אך כ"ז לפלפולא אבל למעשה מי ימלא לבו לחלוק על הש"ע שפסק כדעת הרמב"ם. אך עכ"פ יש לצדד בזה כגון בבוגרת שכבר היה לה הוסת כיון דבזה אפשר לצדד אף לגרסת רש"י והרמב"ם דהא לא אמרינן לגירסת רש"י והרמב"ם דבוגרת יש לה טענת דמים רק משום דאמר רב דבוגרת נותנים לה כל הלילה. ור"ל כיון דכל הלילה תולין בדם בתולים ע"כ א"א שלא ימצא עכ"פ שום דם גם בבעילה ראשונה וא"כ בבוגרת שראתה דקיי"ל דאין נותנים לה רק בעילת מצוה ותו לא כיון דבהכרח בתוליה מועטים יותר מסתם בוגרת אפשר אף לגירסא זו אין עליה טענת דמים כלל ואף שעכ"פ נותנין לה בעילת מצוה אף שהדם שותת ויורד כמ"ש הרשב"א בתה"ב שם והובא ב"י סימן קצ"ג. א"כ עכצ"ל דגם בוגרת שראתה יש לה ד"ב. י"ל איה"נ שיש מקום לתלות בזה כמו דתלינן במכה. אבל גם כשלא נמצא דם בתולים אינה טענה עליה כי יש מקצת בוגרת עכ"פ שאין להם דם בתולים. וכיון דהוכחה שיש להן טענת דמים הוא רק ממה שנותנין לה כל הלילה. משא"כ ממה שנותנין לה בעילת מצוה כדפרש"י בהדיא. הגם שי"ל שהווסת אינו ענין כלל למיעוט הבתולים והא דאין נותנין לה כל הלילה זהו דכיון שראתה הוסת מקודם א"כ שכיח קצת דם המקור לכן יש לחוש לו גם כן אחר בעילה ראשונה דהא גבי נערה שראתה הוסת ג"כ ממעטינן מד' לילות לילה אחת אף שהיא בתולה שלימה. מיהו אפשר שהווסת גורם שנתמעטו הבתולים. וכן משמע קצת בתשובת מ"ב סימן מ"ז שכתב וז"ל וקים להו לב"ה דעד שיעור הנזכר במתניתין דרך הבתולות להוציא דם ומיד אח"כ לא אמרינן דדם בתולים הוא אלא ודאי דם המקור הוא עכ"ל. ועמ"ש עליו אדמו"ר סי' קפ"ז סקנ"ה ובק"א ססי' קפ"ז. אך ממש"ש בגמרא ריש פרק תינוקת דבקטנה שלא הגיע זמנה לראות אין הפרש בין ראתה ללא ראתה. משמע דענין ראתה אינו רק שעי"ז חיישינן טפי לדם המקור לא שעי"ז נתמעטו הבתולים. ומ"מ אפ"ל דכל הסוגיא דפרק אלו נערות (דף ל"ו) דאמרינן דבוגרת יש לה טענת דמים אזלא לפי דין המשנה ריש פרק תינוקת דתלינן טובא בדם בתולים ודינו דרב דבוגרת אזלא ג"כ לפי דין המשנה. אבל לפי מה שאמרו שם בגמרא דרבותינו חזרו ונמנו שיהא בועל בעילת מצוה ופורש ואין נותנים לשום בתולה לילה הראשון א"כ מיעטו טובא בתלייה דדם בתולים. וכתב הרא"ש שם הטעם דגזרינן כולן אטו בוגרת שראתה. וא"כ לפ"ז י"ל העיקר דבוגרת אין עליה טענת דמים גם כן ובהא א"ש דברי הרא"ש שסותרין זה את זה דבפרק קמא דכתובות סימן כ"א העלה שהעיקר כגירסת רש"י דבוגרת יש עליה טענת דמים ובריש פרק תינוקת ססי' א' כתב דבוגרת אין לה טענת דמים די"ל דהיינו דאיכא בין דין המשנה ורבותינו שחזרו ונמנו. דלפי דין המשנה נראה שבוגרת יש עליה גם כן טענת דמים. אבל לפי דעת רבותינו שחזרו ונמנו מוכרח לומר דבוגרת אין עליה טענת דמים דאל"כ לא הוו מחמרו כ"כ טובא מלתלות בדם בתולים. ובהא אתי שפיר דהירושלמי ס"ל דבוגרת אין עליה טענת דמים משום דבירושלמי ריש פרק בתרא דנדה החמירו ביותר לבלתי לתלות בדם בתולים כמו שכתב שם הרא"ש. ואין לדחות דאין ללמוד קולא מחומרא דע"ז יש להשיב דהא הכא ה"נ מצינו שהקילו טובא להאמינה לר"ג אף ברוב פסולין אצלה. הרי שבקינן הרוב ואזלינן בתר מיעוטא משום ברי וחזקת כשרות אף אם ודאי זינתה. מכש"כ כשי"ל שלא זינתה כלל ואין לחשוד בכשרין דתלינן ג"כ בכל מה שאפשר כמו שהביא בתשובת הריב"ש סימן תמ"ו מהא דרבה תוספאה ביבמות פרק הערל (דף פ' ע"ב) וכ"כ הפני יהושע ראיה זו בקו"א פרק קמא דכתובות סימן למ"ד והרי כאן איכא ג"כ טענת ברי שלא זינתה א"כ לא רחוק הדבר לומר דלרבותינו דר"פ תינוקת י"ל כפסק הרי"ף וסיעתו דבוגרת אין עליה טענת דמים ועי' בגמרא פרק קמא דכתובות (דף י"א ע"ב) ורבנן אדמדמו לה לבעולה נדמייה לבוגרת ומשני בוגרת לא אתעביד בה מעשה כלל הא אתעביד בה מעשה. ולשטת רש"י והרמב"ם פרק אלו נערות (דף ל"ו) קשיא איך נדמייה לבוגרת הא בוגרת יש עליה טענת דמים משום דרק נתמעטו בתוליה מקצת משא"כ מוכת עץ ודאי אין עליה טענת דמים כלל כמו בעולה ממש כדמוכח מן המשנה (דף י"ג א') היא אומרת מו"ע אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את אלמא דשניהן שוין ממש וכמש"ל דדוחק להעמידה במשפחת דורקטי וכן משמע עוד בגמרא (דף י"ב סוף עמוד ב') גבי אלא דאיכא מיגו ופרש"י גבי משארסתני נאנסתי הוה טענה מוכת עץ אני אלמא דעל ידי מוכת עץ יהיו יוצאים הבתולים לגמרי כמו ע"י הבעילה. וא"כ מאי הוצרכו לתרץ משום בוגרת לא אתעביד בה מעשה תיפוק ליה דגם אינן שוין כלל. וביותר קשה על ר' מאיר דמדמה מוכת עץ לבוגרת ופרש"י משום דקיי"ל שכלו בתוליה כו' ואפילו הכי כתובתה מאתים. מהו הדמיון שאני התם דיש לה קצת בתולים מאחר שיש עליה טענת דמים משא"כ במ"ע. ולכן אפ"ל דסוגיא זו אזלא כמ"ד דגם בוגרת אין עליה טענת דמים וכשטת הירושלמי וא"כ קשיא על סוגיא דפרק אלו נערות (דף ל"ו). וע"כ אפשר לתרץ דזה הענין תלוי במה שיש הפרש בין דין המשנה דר"פ תינוקת ובין רבותינו שחזרו ונמנו כו' וכנ"ל. ואין לדחות דר"מ לשיטתיה ביבמות (דף נ"ט) דלגבי כה"ג ס"ל בוגרת פסולה משום דלא אמרינן מקצת בתולים ככל בתולים ע"ש. ומש"ה מדמה לה למוכת עץ. דזה אינו דהא אדרבה ס"ל לר' מאיר היכא דכתיב בתולה אפילו מקצת בתולים משמע רק לגבי כה"ג פסולה משום דכתיב בבתוליה וא"כ כיון בעלמא היכא דכתיב בתולה משמע אפילו מקצת בתולים דהיינו בוגרת מש"ה הכא לענין הכתובה דכתיב מוהר הבתולות גם בוגרת דינה כנערה שכתובתה מאתים. משא"כ מוכת עץ אין לדמותה לבוגרת כלל. אף שבבפרק אלמנה ניזונית (דף צ"ז ע"ב) ס"ל לר"מ מקצת כסף אינו ככל כסף ומדמה הש"ס לדין מקצת בתולים. מ"מ הא אמרינן שם דגבי בתולה משמע ליה לר"מ אפילו מקצת בתולים ואמרינן בגמרא פרק אע"פ (דף נ"ו ע"ב) קסבר ר"מ כתובה דאורייתא. ועי' בתוספות פרק קמא (דף י' ע"א) ד"ה הואיל. והנה מצאתי בשט"מ סד"ה מדמי לה לבוגרת וז"ל וכתב הריטב"א ז"ל מדקא מדמינן מ"ע לבעולה ולבוגרת ולא משנינן שאני מ"ע דפתחה סתום שמעינן דמ"ע פתחה פתוח והיינו דתנינן היא אומרת מ"ע אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את ש"מ פתחה פתוח כדרוסת איש. וכן אמרינן בירושלמי הפתח פתוח בין בעץ בין באדם וה"ה לבוגרת וכדבעינן לפרושי לקמן במכלתין עכ"ל. והנה כן ממש יש להוכיח דבוגרת אין לה טענת דמים מדלא משנינן שאני בוגרת דיש לה טע"ד וכנ"ל. וראיה זו נזכרת בתוספות קרבן העדה בירושלמי פרק קמא סוף הלכה ג':
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור