סימן מ
י
אך כ"ז לדעת רב המנונא בגמרא. אבל לדעת רבא שם דס"ל הטעם דמהימנא למ"ר משום דלא עבידא לבזויי נפשה כו'. ולדבריו ג"כ צ"ל דלמ"ר נאמנת מדינא דאל"כ עדיפא מיניה הול"ל התם לא מהימנא רק מהתקנה (דאי מדינא א"כ איסור שבה להיכן הלך למ"א כמ"ש הר"ן) אלא ע"כ צ"ל דלרבא ג"כ נאמנת מדינא למ"ר וא"כ הא דלמ"א לא מהימנא אין לנו טעם אחר רק משום שלא תהא אשה נע"ב. דבשלמא לר"ה הטעם דנאמנת למ"ר הוא משום אין מעיזה א"כ למ"א אינה נאמנת דבכה"ג לא שייך אין מעיזה כמ"ש הגמרא בהדיא. משא"כ לרבא ליכא טעם אחר רק דענ"ב א"כ לפי"ז לרבא היכא דלא שייך ענ"ב מהימנא מדינא למ"א ג"כ. מיהו לרבא ג"כ אפ"ל דטעמא דמ"א היינו משום דלא סמכינן כ"כ על לא עבידא לבזויי כו'. ותו דעכ"פ הא קיי"ל כרב המנונא והרי ר"ה הוציא דינו ממשנה זו ולדבריו צ"ל דטעם נאמנות טא"ל משום אין מעיזה כו' בלא טעמא דכיסופא וכ"מ עוד מהשמים ביני לבינך דמקשה רב משרשיא ארבא והתם ס"ל לרב משרשיא דליכא כיסופא וגם מסיק ר"ה דהתם אמרה ביורה כחץ מי ידע ואפ"ה נאמנת מדינא למ"ר. ע"כ צ"ל דסמכינן למ"ר אאין מעיזה בכה"ג ג"כ אע"ג דליכא כיסופא כו' ולפי"ז למ"א דלא סמכינן ע"ז אינה נאמנת מדינא אע"ג דליכא ענ"ב דהאי טעמא דכסיפא לא ס"ל לר"ה דהלכתא כוותיה. וא"כ מהכ"ת תהי' נאמנת מדינא. אי משום אין מעיזה הא בכה"ג ליכא העזה למ"א וטעמא דלא עבידא לבזויי כו' לית ליה לר"ה אלא שי"ל דמ"מ הא דלא סמכינן אאין מעיזה נהי דאין כאן חזקה דאין מעיזה כו' למ"א מ"מ קצת העזה י"ל דהוי גם כסיפא לה ומ"מ ל"ח לכ"ז כיון שי"ל ענ"ב. אבל אי ברירא לן דליכא ענ"ב אמאי לא תהיה נאמנת. ומ"מ לא גרע משטר אמנה דהתם ג"כ אי הוה ברירא לן לגמרי דאינו מכוין לחוב לאחרים אמאי לא יהיה נאמן דהא אדם נאמן על שלו אלא משום דהוא חייב לאחרים אינו נאמן שמא עושה קנוניא (או אפילו שמא רוצה ליתן מתנה ללוה שלו ומחילה לא מהני לכמה פוסקים כיון שמשועבד מדר"נ כו') א"כ ה"נ י"ל כן דאינה נאמנת אפי' החשש דענ"ב רחוק וכנ"ל לדעת הש"ך גבי שטר אמנה כו' וכן משמעות כל האחרונים כמש"ל סוף אות ד' בשם הצ"צ. רק דבנד"ז שהיתה שכ"מ הי' מקום לחוש טפי כסברת החו"י אבל כיון דהנ"ב פליג עליו בהדיא והבאנו סמוכות דל"ד למשטה אני בך מכמה טעמים אי משום דמשטה הוא פועל בטל כו' אי משום דשאני הכא שאח"כ עמדה מחלי' כו'. וכש"כ למ"ש הש"ך סי' פ"א סק"ז דשכ"מ במשטה ספיקא הוא אלא דליתמי לא טענינן א"כ בנד"ז י"ל דה"ל ספיקא דרבנן ויש להקל בספק זה כעין שהקיל רבינו ז"ל בספק אמתלא כו' ע"כ יש מקום להקל למי שירצה להקל ובפרט בשעת הדחק שיש לו הרבה בנים ממנה ועוד שהרי לא נשאלנו עתה ע"ז. א"כ אין להעיר את הדבר מעצמינו כיון שכבר יצא הדבר בהיתר. דעכ"פ מחלוקת הוא בין החו"י להנ"ב ובזה לא שייך לומר סוגיא דעלמא כאידך. א"כ לכ"ע לא מהדרינן עובדא כמ"ש הש"ך בסוף סי' כ"ה סעיף ב' אות ט'. ואפילו בסוגיא דעלמא כאידך פסק הש"ך שם אות א' דמה שעשה עשוי. וכש"כ הכא דהוי בדרבנן לדעת רוב הפוסקים:
ודע דלדעת הש"ך סי' פ"א סק"ז והכנה"ג סי' ל"ב בהגב"י אות י"א דאם השכ"מ עמד מחליו וטען משטה אני בך נאמן. א"כ בנד"ז נמי אם עכשיו היתה אומרת ששקר המעשה ונתכוונה להפקיע א"ע מבעלה נאמנת. ואע"ג שחלקו עליהם מ"מ בנד"ז דיש בלא"ה מקילים היה ראוי להקל. אך אפשר יותר טוב שלא לשאול שהרי אפילו תאמר עכשיו ג"כ שזינתה אין להחמיר להנ"ב כנ"ל. וא"כ מוטב שלא לשאול. וכה"ג כתב בהגמי"י גבי נדה לענין שלא תבדוק א"ע אם הוא בענין שאם תבדוק נצטרך לדחוק ולהקל הובא בתשובת רבינו ז"ל שבתחלת הלכות נדה. עי' עוד מענין אין אדם משטה בשעת מיתה בהר"ן פ"ו דגיטין גבי גיטא דשכ"מ כמתנתו דאצ"ל תנו כו' ע"ש:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור