סימן ב
א
סימן ב
הנה בתשו' הרא"ש כלל מ"ב ס"א כתב בענין התקנה שלא לגרש בעל כרחה שלא יתכן כלל לומר שבמקום שכופין האיש להוציא לא יגרשנה בעל כרחה וזה מבואר דסבירא ליה שבנולדה בה מומין שכיוצא בזה באיש היו כופין אותו להוציא. בכה"ג לא תיקן רבינו גרשון כלל באשה התקנה דשלא לגרש בע"כ וכן כתב שם גדול אחד ר' יצחק בן הר"מ במום גדול כזה חס ושלום שהגאון רבינו גרשון תיקן תקנתו וכ"כ שם עוד גדול אחד ר' מרדכי בר' יוסף. והנה מתקנה זו נלמוד לתקנה השניה דשלא לישא אשה על אשתו דאם הוא בכה"ג שנולדו בה מומין כהנ"ל שהיה יכול לגרשה בע"כ אלא שלא יוכל לגרשה מצד איזה מניעה המעכבת אזי ודאי יכול לישא אשה עליה מאחר דאנו אומרים דח"ו שיתקן הגאון במקום שבאיש היו כופין א"כ ממילא ח"ו שיתקן שבכה"ג לא יוכל לישא עליה כשא"א לגרשה מצידה. והנה פשוט הוא דמום דנשתטה גדול יותר מכל המומין המבוארים בגמרא (ס"פ המדיר) שכופין עליהם האיש להוציא כמקמץ ומצרף נחושת ובורסי כו'. וכן מבואר מדברי הה"מ ספ"י מה' גירושין שכ' וז"ל ודברים פשוטים הם שאין אדם דר עם נחש בכפיפה אמרו גבי אשה בהרבה דברים שהם פחותים משטות כש"כ שטות. וכן אמרו שם שלא תקנו חכמים נשואין בשוטים מטעם זה עכ"ל. וכן מבואר בתשו' השניה שבתשו' הרא"ש כלל מ"ב דהביא שם ראיה לנכפה שכופין לגרש משום דבגמרא (פ' האומנין) מדמהו לשוטה א"כ מזה מבואר דשוטה גדול מכל המומין שכופין להוציא. ומ"ש הטוש"ע סי' קנ"ד ס"ה איש המשתטה מדי יום כו' אין כופין אותו לגרש שאין כופין אלא באותן שאמרו חכמים. אין להוכיח מזה להיפוך. כי זה אינו סברא כלל אלא התם מיירי שאינו שוטה ממש רק טפש כמבואר בתשו' הרא"ש כלל מ"ג ס"ג וז"ל גם אינו מטורף אך אינו בקי בטיב העולם עכ"ל. וגם ממקומו הוא מוכרע דאם הפי' בטוש"ע שהוא שוטה גמור איך שייך שיכופהו לגרש הרי גט שלו חספא בעלמא הוא וכדתנן נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציא עולמית. אלא ודאי מיירי בטוש"ע שאינו שוטה גמור עד שגיטו גט. אבל שוטה ממש פשיטא דגרע מכל המומין הנ"ל. והא דלא נזכר במומין (ס"פ המדיר). היינו פשוט משום דשוטה לא שייך כפיה לגרש כיון שגיטו אינו גט וכן באשה א"א לגרשה מתקנת חכמים שלא ינהגו בה מנהג הפקר. הא לולי זה מצד תקנת ר' גרשון ודאי לא שייך כאן שום איסור כיון דהוא מום גדול יותר מכל המומין שכופין באיש להוציא דבכה"ג לא תיקן ר"ג לפי דעת הרא"ש וסייעתו. ומעתה אף דלגרשה בע"כ א"א מתקנת חכמים לטובתה מ"מ ודאי יוכל לישא אשה אחרת עליה כיון דבכה"ג לא תיקן ר"ג כלל. א"כ לפ"ז יהי' הרא"ש וסייעתו בשיטה אחת עם דעת הרשב"א שהביא בתשו' מהרי"ק סוף שרש ק"א שכ' דבכה"ג לא גזר הרב כלל ע"ש וכ"כ בתשו' מהר"ם פדואה סימן י"ג וסי' י"ד בשם כמה גדולי הראשונים דבכה"ג לא תיקן ר"ג כלל וא"צ לא ק' אנשים ולא ג' קהלות כי אין שייך היתר בדבר זה רק תלמוד ודקדוק שעל כיוצא בזה לא גזר והביאו ג"כ רמ"א בש"ע סי' קי"ט ס"ו בהג"ה בשם י"א וכן דעת הרשב"א עוד בתשו' ח"ג סימן תמ"ו וכ"כ בתשו' מהר"ם אלשקר סוף סי' צ"ה. (ורש"ל בשם ראבי"ה יחידאה הוא נגד כל הפוסקים הנ"ל ולית מאן דחש ליה כלל). אך לפמ"ש הרא"ש עוד בתשו' הנ"ל בכלל מ"ב וז"ל ואף את"ל שהשוה מדותיו ששום אדם לא יגרש בע"כ מ"מ במה שהאיש כופין אותו להוציא אף האשה כופין אותה לקבל גט עכ"ל. לפ"ז י"ל דגם בכה"ג שנשתטית שייך תקנת ר"ג שלא לישא אחרת אא"כ בהיתר ק' רבנים כמו דגזר אפי' במומין שבאיש כופין אותו להוציא שגם באשה צריך כפיה עד שתאמר רוצה אני כדפי' דבריו בס' הפלאה סי' קי"ז סקי"ז. ואם כן כיון דאפי' בכה"ג