סימן לח
ב
אך קשה ע"ז ממ"ש בגמרא סוף נדרים (דף צ"א ע"ב) גבי ההוא גברא דהוה מהרזק בביתיה דלפי' הרשב"א והר"ן שם אף לצאת י"ש א"צ להוציא כיון דאיכא הוכחה דלא נבעלה והרי אף דלא היה עבירה בפועל עכ"פ ה"ל דבר כיעור בודאי שהיתה נחבאת עם נואף ועי' תוספות פ"ק דכתובות (דף י"ג ע"א) דנואף שאני. מבואר דחשבינן זה לכיעור גדול. וא"כ הגם שיש הוכחה שלא נעשתה התועבה עכ"ז איך יוצא י"ש במה שאינו מגרש אשה כזו. והגם שיש שם פירושים אחרים דלא מיירי בבא לצאת ידי שמים דוקא כ"א ע"פ עיקר הדין כמ"ש התוס' פ"ב דיבמות (דף כ"ה ע"א) דמיירי באומרת טמאה אני לך והמכוון שאינה נאסרת מדינא והתוס' פרק אע"פ (דף ס"ג) מפרשים בענין אחר דלא מיירי לבעל כ"א לבועל וג"כ רק מדינא. ועי' מזה בפסקי מהרא"י סי' רכ"ב. אך עכ"ז יקשה על הרשב"א והר"ן שהרי גם הם יודו דכשיש דבר כיעור מצוה עליו לגרשה ואיך כ' כאן שגם לצאת י"ש א"צ לגרשה. וצ"ל לדבריהם דהא דבראיית דבר מכוער אסורה לרבי זהו מפני שהדברים מראים שהיה שם עבירה בפועל וכמ"ש הרשב"א דדבר מכוער לרבי ה"ל כעדי טומאה. אבל כשיש רג"ל שלא היה העבירה בפועל אף שעשו דבר כיעור לא אסורה לרבי ולכן בעוברת על דת לא מצינו שיחייב רבי להוציא רק בדבר מכוער שהדבר נראה שעשתה העבירה. משא"כ בעוברת על דת שאף שהיא פרוצה אין הוכחה שכבר עשתה עבירה. (מיהו בירושלמי הביאו הא דמכוער הדבר תצא גבי עוברת על דת) ולהכי א"ש הא דשלהי נדרים דאף דודאי זהו דבר מכוער אעפ"כ כיון שמראים הדברים שעדיין לא עשו המעשה ע"כ אין מחוייב להוציא אף לצאת ידי שמים ומכאן ראיה לדעת הב"ש סי' י"א סק"ד במ"ש ועיין בחמ"ח כו'. וא"כ בנד"ז ג"כ י"ל שמראים הדברים שעדיין לא נעשה מעשה שהרי תומ"י ששמעה חמותה שנסתמו החלונות ונכבו הנרות תומ"י רצתה לחדר כלתה א"כ י"ל עדיין לא נעשה עבירה מאומה בפועל. מיהו עדיין אינו מיושב הא דשלהי נדרים לפי' הרשב"א והר"ן דלו יהא שהיא רק כעוברת על דת עכ"פ ג"כ מצוה לגרשה. וצ"ל כוונת הרשב"א והר"ן בפי' לצאת ידי שמים הוא דוגמת מ"ש הרב אלפס בקדושין ס"פ האומר. וה"מ בדיני אדם אבל בבא לצאת ידי שמים אי מהימן ליה כבי תרי מחויב לאפוקה כו' עכ"ל. והתם מבואר בגמ' זיל אפקה ומחויב ממש לגרשה משום שכבר עשתה עבירה. וכמ"ש בש"ע סי' קט"ו ס"ז ה"ז חייב להוציאה ואסור לו לבוא עליה ואעפ"כ קרא זה הרי"ף לצאת ידי שמים וכן הוא בתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' קל"ג וע"ז אמרו הרשב"א והר"ן בעובדי דשלהי נדרים דאינו מחוייב לגרשה אף לצאת ידי שמים אבל לעולם י"ל שמצוה לגרשה וא"כ כמו כן י"ל בנד"ז:
קיצור. כשיש דבר מכוער אם רצה הבעל להוציא אף עכשיו שיש חר"ג יכול להוציא ויש סברא דמ"מ כשניכרים הדברים שלא היה עדיין מעשה אינו מחויב להוציא אף לצאת ידי שמים. ומ"מ י"ל דמצוה לגרשה רק שאין כאן חיוב אף לצאת ידי שמים רק מצוה:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור