלמה באיזה מקום שתמצא מפני שהוא לשון נסתר כו' ע"ש והרי התם בגמ' מיירי אף שכתב בו כמה לשונות לשון נוכח כמו הרי את מותרת לכל אדם ודן דיהוי ליכי מנאי ספר תרוכין כו' ועוד כאלו וגם כתב שמו ושמה אפ"ה אם נזכר בו רק תיבה אחת דיתהוויין דמשמע כמדבר על נשים דעלמא הגט פסול מדרבנן כ"ש פרשה שבתורה דמדבר הכל רק על אנשים ונשים דעלמא שאע"פ שהזכיר שמו ושמה ודאי הגט פסול מדרבנן עכ"פ. וכ"ז כשהזכיר שמו ושמה. אבל כשלא הזכיר כלל שמו ושמה ורק נכתב פרשה שבתורה המדבר על איש ואשה דעלמא אזי ודאי אין בו ריח הגט כלל לכ"ע. ואינו דומה כלל למ"ש ר' יואל וסיעתו דשמו ושמה אין מעכבים דזהו כשכתב הגט בלשון נוכח שהוא המגרש והיא המתגרשת. ואפילו בשטר קדושין צ"ל את מקודשת ולא בתך. ועוד דהא תנן פרק המגרש (דפ"ה) גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם. ועיין בפי' הרא"ש פ"ק דנדרים (ד"ה סע"א) דבזה הוא כורתה כו' ומשמע קצת דא"צ שמו ושמה. והשתא א"ש הא דפליג ר' יהודה דבעינן ג"כ ודן כו' ומנאי כו' דאל"כ אין זה ידים מוכיחות שהוא מגרש אותה. אבל אם ההכרח לפרש שמו ושמה בגט אזי גם בלא ודן ומנאי הוה ידים מוכיחות טובא דהוא המגרש והיא המתגרשת מאחר שכ' אנא פב"פ פטרית כו' ית פב"פ אנתתי כו' מה צורך למנאי. ובהא א"ש ג"כ הסוגיא (ד"ך) אפילו למ"ד שאין שמו ושמה מעכבים. דלא מיבעיא לר' יהודה דבעי ידים מוכיחות ואפילו כשכתב בלשון נוכח הרי את מותרת לא מהני בלא ודן ומנאי כ"ש וק"ו בכתב לשון נסתר. אלא אפילו לרבנן ואפילו לאביי דס"ל דלרבנן לא בעינן ידים מוכיחות מ"מ היינו דלא בעינן ודן ומנאי אבל כשכתב לה בלשון נוכח. משא"כ פרשה שבתורה אפילו יד שאינו מוכיח כלל לא הוי. דהנה גם בהרי את מקודשת בלא לי י"א דגרע מידים שאין מוכיחות ולכ"ע לא הוי קדושין. אכן באמת אף להמחמירים שהביא הר"ן רפ"ק דקדושין היינו משום שאמר לשון נוכח. אבל פ' כריתות שבתורה לכ"ע לא הוה אפילו ידים שאין מוכיחות שהוא מגרשה. כיון דמדבר בעד מגרש ומתגרשת דעלמא וגם ליכא שמו ושמה משא"כ כשכתב הרי את מגורשת ממני ומותרת לכל אדם ודן דיהוי כו' אף שלא כ' שמו ושמה אין מסוגיא זו שום ראיה שיהיה הגט פסול מדאורייתא. ובחנם נדחקו הג"פ והפ"י. ועיין בגמרא פ' ג"פ (דקע"ב ב') ממך מההוא גברא דנפיק תותי ידיה משמע. וכמ"ש בש"ע ח"מ סי' נ' וסי' ס"א ס"י. משא"כ כשכתב בלשון נסתר. וכ"ש פ' שבתורה שהיא דרך פסק והוראה ולא מורה על מעשה גרושין כלל בפ"מ. וז"ש רש"י פשיטא לן דפ' שבתורה אינו גט:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור