סימן מ
א
סימן מ
אודות האשה שכשהיתה חולה עד שנתייאשה מן החיים התוודתה איך שזינתה ברצון עם גוי אחד ואח"כ חזרה לבוריה. אם בעלה צריך לגרשה:
הנה שאלה זו מבוארת בתשובת חו"י סימן ע"ב באמצע התשובה להחמיר וז"ל לכן אמרתי על מעשה ששמעתי שנעשה במדינת רוסיא שהתודית אשה לפני מותה שנעשית אשת איש עם פלוני ואח"כ חזרה לבוריה שחייב בעלה להוציאה וכן להיפך אם התודה הבועל עכ"ל. והנראה שם קצת מדבריו דמשום דרגלים לדבר שאומרת אמת קאתי עלה כו'. אך בתשובת נ"ב חאה"ע סימן ע"א ראיתי שכ' דרך סברא להיפוך וז"ל וע"ד האשה שבעת חליה התודית על עונה שזינתה באונס כו' אפילו היתה אשת כהן שאפילו באונס אסורה מ"מ לא מפיה אנו חיין ואנו אומרים ענ"ב ושקורי משקרה ובפרט שבעת שאמרה שזינתה קיבלה על בעלה שאין נותן לה די צרכי בית ואף שאמרה כן בשעת חוליה דרך וידוי. ממ"נ אם לא היתה בדעת שלימה אין בדבריה ממש ואם היתה בת דעת שלימה שוב י"ל אף בשעת חוליה נתנה עיניה באחר וערומי קא מערמא לומר דרך וידוי עכ"ל. ולפעד"נ ד' החו"י יותר. דתלמוד ערוך הוא בב"ב (ד' קע"ו א') דאין אדם משטה בשעת מיתה לכן אצ"ל אתם עדיי הא קמן אע"ג דבעלמא הודאה בלא אתם עדיי לא מהני ויכול לטעון משטה אני בך. מ"מ מצד שהודה כזאת בשעת מיתה מחזקינן ליה להודאה גמורה. וכך י"ל בנד"ז. דנהי דבעלמא הודאת האשה שזינתה לא מהני למשנה אחרונה דחיישינן שמא ענ"ב ומתכוונת להפקיע א"ע מתח"י בעלה מ"מ כיון שהודית בשעת מיתה יש לחשבה להודאה אמיתית ולא לחוש שאז בשעת מיתה תתכוין לתחבולות כאלו כמו דלא חיישינן שמכוין להשטות. ואדרבה לכאורה יש מקום להקל בזה טפי להאמינה דהתם המיתה אינה סותרת כוונת ההשטאה דהא אפילו ימות מ"מ אי איתא דאדם משטה בשעת מיתה הרי יוצא לפועל כוונתו שהיה משטה ממנו אלא דאפ"ה אמדינן דעתיה דאין אדם משטה בשעת מיתה ר"ל שאין אדם עשוי להתכוין לפועל בטל כזה בשעת מיתה. א"כ כש"כ הכא דהמיתה סותרת הכוונה דכשתמות א"א שתתקיים כוונתה שתפקיע א"ע כו'. א"כ י"ל דכש"כ הוא דלא חיישינן לזה:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור