סימן מ
ו
אך בגוף דינו דהש"ך צ"ע (והנה בעה"ת שער נ"א ח"ב דין א' כ' בשם הצרפתים דההיא דשטר אמנה הוא מיירי שהמלוה השני תבע חובו בב"ד מקמי דלימא שטר אמנה הוא כו'. ונראה דהרר"י שבהרא"ש פליג ע"ז) דרש"י והרא"ש וכל המפרשים כתבו דמיירי שאין לו נכסים והם באים לגבות חוב זה משמע דבשעת ההודאה היה חב לאחרים וכן יש לדקדק מלשון חב ולא קתני חייב. וע"ז פי' הרא"ש דלאו בחייב תליא מילתא רק שבהודאה זו הוא מפסיד לאחרים כגון שאין לו נכסים כו' עק"נ שם. וא"כ אם בשעה שהודה היה לו נכסים הרי אינו חב ואעפ"י שאח"כ נתגלגל הדבר שנפסדו נכסיו מ"מ כיון שבשעת ההודאה היה נאמן ה"ז נאמן. מיהו י"ל דודאי אם אח"כ כשהפסיד נכסיו היה ע"י סיבה מן השמים כגון דאשתדיף או שנגזלו ממנו וכה"ג בענין דליכא למימר דאסיק אדעתיה שיפסידו וכוון לחוב הוא דנאמן. אבל כל שההפסד בא בענין שלא רחוק מן השכל לומר דאסיק אדעתיה הפסד י"ל שאינו נאמן משום דחיישינן שכוון לחוב וכמ"ש הרר"י וע' נתי"מ סימן מ"ז כ' דאפילו באשתדיף אח"כ אינו נאמן (הג"ה. ושוב ראיתי שהט"ז ססי' מ"ז כ' בהדיא בפשיטות הפך סברת הש"ך. עכ"ה):
ומעתה נבואה לנדון שלפנינו. מאחר שהבנ"א כתב הטעם דאין האשה נאמנת כשאומרת טא"ל דהוי כמלוה שאומר שטר אמנה במקום שחב לאחרים ואם כן לדעת הש"ך יש להקל כמו שנת' דבשם אין המלוה נאמן אפי' אם בשעה שאמר אמנה לא היה חב לאחרים כ"כ כגון שהיו לו נכסים כו' רק שאח"כ נאבדו נכסיו וכשבא המלוה שלו לגבות ה"ל חב כו' אינו נאמן באמירתו הראשונה כשלא היה חב כו'. א"כ כמו כן נאמר בנד"ז דאעפ"י שכשהודית האשה לא היתה חב לאחרים כ"כ כיון שנתייאשו ממנה והיתה קרובה למיתה מ"מ כיון שאח"כ נתגלגל הדבר דה"ל חב לאחרים כשנתרפאה אינה נאמנת כלל אפילו אמרה הדיבור בעוד שלא היתה כ"כ חב כו'. ואדרבה בנד"ז דומה טפי לחב בשעת ההודאה מבשם דהתם כיון שיש לו נכסים אין כאן שום חוב רק דיש לחוש שיתגלגל חוב כשיאבדו נכסיו. משא"כ הכא דבשעת ההודאה היא חב שהרי היא עדיין בחיים רק שנתייאשו כו' וה"ז מחוסר מעשה ורוב חולים לחיים ושם הוא בהפך גם לפמ"ש די"ל דדוקא כשההפסד הוא בענין שי"ל דאסיק אדעתיה וכוון לחוב כו' הרי הכא ודאי י"ל כן דאע"ג דנתייאשו ממנה מ"מ אסקא אדעתה שתחיה. והא דנת"ל אות ג' דלא אמרינן כ"כ דאסקא אדעתה שתחיה בשביל לעשות תחבולות כו'. כבר נתבאר אות ד' דיש לחלק ועוד נראה לחלק דשאני התם שבאמת אח"כ מת ע"כ תלינן דלא אסיק אדעתיה כ"כ שיחיה דלב יודע מרת נפשו כו' משא"כ הכא שחיתה אח"כ י"ל מה"ט גופא דלב יודע כו' דאסקא אדעתה שתתרפא וכנז"ל אות ב' סברא זו:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור