הנה מה שהכריע הרמב"ן הביאו הרא"ש פרק קמא דכתובות סוף סימן כ"א והר"ן שם והה"מ פי"א מה"א הי"ב דבוגרת פתחה פתוח ממ"ש בירושלמי פ"ק דכתובות ה"א כחבית פתוחה זהו נכון אבל מה שר"ל דא"כ יש לה טע"ד כשטת רש"י זהו דוחק עצום. לפי דעת הירושלמי דהא הירושלמי אומר שם גופא בוגרת אימתי היא נשאת (פי' למ"ד דבתולה נשאת ברביעי משום טענת בתולים בוגרת דלית לה טענת בתולים אימתי היא נשאת בכל יום או דוקא בד') בתולה מן הנישואין (דאין לה טענת בתולים. כדתנן לקמן בפרקין) אימתי היא נשאת. מוכת עץ כר' מאיר (דתנן לקמן בפרקין מוכת עץ. כתובתה מאתים) אימתי היא נשאת ובודאי דבתולה מן הנשואין אין לה טענת בתולים לא דפ"פ ולא דטע"ד מאחר שהטעם משום דבחזקת בעולה קיימת וכן מוכת עץ אין לה לא טענת פ"פ ולא טע"ד כמבואר מהמשנה היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את ואי איתא דמוכת עץ יש לה טע"ד איך תאמר מ"ע אני איפה הם הדמים וכ"כ שם בהדיא בירושלמי ניכר הוא בפ"פ בין בעץ בין באדם בתמיה דהא פתיחת שניהם שוים ע"ש בקה"ע. וכן משמע בהרמב"ם פי"א מה"א ה"ט ושני סימנין הן לבתולה הא' דמים כו' אם אמרה אמת הוא שלא מצאני בתולה מפני שנפלתי והכני עץ או קרקע כו' עכ"ל הרי משמע בהדיא דמוכת עץ אין לה שום סימן משני סימנין הנ"ל. משא"כ אח"כ בהלכה י"ב. וא"כ על בתולה מן הנשואין ועל מוכת עץ שפיר שאלו אימתי היא נשאת מאחר דאין להם שום טענת בתולים וכמו"כ צ"ל דבוגרות אין להם שום טענת בתולים דאי איתא שיש לה טענת דמים פשיטא שנשאת ברביעי כדי שישכים לב"ד בחמישי אם לא ימצא דם וכ"כ שם בתוספת קה"ע ד"ה בוגרת ומ"ש לתרץ דיש לומר דמיירי אבוגרת דמשפחת דורקטי הוא דוחק גדול ועיין בתשובת הרשב"א ח"ג סימן שס"ט שהביא הירושלמי זה ופירש דקאי עמש"ש ר"א שהפתח פתוח אסור לקיימה והקה"ע פי' דקאי על הא דאמר ר' אלעזר לעיל מיניה דטעם שבתולה נשאת ליום הרביעי הוא משום שאם ימצא טענת בתולים כו'. והנה להרשב"א אתי שפיר הא דבעי שם בתולה מן הנשואין אימתי היא נשאת שהקשה הקה"ע הא אין לה טענת בתולים וגם כתובתה רק מנה ואם כן למה תנשא ברביעי ומאי קא מיבעיא ליה. וצ"ל התירוץ משום דמ"מ אסור לקיימה דמה שאין להם טענת בתולים לא מהני לפ"ד הירושלמי רק לענין הכתובה. אבל לענין איסור סבירא ליה להירושלמי דלא סמכינן על זה בין בבוגרת בין במו"ע בין בבתולה מן הנשואין לכן מיבעיא ליה בתולה מן הנשואין אף על גב שאין לה טענת בתולים וגם כתובתה מנה. שמא מ"מ תנשא ברביעי כדי שישכים ויבא לב"ד לענין איסורא וזה כשטת הרשב"א וכן תירץ הקה"ע שם. וא"כ אף אם בבוגרת ג"כ הענין כן דלגבי איסורא לא סמכינן ע"ז להירושלמי כמ"ש המל"מ ס"פ י"א וכמ"ש לקמן אות ד'. מ"מ לענין כתובה ע"כ צ"ל דגם בטענת דמים לא מפסדה כתובה מאתים דאל"כ פשיטא דתנשא ברביעי וכיון שכן מוכרח דלהירושלמי גבי בוגרת בין טענת פ"פ בין טע"ד אין לה לענין כתובה מאתים ולגבי איסורא ס"ל להירושלמי דאף בטענת פ"פ אסורה לו לקיימה משום דלהירושלמי לא סמכינן על איסורא. ועי' מזה לקמן אי"ה באות ד'. אבל עכ"פ לענין כתובה ס"ל להירושלמי דגם טע"ד אין לה. וכ"מ עוד ממ"ש בירושלמי בוגרת כחבית פתוחה כו' מעשה באשה אחת שלא נמצאו לה בתולים ובא מעשה לפני רבי אמר לה אי כן הן אמרה ליה מעלותיו של בית אבא היו גבוהין ונשרו בתוליה. משמע בכה"ג ודאי אף טע"ד אין לה א"כ כמו כן י"ל בבוגרת. דהא אמרינן בירושלמי ביבמות פרק הבא על יבמתו ה"ד לר"א ור' שמעון מה בין בוגרת מה בין מוכת עץ בוגרת כלו בתוליה במעיה מוכת עץ יצאו בתוליה לחוץ. משמע דאין ביניהן רק מה שלא יצאו לחוץ. אבל ליתנהו כמו במו"ע. ואי איתא הרי בלא"ה הל"ל דיש חילוק עצום דבוגרת לא כלו הבתולים כמו במוכת עץ שהרי יש להן טע"ד ולכן ה"ט דר"א ור"ש דמכשירין בבוגרת ופוסלין במוכץ עץ ולמה ליה למימר הטעם בדוחק. א"ו הירושלמי ס"ל דבוגרת אין לה טע"ד ג"כ וכ"ש לי"א בירושלמי שם דר"א ור"ש פוסלין בבוגרת לכה"ג ומכשירין במ"ע. וזהו ג"כ שבירושלמי דכתובות דימו זה להך דמעלותיו כו' נשרו. דכמו כן הוא בבוגרת רק שבבוגרת לא יצאו לחוץ כ"א כלו במעיה. ועוד הוכיח כן בעל קרבן העדה בירושלמי פרק קמא דכתובות ה"ג אהך פלוגתא דרבי מאיר ורבנן במתניתין ג' במוכת עץ. מותבין לר"מ (הקשו חכמים לר' מאיר למה מוכת עץ כתובתה מאתים הלא אין כאן בתולים) בתולין אין כאן ותימר כתובתה מאתים. אמר לון וכי בבתולין הדבר תלוי הלא בוגרת אין לה בתולים וכתובתה מאתים הרי בתולה מן הנשואין יש לה בתולין וכתובתן מנה. בוגרת לא בטל חינה בתולה מן הנשואין בטל חינה. ואי איתא דיש חילוק בין בוגרת למוכת עץ דבוגרת יש לה טע"ד משא"כ מוכת עץ א"כ מאי מקשה ר"מ לחכמים וכי בבתולין כו' הרי בוגרת. הרי יש להשיב דבוגרת שאני דיש לה טע"ד. א"ו נראה דהירושלמי ס"ל דבוגרת אין לה שום טענת בתולים כלל ע"ש בתוספת קרבן העדה ד"ה הרי בוגרת וע"ש במראה הפנים בד"ה בוגרת כחבית פתוחה היא כתב ג"כ מסקנת רוב הפוסקים דדוקא טענת פ"פ אין לה. אבל טענת דמים יש לה כו'. אבל קשה דמהכא משמע דאפילו טענת דמים אין לה כו' כדמוכח מדאמר לקמן ע"ד דר' אליעזר בוגרת אימתי נשאת כו'. ומ"ש לתרץ דר' אלעזר ס"ל כן ולית הלכתא כוותיה אינו נכון. דאף את"ל דלית הלכתא כוותיה היינו במה שאוסר לקיימה גם בשני ספיקות. אבל לומר דיש פלוגתא בין ר"א לר' יונה בענין אם יש לה טע"ד מנלן לחדש דבר זה. ואם כן נראה לפע"ד מהירושלמי אין שום ראיה לגרסת רש"י יותר מלגירסת ר"ח. דבע"כ הירושלמי פליגא על ש"ס דילן וס"ל דאין לבוגרת שום טע"ב. ולש"ס דילן פרק אלו נערות יש לה א' מהטענות. אך הרא"ש פרק קמא דכתובות כתב ומקשין על גירסת ר"ח והרי"ף ופ"פ מאן דכר שמיה כו'. אך ע"פ דברי התוספות פ"ק (דף ט' ע"א) ד"ה האומר ומדתלינן כו' וא"כ כו' בפ"פ יתיישב קצת קושיא זו. ומ"ש התוספות ומיהו בירושלמי כו' ויש ליישב כו' כבר נתבאר ישוב נכון דמהירושלמי אין שום קושיא כנ"ל. וסיימו התוספות וכדאמר בפרק הבא על יבמתו (דף נ"ט) פרט לבוגרת שכלו בתוליה. ור"ל שמזה ראיה לפי' ר"ח דאין לה טע"ד וכמ"ש ג"כ הרמב"ן הובא בשט"מ פרק אלו נערות (דף ל"ו). אבל מה שאמרו במסכת יבמות בוגרת שכלו בתוליה משמע כדבריהם שיש בלשון הזה לשון דמים. ואפשר לדחוק שעל הפתח קאמר לומר שפתחה פתוח כו' שאין לדחוק הירושלמי עכ"ל. וכבר נתבאר שמה שהכריע כפרש"י מן הירושלמי אינו הכרע וא"כ נשאר משמעות הסוגיא דפרק הבא על יבמתו ראיה לגירסת ר"ח. גם הרשב"א בתה"א בית זיין שער א' (דף קס"ה ע"ב) ובמ"ה שם משמע ליה מהסוגיא דיבמות פרק הבא על יבמתו כנ"ל גם בענין הירושלמי מובן מדבריו דהבין ג"כ מהירושלמי שבוגרות פתחיהן פתוח גם אין להם טע"ד אלא שכתב שהפירוש כי יש מן הבוגרת כו' ע"ש. והבית שמואל סימן ס"ח ססק"ג כתב ולפי גירסת הרשב"א בירושלמי כו' לפי"ז א"א ליישב הסוגיא (דף ל"ו) אי דקא טעין כו' לא כרש"י ולא כר"ח. וכבר כתבתי הנלע"ד בהירושלמי דבאמת בוגרת אין לה שום טע"ב וכנ"ל. אחר כותבי כ"ז מצאתי בחידושי מהרי"ט לכתובות שבסוף תשובותיו חלק א' שכתב בפרק אלו נערות (דף ל"ו) שמה שהכריע הרמב"ן כרש"י והרמב"ם מהירושלמי מלבד שהתוספות דחו זה אך בלא"ה אינה ראיה כלל. כי הירושלמי ס"ל דבוגרת אין לה טע"ב כלל מדשאלו בוגרת אימתי היא נשאת כו' עכ"ד בקיצור. והנאני שכונתי לדעת הגדול וע"פ הירושלמי יש ליתן טעם להא דרבותינו ר"פ בתרא דנדה דבועל בעילת מצוה ופורש משום בוגרת דכלו לה דם בתולים:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור