אורח חיים, סימן ס״ב

אדין מי שלא דקדק בקריאת שמע או לא השמיע לאזנו ובו ג' סעיפים:
אף על פי שצריך לדקדק באותיותיה קרא ולא דקדק בהן יצא:

אדִּין מִי שֶׁלֹּא דִּקְדֵּק בִּקְרִיאַת שְׁמַע אוֹ לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ וּבוֹ ג' סְעִיפִים:
אַף עַל פִּי שֶׁצָּרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ, קָרָא וְלֹא דִּקְדֵּק בָּהֶן — יָצָא:

ביכול לקרותה בכל לשון שנאמר שמע בכל לשון שאתה שומע ויזהר מדברי שיבוש שבאותו לשון וידקדק באותיותיו כמו בלשון הקודש והוא שמבין הלשון והוא הדין לתפלה וברכת המזון אבל קידוש וברכות המצות והלל יוצא אפילו אינו מבין הלשון:

ביָכוֹל לִקְרוֹתָהּ בְּכָל לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "שְׁמַע" — בְּכָל לְשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ. וְיִזָּהֵר מִדִּבְרֵי שִׁבּוּשׁ שֶׁבְּאוֹתוֹ לָשׁוֹן, וִידַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתָיו כְּמוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְהוּא שֶׁמֵּבִין הַלָשׁוֹן. וְהוּא הַדִּין לִתְפִלָּה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. אֲבָל קִדּוּשׁ וּבִרְכוֹת הַמִּצְווֹת וְהַלֵּל — יוֹצֵא אֲפִלּוּ אֵינוֹ מֵבִין הַלָּשׁוֹן:

גצריך להשמיע לאזניו מה שמוציא מפיו שנאמר שמע השמע לאזניך ואם לא השמיע לאזניו יצא ובלבד שיוציא בשפתיו אבל אם קראה בלבו לא יצא שהרהור אינו כדבור ומכל מקום אם הוא אנוס שאינו יכול להוציא בשפתיו כגון שאין המקום נקי בענין שאינו יכול להוציא בשפתיו דהיינו שאין המקום מטונף לגמרי יש לו להרהר ואף על פי שאינו יוצא ידי חובה אלא באמירה יש לו להרהר בלבו וה' יראה לבבו ויתן לו שכר המחשבה דאמרינן הכי במדרש אמרי האזינה ה' אמר דוד רבונו של עולם בשעה שאני יכול לדבר אמרי האזינה ובשעה שאיני יכול לדבר בינה הגיגי והגיגי רצה לומר המחשבה שאם היה רוצה לומר דיבור אפילו לבשר ודם אין לומר בינה בדבר ששומע אלא מתוך שאינו אלא במחשבה אמר לשון בינה וכן נראה מהפסוק שאומר בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני דמשמע שהדיבור דבר אחד והמחשבה דבר אחר:

גצָרִיךְ לְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו מַה שֶּׁמּוֹצִיא מִפִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "שְׁמַע" — הַשְׁמַע לְאָזְנֶיךָ. וְאִם לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו — יָצָא, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו. אֲבָל אִם קְרָאָהּ בְּלִבּוֹ — לֹא יָצָא, שֶׁהִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר.
וּמִכָּל מָקוֹם אִם הוּא אָנוּס שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, כְּגוֹן שֶׁאֵין הַמָּקוֹם נָקִי בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין הַמָּקוֹם מְטֻנָּף לְגַמְרֵי — יֵשׁ לוֹ לְהַרְהֵר. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָה אֶלָּא בַּאֲמִירָה — יֵשׁ לוֹ לְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ, וַה' יִרְאֶה לְבָבוֹ וְיִתֵּן לוֹ שְׂכַר הַמַּחֲשָׁבָה. דְּאֲמְרִינַן הָכֵי בַּמִּדְרָשׁ: "אֲמָרַי הַאֲזִינָה ה'", אָמַר דָּוִד: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְדַבֵּר — "אֲמָרַי הַאֲזִינָה", וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְדַבֵּר — "בִּינָה הֲגִיגִי". וַ"הֲגִיגִי" רָצָה לוֹמַר הֲמַּחְשָׁבָה, שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה לוֹמַר דִּבּוּר — אֲפִלּוּ לְבָשָׂר וָדָם אֵין לוֹמַר "בִּינָה" בְּדָבָר שֶׁשּׁוֹמֵעַ, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בְּמַחֲשָׁבָה אָמַר לְשׁוֹן "בִּינָה". וְכֵן נִרְאֶה מֵהַפָּסוּק שֶׁאוֹמֵר "בַּהֲגִיגִי תִבְעַר אֵשׁ דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי", דְּמַשְׁמָע שֶׁהַדִּבּוּר דָּבָר אֶחָד וְהַמַּחֲשָׁבָה דָּבָר אַחֵר:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org