חיילא תקנתו שלא לגרש בע"כ ממש כמ"כ ודאי חיילא תקנה השניה שלא לישא אשה עליה וא"כ זה מסכים למ"ש הב"ח דצריך היתר ק' רבנים דוקא אפי' בנשתטית ובודאי חלילה לזוז מן המנהג. אבל מ"מ מבואר שהמנהג הוא שנהגו להחמיר כן. אבל מעיקר התקנה י"ל יותר דבכה"ג לא תיקן כלל. וכמו שכתבו שם שאר הגדולים בתשו' הרא"ש הנ"ל ח"ו שיתקן הגאון כו' והרא"ש לא כ' אלא דרך את"ל ור"ל דאף את"ל כן ג"כ מהני בנדון שלו וכן בתשו' ושב הכהן בסוף ספרו בתשו' חתנו הגאון ז"ל ד"ה החקירה השלישית העלה שרוב הפוסקים אחרונים ס"ל שבמקום מצוה לא גזר ר"ג ופשיטא דלישב בלא אשה אפי' כבר קיים פו"ר הוא איסור וחמור ממצות יבום דאין דוחין איסור זה מפני חשש קטטה כמבואר בתה"ד ס"ס רס"ג ומצות יבום דוחין מפני קטטה לחליצה וכ"כ בס' ג"פ סי' קי"ט סקל"ג בשם תשו' מהרח"ש סימן ל"ג דאפי' לר"י מינץ דס"ל דאף במקום מצוה תיקן היינו כשיכול להתנהג עמה באישות אבל בנשתטית דאינו יכול להתנהג עמה באישות לא תיקן ר"ג ואפי' נשבע בשעת נישואין שלא ישא אחרת עליה. בגוונא דנשתטית הוי אונסא דלא שכיחא ואומדנא דמוכח הוא דאילו אסיק אדעתא לא היה נשבע עכ"ל. עוד מבואר שם בג"פ סס"ק ל"ח דאף בעתים שוטה ועתים חלומה לא תיקן ר"ג ע"ש וכ"כ הט"ז ס"ס קי"ט דגם בזה יש להתיר לו לישא אחרת. והנה אף דהרב"י בתשו' בדיני נשואין סימן י"ד כ' די"ל דאף במקום מצוה תיקן ר"ג מ"מ הרי אדרבה מסיק דעכשיו אין לחוש כלל במקום מצוה. ואם כן בעיקר הענין שרוצה לישא אשה אחרת עליה לא ידעתי מה מקום יש כאן להצריך זבל"א וזבל"א ושליש מאחר שלדברי כל הרבנים עצמם זה ערך שנה ומחצה שלעתים היא משתטה. א"כ אפילו לדבריהם כבר כ' הט"ז והג"פ סימן קי"ט דאפי' בעתים שוטה ועתים חלומה הדין שוה כמו בשוטה תמיד לענין תקנת ר"ג. ומ"ש הרבנים שאין לו היתר לישא אחרת עד שיבורר לפני ב"ד מומחין וכשרים ומפורסמים בעולם שלא יועילו לה רפואות תעלה ושא"א לבן דעת לדור עמה. אין לדבריהם שום שרש ועיקר כלל וכלל שהפוסקים כתבו סתמא נשתטית ולא הטילו תנאים אלו שהטילו הם ועוד דהב"ש ס"ס ע"ט כ' אם ראה הבעל שהחולי ארוך אפי' בזה"ז דאיכא חר"ג י"ל שיכול לגרשה ואע"ג דודאי אפשר שתתרפא. ואע"ג דשם כ' רק י"ל. היינו בחולי. אבל בנשתטית ודאי אין שום ספק דכשהחולי ארוך יוכל לישא אחרת אע"ג שאפשר שאח"כ תתרפא מ"מ לא מחייבינן ליה להמתין ע"ז כמו בנד"ז שהמתין שנה ומחצה דאף שאפשר היה ראוי לו להמתין עוד מ"מ כשאינו רוצה א"א להכריחו כלל יותר ולכן אין בידי להחמיר עליו שאפי' יקבל היתר ממאה רבנים לא יוכל לישא אחרת שזה חומרא בלי שום טעם כי זה שנכריחו לעמוד לפני ב"ד תחלה לא נמצא חיוב זה גם לפי המנהג שכ' הב"ח סס"א רק שיסכימו בהיתר מאה רבנים:
אך ודאי צריך שישליש הכתובה והתוס' כתובה ביד נאמן במעות או במשכנות. והנה החמ"ח סי' קי"ט סקי"ב כ' ואין תופסין החבל בשני ראשים כו'. ובתשו' צ"צ סימן ס"ז כ' דהמוחזק יכול לומר קים לי כהרמב"ם דמאכילה ומשקה משלה וכ"ד הג"פ סימן קי"ט סס"ק ל"ד. ומ"ש החמ"ח סקי"ב דלדידן דאין מגרשין אשה בע"כ משום חר"ג גם הרמב"ם מודה דצריך ליתן לה כל חיובי ממון. לא הבינותי דבריו ועוד דכבר נתבאר לעיל ע"פ תשו' הרא"ש ושאר פוסקים דבזה לא תיקן ר"ג. אך מכל מקום העיקר כדעת הרשב"א דחייב במזונותיה ורפואתה כמ"ש הפר"ח בסימן קי"ט ומ"מ כיון דמחמירין עליו יותר גם מדעת הרשב"א להשליש ג"כ הכתובה וגם כיון דמ"מ פליג הרמב"ם [ע"ז]. ע"כ נראה שאין להחמיר כ"כ ודי ברפואתה שישכרו הרופא שבמקומה ויותר מזה א"א לחייב:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור