סימן שב
ב
והנה בתוספות שם (דק"ט ע"ב) ד"ה אם טען תימא אמאי נאמן כו' דבכה"ג לא אמרינן מיגו וביאר דבריהם הרא"ש שם סי' י"ב דכיון דהודה מיגו למפרע לא אמרינן. וצריך להבין דבעל ההשלמה מדמה זה לדין נשביתי ואחר זמן אמרה טהורה אני דשם נאמנת. וכדעת המגיד והטור גבי אשת איש הייתי. והרי התם ה"ל ג"כ מיגו למפרע. והתוספות שם משמע לכאורה דס"ל ג"כ כוותייהו. וא"כ איך הקשו הכא בפשיטות תימא כו'. וא"כ נכריח מזה דחילוקו של הב"י מוכרח הוא בהתוספות. אך באמת מהא לא איריא דטעמיה דהטור והמגיד ובעל ההשלמה אינו מהאי טעמא לבד כיון שלא ידענו שלא היתה אשת איש או שבויה כ"א על פיה. אלא משום שמצטרף לזה עוד שאינה עוקרת דבריה הראשוני' אלא מוספת עליהם נתגרשה או טהורה אני. ואין זה רק פירוש דבריה הראשונים שכשאמרה נשביתי מ"מ טהורה אני. וכן בענין אשת איש. והרי דבריה הראשונים סובלים פי' זה. ע"כ בכה"ג נאמנת אע"פ שעכשיו אין כאן מיגו דה"ל מיגו למפרע. מ"מ כיון שזהו רק פירוש וביאור הדברים נאמנת משום דהפה שאסר הוא הפה שהתיר אמרינן אף בכה"ג אף דאומרת ההיתר לאחר זמן ואין לזה דין מיגו. מ"מ מהני ההיתר כיון שהוא רק פירוש דבריה דהפה שאסר לומר שהפירוש היה כך. משא"כ הכא גבי חזרתי ולקחתי ממך דאינו פירוש דבריו הראשונים מה שעשאה סימן לאחר. אדרבה זהו סתירה והפך כ"א שטוען שאחר כך נתחדש שחזר ולקחו ע"ז יודו המגיד והטור דאינו נאמן אף שי"ל הפה שאסר. וכמ"ש בטור ח"מ סי' קמ"ז ס"ה. ובעל ההשלמה שהשוה זה לדין נשביתי ואחר זמן אמרה טהורה אני. ודאי אי אפשר להסכים דבריו עם הטור. רק נמשך אחר פשט לשון רש"י שם (דק"ט ע"ב) דמשמע דאמרינן הפה שאסר אפילו כה"ג. וכבר הקשו באמת ע"ז שם התוס' והרא"ש ובשט"מ בשם הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ר ישעי' מטראני שכולם הקשו על פרש"י. אלא דהר"ר ישעי' תירץ משום דמה שעשאה סימן לאחר לא דמי להודאה בפועל ממש הלכך בכה"ג מאמינים לו כשאומר חזרתי ולקחתי ממך. וזהו ג"כ דעת הרמ"ה שבטור ח"מ סס"י קמ"ז. וכ"כ הפנ"י שם מדנפשיה ליישב שיטת רש"י. ומדבריהם נלמוד סיוע לדעת המגיד והטור דלעיל. דכיון דהיכא דאינו הודאה גמורה נאמן אף לחדש טענה חדשה מכ"ש שנאמן לפרש דבריו הראשונים וא"כ גבי נשביתי או אשת איש הייתי (אף אי מדלית הטעם דהייתי לשעבר משמע ולא עכשיו) מ"מ אין זה עכ"פ הודאה גמורה שהיא אסורה. שהרי י"ל נשביתי וטהורה אני. וכן י"ל דהיתה א"א ועכשיו גרושה היא. וכיון שאינה הודאה גמורה וחלוטה לאיסור נאמנת להתיר את עצמה כשמפרשת דבריה הראשונים כן מאחר שאינו פירוש זר ורחוק. ועדיף מדין טענה דחזרתי ולקחתי ממך כו' שהיא התחדשות דבר. וא"כ לכאורה י"ל דגם התוספות יסברו כהמגיד והטור ולא פליגי רק בדין דחזרתי ולקחתי משום דס"ל דהוי הודאה גמורה או משום דלחדש טענה אינו נאמן:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור