סימן יג
ד
אך יש להתיישב בנדון הלז אם האשה צריכה הבחנה שתפרוש מבעלה ג' חדשים כדי שתדע אם לא נתעברה מהבועל. וכמו ששנינו ביבמות דף ל"ג ומפרישין אותה מבעלה ג"ח וכן כתב רמ"א סי' י"ג ס"ו. ובנ"ד אפילו הפוסקים הסוברים כר' יוסי דבזנות אין צריך להמתין מודים בנ"ד דהא היתה סבורה שזהו בעלה וכמ"ש הרי"ף והראש ס"פ ד' אחין דאפילו ר' יוסי מודה בהא דטעמא דרבי יוסי משום דאשה מזנה מתהפכת ומזנה והא מתניתין דלאו זנות היא דהא אוקימנא בהוחלפו. וכמו שכתב בש"ע סי' י"ג ס"ח מי שנשאת בטעות וע"ש בב"ש ס"ק י"ב. ומיהו י"ל כיון דתומ"י אחר המעשה עוררה את בעלה כו' א"כ תומ"י ידעה שאין זה בעלה יש לומר אז נתהפכה. והנה רמ"א שם סוף סעיף ו' כתב דצריכה להמתין אם לא נבעלה לבעלה תחלה. משמע דבנבעלה פעם א' אינה צריכה להמתין וכ"מ בלבוש וחמ"ח וב"ש שם. ולי הדבר צריך ישוב דהא הטעם דבנבעלה אינה צריכה להמתין משום דאז אפילו תתעבר תלינן בבעלה והיינו משום דרוב בעילות אחר הבעל והיינו דוקא בשבעל כמה פעמים וכ"ה להדיא בא"ז שממנו מקור דברי רמ"א הובא לשונו ביש"ש פד"א סי' י"ז או שהיא תדירה עם בעלה כו' משא"כ בשידענו שהבעל לא בעל רק פעם א' בתוך ג' חדשים אם כן לא שייך לומר רוב בעילות אחר הבעל כיון דהבעל בעל פעם א' וכן הבועל אם כן ה"ל ספק ממזר. תדע דהא בסוטה (דף כ"ז) גבי פרוצה ביותר איבעיא לן אי חוששין לבניה. והטעם משום דבכה"ג לא שייך לומר רוב בעילות אחר הבעל. אם כן כ"ש בכה"ג ואף להמקילין שם היינו משום דס"ל דמכל מקום י"ל רוב [בעילות] אחר הבעל עי' ב"ש סי' ד' סט"ו ס"ק כ"ו. משא"כ הכא כשידוע שזה בעל פ"א וזה פ"א אזי אם נתעברה ה"ל ספק ממזר. ואם כן ודאי צריך הבחנה. וליכא למימר דכיון דמדאורייתא מותר ספק ממזר לבא בקהל ורבנן הוא דאסרו. אם כן לכתחלה לא צריך הבחנה. והיינו משום דיש ספק בדרבנן דשמא אינה מעוברת כלל וכ"מ לכאורה ביבמות ס"פ אלמנה לכה"ג (דף ס"ט ע"ב) אהא דתנן ישראל שבא על בת כהן תאכל בתרומה עיברה לא תאכל. ופריך כיון דעיברה לא תאכל בתרומה (כיון דאי פשיטא לן דעיברה אמרינן לה לא תאכל אמאי קתני ישראל הבא על בת כהן באונס ופיתוי תאכל ליחוש דילמא עיברה) מי לא תנן מפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן (בפד"א גבי נשים שהוחלפו כו' אלמא לחדא ביאה חיישינן) אמר רבה בר רב הונא ליוחסין חששו (מעלה עשו ליוחסין לחוש לביאה אחת ולספק). לתרומה לא חששו. ואף על גב דאחר כך חוזר ומשני דלתרומה נמי חששו ובזנות לא חששו משום דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר. לכאורה זה תירץ לפ"ד ר' יוסי ס"פ ד"א דף ל"ה ע"א. ולא לר' יהודה שם. גם בגיטין (דף כ"ח ע"א) משמע דדין דגבי תרומה חיישינן למיתה הוא פלוגתא דתנאי. וא"כ למאן דלא חייש שם כמ"כ לא חייש שמא עיברה מחמת חדא ביאה. דהא בגמרא כאן ביבמות משמע דהא בהא תליא. גם בירושלמי ביבמות ס"פ אלמנה מסיק לחלק בין תרומה ליוחסין דלעולם אנוסה צריכה להמתין ג"ח ולענין תרומה לא חיישינן שמא ע"י ביאה אחת נתעברה. ואם כן שמא נאמר דכמ"כ אין צריך הבחנה כשהחשש בספק ממזר. ושמא יש להביא ראיה קצת ממ"ש בנה"כ בי"ד סי' קצ"ו ובמנ"י שם וסי' קצ"ב ובכו"פ ובב"ש באה"ע סי' ד' סק"ז. דמש"ה בבא על הנדה א"צ הבחנה כיון דאינו רק פגום. מיהו יש לחלק טובא דשאני הכא שהוא ספק ממזר. ומ"ש הט"ז ססי' קצ"ו בי"ד דבאיסור דרבנן אין צריך הבחנה אין להביא ראיה לנ"ד דשא"ה שאיסור הבעילה גופא הוי רק דרבנן כו'. אבל בחשש ספק ממזר ודאי צריך הבחנה במכש"כ ממה דלש"ס דילן חיישינן גם לאיסור תרומה. ועוד נראה דבנ"ד יוכל להיות כמה חששות באיסור דאורייתא כמו לענין חליצה ויבום וכה"ג ולא עדיף מגר וגיורת בש"ע סי' י"ג ס"ה וכן המגרש אשתו שצריכה להמתין צ' יום. ועב"ש רסי' י"ג דעיקר הטעם משום שמא ישא אחותו מאביו אם כן הכי נמי שייך הכא:
קיצור. יש להתיישב אם צריכה שתפרוש מבעלה ג' חדשים כדי שתדע שלא נתעברה דאם נתעברה ה"ל ספק ממזר כיון שלאחר טבילתה לווסתה לא בא עליה הבעל רק פעם אחד והבועל פעם אחד. ומ"ש רמ"א סי' י"ג סוף סעיף ו' אינו משמע כן ממ"ש הא"ז שביש"ש פד"א סי' י"ז או שהיא תדירה עם בעלה כו'. וכ"מ ביבמות (דף ס"ט ע"ב) בענין ישראל שבא על בת כהן דגם לאיסור תרומה חיישינן שמא נתעברה מבעילה אחת כש"כ בחשש ספק ממזר. אף דספק ממזר דרבנן הרי באיסור יוחסין החמירו טובא. דאף בחד רובא לא סגי בשלא נבדקה אמו וגם זהו כש"כ מהדין הנזכר בש"ע סי' י"ג ס"ה:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור