אורח חיים, סימן צ״ט

אדין שתוי ושכור לתפלה ובו ד' סעיפים:
שתה רביעית יין בבת אחת אל יתפלל עד שיסיר יינו מעליו אע"פ שיעבור זמן התפלה ואם שתה יותר אם הוא יכול לדבר לפני המלך אינו נקרא שכור אלא שתוי ותפלתו תפלה אם עבר והתפלל וא"צ לחזור ולהתפלל כשיפוג יינו אף ע"פ שלא עבר עדיין זמן תפלה ואם אינו יכול לדבר לפני המלך נקרא שכור ואם עבר והתפלל תפלתו תועבה וכאלו עובד עבודה זרה שנאמר ויחשבה עלי לשכורה וגו' ותאמר וגו' אל תתן את אמתך לפני בת בליעל וגו' ואין בליעל אלא עבודה זרה שנאמר יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו וגו' וצריך הוא לחזור ולהתפלל כשיסיר יינו מעליו ואפילו עבר זמן התפלה משלים אותה בזמן תפלה שלאחריה כמ"ש בסי' ק"ח. ודין קריאת שמע וברכותיה לענין שכור הוא כדין תפלה ולענין שתוי יתבאר בסימן קפ"ה אבל שאר ברכות יכול לברך אע"פ שהוא שכור:

אדִּין שָׁתוּי וְשִׁכּוֹר לִתְפִלָּה וּבוֹ ד' סְעִיפִים:
שָׁתָה רְבִיעִית יַיִן בְּבַת אַחַת — אַל יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיָּסִיר יֵינוֹ מֵעָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה. וְאִם שָׁתָה יוֹתֵר, אִם הוּא יָכוֹל לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ — אֵינוֹ נִקְרָא שִׁכּוֹר אֶלָּא שָׁתוּי וּתְפִלָּתוֹ תְּפִלָּה אִם עָבַר וְהִתְפַּלֵּל, וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל כְּשֶׁיָּפוּג יֵינוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָבַר עֲדַיִן זְמַן תְּפִלָּה. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ — נִקְרָא שִׁכּוֹר. וְאִם עָבַר וְהִתְפַּלֵּל — תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה וּכְאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה וגו' וַתֹּאמֶר וגו' אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת בְּלִיָּעַל וגו'", וְאֵין בְּלִיַּעַל אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ וגו'". וְצָרִיךְ הוּא לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל כְּשֶׁיָּסִיר יֵינוֹ מֵעָלָיו. וַאֲפִלּוּ עָבַר זְמַן הַתְּפִלָּה — מַשְׁלִים אוֹתָהּ בִּזְמַן תְּפִלָּה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק"ח.
וְדִין קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ לְעִנְיַן שִׁכּוֹר הוּא כְּדִין תְּפִלָּה, וּלְעִנְיַן שָׁתוּי יִתְבָּאֵר בְּסִימָן קפ"ה. אֲבָל שְׁאָר בְּרָכוֹת יָכוֹל לְבָרֵךְ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שִׁכּוֹר:

ביין שבתוך הסעודה אינו משכר ויש אומרים גם יין שלפני המזון כמו שיתבאר בסימן תע"ג:

ביַיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה אֵינוֹ מְשַׁכֵּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים גַּם יַיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תע"ג:

גשינה כל שהוא מפיגה את היין אם לא שתה אלא רביעית אבל אם שתה יותר מרביעית כ"ש ששינה מועטת משכרתו אבל שינה הרבה ודאי מפיגתו. וכן דרך מיל מפיגה את היין בין מהלך ברגליו בין רוכב ע"ג בהמה אם לא שתה אלא רביעית אבל אם שתה יותר מרביעית כ"ש שדרך טורדתו אם מהלך ברגליו אבל אם היה רכוב שאין לו טורח כל כך אפילו ביותר מרביעית דרך מפיגתו והוא שרכוב ג' מילין ומכל מקום הכל לפי רוב היין שאם הרבה לשתות מאד אין דרך ג' מילין מפיגתו:

גשֵׁנָה כָּל שֶׁהוּא מְפִיגָה אֶת הַיַּיִן, אִם לֹא שָׁתָה אֶלָּא רְבִיעִית. אֲבָל אִם שָׁתָה יוֹתֵר מֵרְבִיעִית — כָּל שֶׁכֵּן שֶׁשֵּׁנָה מוּעֶטֶת מְשַׁכַּרְתּוֹ. אֲבָל שֵׁנָה הַרְבֵּה — וַדַּאי מְפִיגָתוֹ.
וְכֵן דֶּרֶךְ מִיל מְפִיגָה אֶת הַיַּיִן, בֵּין מְהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו בֵּין רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה אִם לֹא שָׁתָה אֶלָּא רְבִיעִית. אֲבָל אִם שָׁתָה יוֹתֵר מֵרְבִיעִית — כָּל שֶׁכֵּן שֶׁדֶּרֶךְ טוֹרַדְתּוֹ, אִם מְהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו. אֲבָל אִם הָיָה רָכוּב שֶׁאֵין לוֹ טֹרַח כָּל כָּךְ — אֲפִלּוּ בְּיוֹתֵר מֵרְבִיעִית דֶּרֶךְ מְפִיגָתוֹ. וְהוּא שֶׁרָכוּב ג' מִילִין. וּמִכָּל מָקוֹם הַכֹּל לְפִי רֹב הַיַּיִן, שֶׁאִם הִרְבָּה לִשְׁתּוֹת מְאֹד — אֵין דֶּרֶךְ ג' מִילִין מְפִיגָתוֹ:

דכל אחד שהוא שתוי די לו להמתין לפי שמרגיש בנפשו שיפיג יינו ולכן אין נזהרין עכשיו ביינות שלנו שמתפללים אע"פ ששתו רביעית יין ויותר כיון שאנו מרגישים ויודעים ביינות שלנו שאינם חזקים וכ"ש אם מתפללים מתוך הסידור שבידם שאין חוששין לשכרות מעט ואף בעל פה אין לחוש כל כך עכשיו מלהתפלל כשהוא שתוי אם יעבור זמן התפלה עד שיפיג יינו כיון שעכשיו אין מכוונים כל כך בתפלה. אבל שכור לגמרי שאינו יכול לדבר לפני המלך צריך ליזהר אף עכשיו כיון שתפלתו תועבה וכאלו עובד עבודה זרה וצריך לחזור ולהתפלל:

דכָּל אֶחָד שֶׁהוּא שָׁתוּי — דַּי לוֹ לְהַמְתִּין לְפִי שֶׁמַּרְגִּישׁ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁיָּפִיג יֵינוֹ. וְלָכֵן אֵין נִזְהָרִין עַכְשָׁו בַּיֵּינוֹת שֶׁלָּנוּ שֶׁמִּתְפַּלְלִים אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁתוּ רְבִיעִית יַיִן וְיוֹתֵר, כֵּיוָן שֶׁאָנוּ מַרְגִּישִׁים וְיוֹדְעִים בַּיֵּינוֹת שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵינָם חֲזָקִים. וְכָל שֶׁכֵּן אִם מִתְפַּלְלִים מִתּוֹךְ הַסִּדּוּר שֶׁבְּיָדָם, שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין לְשִׁכְרוּת מְעַט. וְאַף בְּעַל פֶּה אֵין לָחֹש כָּל כָּךְ עַכְשָׁו מִלְּהִתְפַּלֵּל כְּשֶׁהוּא שָׁתוּי אִם יַעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה עַד שֶׁיָּפִיג יֵינוֹ, כֵּיוָן שֶׁעַכְשָׁו אֵין מְכַוְּנִים כָּל כָּךְ בַּתְּפִלָּה.
אֲבָל שִׁכּוֹר לְגַמְרֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ — צָרִיךְ לִזָּהֵר אַף עַכְשָׁו כֵּיוָן שֶׁתְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה וּכְאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org