אורח חיים, סימן קי״א

אדין סמיכות גאולה לתפלה ובו ד' סעיפים:
(אע"פ שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו. ובמוסף ומנחה שאין שם סמיכת גאולה לתפלה מותר לומר פסוקים קודם אדני שפתי תפתח אבל לא אחריו משום הפסק בתפלה שהרי פסוק זה מכלל התפלה הוא:

אדִּין סְמִיכוּת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה וּבוֹ ד' סְעִיפִים:
(אַף עַל פִּי שֶׁקְּרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּתְפִלָּה מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ) צָרִיךְ לִסְמֹךְ בִּרְכַּת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, וְלֹא יַפְסִיק בֵּינֵיהֶם אֲפִלּוּ בְּאָמֵן אַחַר "גָּאַל יִשְׂרָאֵל", וְלֹא בְּשׁוּם פָּסוּק שֶׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר קֹדֶם תְּפִלַּת י"ח, כְּגוֹן פָּסוּק "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא" וְדוֹמָיו, חוּץ מִפָּסוּק "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח", שֶׁהוּא חוֹבָה מִתַּקָּנַת חֲכָמִים וְאֵינוֹ חָשׁוּב הֶפְסֵק, שֶׁכֵּיוָן שֶׁקְּבָעוּהוּ חֲכָמִים בַּתְּפִלָּה — נַעֲשָׂה מִכְּלַל הַתְּפִלָּה וְכִתְפִלָּה אֲרֻכָּה הִיא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר "גָּאַל יִשְׂרָאֵל". וְכֵן נוֹהֲגִין, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס"ו.
וּבְמוּסָף וּמִנְחָה שֶׁאֵין שָׁם סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה — מֻתָּר לוֹמַר פְּסוּקִים קֹדֶם "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח", אֲבָל לֹא אַחֲרָיו מִשּׁוּם הֶפְסֵק בַּתְּפִלָּה, שֶׁהֲרֵי פָּסוּק זֶה מִכְּלַל הַתְּפִלָּה הוּא:

ביש מי שאומר שבשבת א"צ לסמוך גאולה לתפלה מפני שסמיכה זו למדוה חכמים ממה שכתוב יהיו לרצון וגו' צורי וגואלי וכתיב אחריו יענך ה' ביום צרה אבל שבת לאו יום צרה הוא וימים טובים דינם כחול הואיל והם ימי הדין שבפסח העולם נידון על התבואה ובעצרת על פירות האילן ובחג על המים. ואין לסמוך על סברא זו אם לא במקום שצריך לכך לפי שלימוד זה אינו אלא סמך בעלמא ועיקר סמיכת גאולה לתפלה הוא מדברי חכמים שדימו י"ח ברכות אחר ברכת גאולה לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתח המלך ויצא המלך לקראתו ואם רואהו המלך שהפליג והלך לו אף הוא מפליג ושוב אין מתקרב אליו כשחוזר ודופק כך הוא במפסיק בין גאולה לתפלה:

ביֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁבְּשַׁבָּת אֵין צָרִיךְ לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁסְּמִיכָה זוֹ לְמָדוּהָ חֲכָמִים מִמַּה שֶּׁכָּתוּב: "יִהְיוּ לְרָצוֹן וגו' צוּרִי וְגֹאֲלִי", וּכְתִיב אַחֲרָיו: "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה", אֲבָל שַׁבָּת לָאו יוֹם צָרָה הוּא. וְיָמִים טוֹבִים דִּינָם כְּחֹל, הוֹאִיל וְהֵם יְמֵי הַדִּין, שֶׁבַּפֶּסַח הָעוֹלָם נִדּוֹן עַל הַתְּבוּאָה, וּבָעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, וּבֶחָג עַל הַמַּיִם.
וְאֵין לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא זוֹ אִם לֹא בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְכָךְ, לְפִי שֶׁלִּמּוּד זֶה אֵינוֹ אֶלָּא סֶמֶךְ בְּעָלְמָא, וְעִקַּר סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה הוּא מִדִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁדִּמּוּ י"ח בְּרָכוֹת אַחַר בִּרְכַּת גְּאֻלָּה לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁבָּא וְדָפַק עַל פֶּתַח הַמֶּלֶךְ וְיָצָא הַמֶּלֶךְ לִקְרָאתוֹ, וְאִם רוֹאֵהוּ הַמֶּלֶךְ שֶׁהִפְלִיג וְהָלַךְ לוֹ אַף הוּא מַפְלִיג, וְשׁוּב אֵין מִתְקָרֵב אֵלָיו כְּשֶׁחוֹזֵר וְדוֹפֵק — כָּךְ הוּא בְּמַפְסִיק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה:

גהש"ץ כשמתחיל י"ח בקול צריך לומר תחלה פסוק אדני שפתי תפתח הואיל והוא מכלל התפלה וטוב שיאמרנו בלחש. אבל שאר פסוקים אין צריך לומר ואם רצה לומר רשאי ואין איסור כלל להפסיק (בעניני התפלה וצרכיה) בין תפלת לחש לתפלה שבקול (אבל להתעסק בדברים אחרים אסור עד אחר נפילת אפים כמו שיתבאר בסי' קל"א):

גהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר כְּשֶׁמַּתְחִיל י"ח בְּקוֹל — צָרִיךְ לוֹמַר תְּחִלָּה פָּסוּק "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח", הוֹאִיל וְהוּא מִכְּלַל הַתְּפִלָּה. וְטוֹב שֶׁיֹּאמְרֶנּוּ בְּלַחַשׁ.
אֲבָל שְׁאָר פְּסוּקִים אֵין צָרִיךְ לוֹמַר. וְאִם רָצָה לוֹמַר — רַשַּׁאי, וְאֵין אִסּוּר כְּלָל לְהַפְסִיק (בְּעִנְיְנֵי הַתְּפִלָּה וּצְרָכֶיהָ) בֵּין תְּפִלַּת לַחַשׁ לִתְפִלָּה שֶׁבְּקוֹל (אֲבָל לְהִתְעַסֵּק בִּדְבָרִים אֲחֵרִים אָסוּר עַד אַחַר נְפִילַת אַפַּיִם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קל"א):

דאם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):

דאִם עַד שֶׁלֹּא קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ מָצָא צִבּוּר שֶׁמִּתְפַּלְלִין — לֹא יִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם תְּחִלָּה וְלִקְרוֹת אַחַר כָּךְ קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים בִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה, לְפִי שֶׁסְּמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה שַׁחֲרִית גְּדוֹלָה מִתְּפִלָּה עִם הַצִּבּוּר (אֲבָל בְּעַרְבִית תְּפִלַּת הַצִּבּוּר גְּדוֹלָה מִסְּמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל"ו):

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org