סימן תס
ב
ובחה"ר רפ"ק דיבמות סד"ה או שנמצאו איילונית לאחר שכ' כדברי התוספות דאיילונית שלא הכיר בה אפי' גט אינה צריכה כ' ואם איתא להא הא דאמרינן קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין קטנה שמא תמצא איילונית קטן כו'. דוקא כשקבל עליו הבעל אעפ"י שתמצא איילונית. אבל בקדש סתם מתייבמת ממנ"פ. אבל ר"ת ז"ל כתב בס' הישר דלרבא נשואי איילונית לאו מקח טעות חשבינן להו וקיי"ל כרבא כדאסיקנא בגמ' לקמן ולדבריו כל קטנה אינה מתיבמת בשקדשה אחיו סתם עכ"ל. גם בנ"י הובאו ב' הסברות אך פי' דגם לר"ת בעי גיטא רק מדרבנן וע' מזה ג"כ במרדכי ריש יבמות. והנה אף שכ' הר"ן דחייבי לאוין שלא הכיר בהן אין זה קדושי טעות ול"ד לאיילונית. מ"מ גבי סריס אדם או סריס חמה י"ל דדמי לאיילונית) דמוכח פ' הערל דע"ט ע"ב דסריס ואיילונית הם במדרגה אחת וכן השוה אותם הרמב"ם פ"ב מה"א דין יו"ד וז"ל סריס שקידש בין סריס חמה בין סריס אדם וכן איילונית שנתקדשה הרי אלו קדושין גמורין עכ"ל. והכריח הל"ח דמיירי בהכיר בהן דבדלא הכיר בהן א"א שיהיו קדושין גמורין יעו"ש. וכיון שכן מאחר דאיילונית שלא הכיר בה אינה קדושין כלל לפ"ד רוב הפוסקים י"ל כמ"כ בסריס שקדש. והטעם דל"ד לשאר חייבי לאוין משום דהכא שאני דסריס אינו מוליד כדאמרינן בגמ' יבמות דע"ה ב' מדלא מנה בו דורות ש"מ דאינו מוליד וגבי איילונית כ' התוס' הטעם משום דאינה מולדת א"כ ה"ה כאן. אך יש לחלק משום דשאני כשהזכר אינו ראוי להוליד אין זה מקח טעות לגמרי לגבי האשה המתקדשת משום דהא אשה אינה מצווה על פ"ו כדאיתא במתניתין ספ"ו דיבמות וכן מצינו באיזו מומין שבהאשה הוי מום ולא באיש יעו"ש בב"ש גם כעין זה מצינו שלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין ע' בשו"ע סי' ב' ס"ג. א"כ י"ל סריס אדם שלא הכירה בו האשה לא חמור מגרושה לכהן שלא הכיר בה דס"ל להר"ן דצריכה גט וכנ"ל. מיהו י"ל דהכא איכא צד דגרע גם מאיילונית משום דאיילונית ראוי' עכ"פ לביאה משא"כ סריס אדם בנד"ז שמחמת זה אין לו גבורות אנשים כלל ואין ראוי לביאה א"כ אית בו תרתי דאינו מוליד ואינו ראוי לביאה ע"ז י"ל דגם לגבי אשה חשיב מקח טעות כמו איילונית לגבי איש ותדע דזה גרע ממה שאינו מוליד דהא בנשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה והיא מבקשת גט י"א דאין כופין את האיש ואילו בבאה מחמת טענה שאין לו גבורות אנשים כופין אותו. ומ"מ אף שהוא כן הרי פשוט בתוס' ס"פ הבא ע"י דס"ה ע"ב דצריכה גט. וע"כ שאין זה מקח טעות כאיילונית והיינו משום שיש לו רפואה א"כ גם בנד"ז י"ל כן מה שלא הי' לו גבורות אנשים הי' לזה רפואה ונשאר רק מה שהי' סריס אדם זה י"ל דל"מ להוציאה בלא חליצה. גם צ"ע אם היא נאמנת לומר שלא הי' לו גבורות אנשים כלל ואלו הי' יכול להתקשות ולהכניס עטרה דכ' התוס' ס"פ הבע"י דיש כאן חיבת ביאה בהכנסת עטרה אף לענין תוס' כתובה וכו'. ומפני העדר בריאותי לע"ע לא יכולתי לעיין בזה היטיב רק כמשיב מפני הכבוד וכת"ר יבחר הדברים:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור