סימן ט
ב
ומיהו בנדון שנשאלתי שהאשה השניה שנשא ידוע שהיא בת בנים שילדה מקודם לאישה הראשון וגם הראשונה שכבר גירש נשאת לאחר וילדה לו בנים. אם כן יש לומר דאף לרשב"ג הוי חזקה. דהא עשרים שנה ודאי הוה חזקה עצומה. אלא דטעמא דשריא לינשא לשלישי לרשב"ג זהו משום שאין ודאי שהמניעה ממנה. שמא מהבעל היה המניעה וכשניסת לשלשה ולא ילדה איגלאי דהמניעה ממנה כמו שאמרו בגמרא (דס"ה א') איגלאי מילתא דאת הוא דגרמת. ואם כן בנד"ז עד"ז לגבי הבעל בשתי נשים עדיין לא הוחזק שהמניעה ממנו. לפ"ד רשב"ג. אבל כיון שידענו שזו השנייה היא בת בנים וגם הראשונה שגירש נשאת לאיש וילדה לו. אם כן מבורר שהמניעה לא היה מחמתם כ"א ממנו. ואם כן ה"ל חזקה בעשרים שנה לכ"ע. אם לא שנאמר דאף על גב שהוחזק שהמניעה ממנו עם שתי נשים אלו. עדיין יש לומר דלא הוחזק כן עם שאר נשים. דאין זיווג כל הנשים שוות דשמא עם זו לא יכול להוליד ועם אחרת יוליד כענין מה שאמרו בנדה דס"ו אין כל האצבעות שוות ואין כל הכחות שוות. וכמו שאנו רואים שיש איש ואשה ששהו עשר שנים ולא ילדו. וכשמגרשה אזי אירע לפעמים ששניהם מולידים. אלמא דתולה גם כן בזווגם זה עם זה. לכן יש לומר דוקא כשהוחזקה היא עם שלשה אנשים ולא הולידה. הוי חזקה עליה לכל האנשים. וכן עד"ז באיש עם שלשה נשים. מה שאין כן עם ב' נשים אף על פי שודאי המניעה ממנו אין זה חזקה עליו לגבי שאר נשים לרשב"ג. רק לרבי דס"ל בתרי זימני הוי חזקה:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור