אורח חיים, סימן צ״ב

אהנצרך לנקביו ודין רחיצה ושאר הכנות ובו י' סעיפים:
גופו כיצד היה צריך לנקביו אל יתפלל עד שיפנה משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל ואם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל במה דברים אמורים בגדולים אבל בקטנים א"צ לחזור ולהתפלל ואפילו בגדולים אינו צריך לחזור אלא כשאינו יכול להעמיד עצמו שיעור הילוך פרסה אבל אם יכול להעמיד עצמו שיעור הילוך פרסה יצא בדיעבד אבל לכתחלה לא יתפלל בגוף משוקץ אפילו אם יעבור זמן התפלה עד שיפנה ואפילו בדברי תורה אסור כל זמן שגופו משוקץ ויש מי שמתיר אפילו לכתחלה אם יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה ויש לסמוך על זה אם הוא בענין שבעוד שיפנה יעבור זמן התפלה:

אהַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו וְדִין רְחִיצָה וּשְׁאָר הֲכָנוֹת וּבוֹ י' סְעִיפִים:
גּוּפוֹ כֵּיצַד? הָיָה צָרִיךְ לִנְקָבָיו אַל יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיִּפָּנֶה, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: "הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל". וְאִם הִתְפַּלֵּל — תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּגְדוֹלִים, אֲבָל בִּקְטַנִּים — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל. וַאֲפִלּוּ בִּגְדוֹלִים אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר אֶלָּא כְּשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ שִׁעוּר הִלּוּךְ פַּרְסָה, אֲבָל אִם יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ שִׁעוּר הִלּוּךְ פַּרְסָה — יָצָא בְּדִיעֲבַד. אֲבָל לְכַתְּחִלָּה לֹא יִתְפַּלֵּל בְּגוּף מְשֻׁקָּץ, אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה עַד שֶׁיִּפָּנֶה. וַאֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה אָסוּר כָּל זְמַן שֶׁגּוּפוֹ מְשֻׁקָּץ. וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה אִם יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ שִׁעוּר פַּרְסָה. וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל זֶה אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁבְּעוֹד שֶׁיִּפָּנֶה יַעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה:

בוכל זה כשהוצרך קודם התחלת התפלה אבל אם באמצע תפלתו נתעורר לו תאוה בין לקטנים בין לגדולים אם יכול להעמיד עצמו עד שיסיים תפלתו יעמיד עצמו ולא יפסיק אפילו לקטנים באמצע תפלת י"ח. ואם אינו יכול להעמיד עצמו יפסיק לגדולים אבל לקטנים לא יפסיק ואפילו מים שותתין על ברכיו ממתין עד שיכלו המים וחוזר לתפלתו וא"צ להרחיק כמ"ש בסי' ע"ח. אבל באמצע קריאת שמע וברכותיה אם רצה מרחיק ומטיל מים ואם רצה קורא כדרכו ומעמיד עצמו עד שיסיים תפלתו אבל לגדולים צריך להעמיד עצמו אם יכול ולא יפסיק אפילו בקריאת שמע וברכותיה (או אפילו בפסוקי דזמרה מברוך שאמר ואילך). והוא שאינו מתאוה כל כך בענין שיהא בו משום בל תשקצו כשמעמיד עצמו אף ע"פ שאינו יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה אבל אם הוא בענין שיש בו משום בל תשקצו מפסיק בין לקטנים בין לגדולים באמצע קריאת שמע וברכותיה אבל לא באמצע תפלת י"ח שלא התירו להפסיק באמצע תפלת י"ח אלא משום חשש סכנות נפשות בלבד וכמו שיתבאר בסימן ק"ד וקל וחומר משום איסור בל תשקצו שאינו אלא מדברי סופרים שהם אמרו והם אמרו (ואם מרוב דחקו נתעטש או שבקש להתעטש יתבאר בסי' (קי"ג) [ק"ג]):

בוְכָל זֶה כְּשֶׁהֻצְרַךְ קֹדֶם הַתְחָלַת הַתְּפִלָּה, אֲבָל אִם בְּאֶמְצַע תְּפִלָּתוֹ נִתְעוֹרֵר לוֹ תַּאֲוָה בֵּין לִקְטַנִּים בֵּין לִגְדוֹלִים, אִם יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ עַד שֶׁיְּסַיֵּם תְּפִלָּתוֹ — יַעֲמִיד עַצְמוֹ וְלֹא יַפְסִיק אֲפִלּוּ לִקְטַנִּים בְּאֶמְצַע תְּפִלַּת י"ח. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ — יַפְסִיק לִגְדוֹלִים, אֲבָל לִקְטַנִּים לֹא יַפְסִיק. וַאֲפִלּוּ מַיִם שׁוֹתְתִין עַל בִּרְכָּיו — מַמְתִּין עַד שֶׁיִּכְלוּ הַמַּיִם וְחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ע"ח.
אֲבָל בְּאֶמְצַע קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, אִם רָצָה — מַרְחִיק וּמֵטִיל מַיִם, וְאִם רָצָה — קוֹרֵא כְּדַרְכּוֹ וּמַעֲמִיד עַצְמוֹ עַד שֶׁיְּסַיֵּם תְּפִלָּתוֹ. אֲבָל לִגְדוֹלִים צָרִיךְ לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ אִם יָכוֹל וְלֹא יַפְסִיק אֲפִלּוּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ (אוֹ אֲפִלּוּ בִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה מִ"בָּרוּךְ שֶׁאָמַר" וְאֵילָךְ).
וְהוּא שֶׁאֵינוֹ מִתְאַוֶּה כָּל כָּךְ בְּעִנְיָן שֶׁיְּהֵא בּוֹ מִשּׁוּם "בַּל תְּשַׁקְּצוּ" כְּשֶׁמַּעֲמִיד עַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ שִׁעוּר פַּרְסָה, אֲבָל אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם "בַּל תְּשַׁקְּצוּ" — מַפְסִיק בֵּין לִקְטַנִּים בֵּין לִגְדוֹלִים בְּאֶמְצַע קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, אֲבָל לֹא בְּאֶמְצַע תְּפִלַּת י"ח, שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְהַפְסִיק בְּאֶמְצַע תְּפִלַּת י"ח אֶלָּא מִשּׁוּם חֲשַׁשׁ סַכָּנַת נְפָשׁוֹת בִּלְבַד וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק"ד, וְקַל וָחֹמֶר מִשּׁוּם אִסּוּר "בַּל תְּשַׁקְּצוּ" שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁהֵם אָמְרוּ וְהֵם אָמְרוּ (וְאִם מֵרֹב דָּחְקוֹ נִתְעַטֵּשׁ אוֹ שֶׁבִּקֵּשׁ לְהִתְעַטֵּשׁ — יִתְבָּאֵר בְּסִימָן (קי"ג) [ק"ג]):

גומכל מקום לכתחלה יבדוק את עצמו יפה קודם התפלה שלא יצטרך לנקביו אח"כ ויטרוד בתפלתו וכן יסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו. ואח"כ צריך לרחוץ ידיו במים אע"פ שנוטל ידיו שחרית כיון שנגע בטינופת אחר נטילת שחרית ומכל מקום לא יברך על רחיצה זו אם כבר בירך על נטילת שחרית מטעם שנתבאר בסימן ז':

גוּמִכָּל מָקוֹם, לְכַתְּחִלָּה יִבְדֹּק אֶת עַצְמוֹ יָפֶה קֹדֶם הַתְּפִלָּה שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לִנְקָבָיו אַחַר כָּךְ וְיִטָּרֵד בִּתְפִלָּתוֹ. וְכֵן יָסִיר כִּיחוֹ וְנִיעוֹ וְכָל דָּבָר הַטּוֹרְדוֹ.
וְאַחַר כָּךְ צָרִיךְ לִרְחֹץ יָדָיו בַּמַּיִם אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹטֵל יָדָיו שַׁחֲרִית, כֵּיוָן שֶׁנָּגַע בְּטִנֹּפֶת אַחַר נְטִילַת שַׁחֲרִית. וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא יְבָרֵךְ עַל רְחִיצָה זוֹ אִם כְּבָר בֵּרַךְ עַל נְטִילַת שַׁחֲרִית, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ז':

דואם אין לו מים צריך לחז(ו)ר אחריהם עד פרסה אם הוא בדרך והמים נמצאים לפניו ברחוק פרסה ויכול להגיע אליהן קודם שיעבור זמן התפלה והוא שהולך יחידי אבל אם הולך בשיירא א"צ להפרד מן השיירא ללכת יחידי למקום המים ואם צריך לחזור לאחריו למקום מים עד מיל חוזר יותר ממיל אינו צריך לחזור. ואם מתיירא שמא יעבור זמן התפלה עד שיגיע למקום המים לא יחז(ו)ר אחריהם כלל רק ינקה ידיו בצרור או בעפר או בקורה או בכל דבר שמנקה:

דוְאִם אֵין לוֹ מַיִם — צָרִיךְ לַחֲזֹר אַחֲרֵיהֶם עַד פַּרְסָה אִם הוּא בַּדֶּרֶךְ וְהַמַּיִם נִמְצָאִים לְפָנָיו בְּרִחוּק פַּרְסָה וְיָכוֹל לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶן קֹדֶם שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה. וְהוּא שֶׁהוֹלֵךְ יְחִידִי, אֲבָל אִם הוֹלֵךְ בְּשַׁיָּרָא — אֵין צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִן הַשַּׁיָּרָא לָלֶכֶת יְחִידִי לִמְקוֹם הַמַּיִם. וְאִם צָרִיךְ לַחֲזֹר לַאֲחוֹרָיו לִמְקוֹם מַיִם עַד מִיל — חוֹזֵר, יוֹתֵר מִמִּיל — אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר.
וְאִם מִתְיָרֵא שֶׁמָּא יַעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה עַד שֶׁיַּגִּיעַ לִמְקוֹם הַמַּיִם — לֹא יַחֲזֹר אַחֲרֵיהֶם כְּלָל, רַק יְנַקֶּה יָדָיו בִּצְרוֹר אוֹ בְּעָפָר אוֹ בְּקוֹרָה אוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁמְּנַקֶּה:

הוכל זה כשידיו מלוכלכות או שנגעו במקום מטונף אבל אם אינו יודע להן שום לכלוך אע"פ שהסיח דעתו מהם אחר נטילת שחרית אין צריך לחזור וליטלן ולא לנקותן שסתם ידים כשרות לתפלה כמו שכשרות לשאר ברכות ויש אומרים שהיסח הדעת פוסל לתפלה כמו שפוסל לאכילה מפני שהידים עסקניות הן ושמא נגעו במקום הטינופת וכן עיקר. ומכל מקום אם אין מים מזומנים לפניו א"צ לחז(ו)ר אחריהם אם אינו יודע להם שום לכלוך שלענין זה יש לסמוך על סברא הראשונה אלא ינקה ידיו בכל דבר שמנקה שנקיון מועיל אף לידים של היסח הדעת שפסול היסח הדעת הוא משום שמא מודבק בהן מעט זיעה או צואה וכשמנקה יתקנחו. ואפילו בידים מלוכלכות א"צ לחז(ו)ר אחר מים אלא כשאפשר אבל כשעומד בתפלה שאי אפשר לזוז ממקומו ונזכר שנגע במקום מטונף די בנקיון עפר או צרורות או מחכך ידיו בכותל. אבל לכתחלה אסור ליגע במקום מטונף (אפילו יש לו מים מזומנים לפניו שלא להפסיק) בתפלה כמו שיתבאר בסי' צ"ז:

הוְכָל זֶה כְּשֶׁיָּדָיו מְלֻכְלָכוֹת אוֹ שֶׁנָּגְעוּ בְּמָקוֹם מְטֻנָּף, אֲבָל אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לָהֶן שׁוּם לִכְלוּךְ אַף עַל פִּי שֶׁהִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם אַחַר נְטִילַת שַׁחֲרִית — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטְּלָן וְלֹא לְנַקּוֹתָן, שֶׁסְּתָם יָדַיִם כְּשֵׁרוֹת לִתְפִלָּה כְּמוֹ שֶׁכְּשֵׁרוֹת לִשְׁאָר בְּרָכוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֶסַּח הַדַּעַת פּוֹסֵל לִתְפִלָּה כְּמוֹ שֶׁפּוֹסֵל לַאֲכִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת הֵן וְשֶׁמָּא נָגְעוּ בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת. וְכֵן עִקָּר.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם אֵין מַיִם מְזֻמָּנִים לְפָנָיו — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר אַחֲרֵיהֶם אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לָהֶם שׁוּם לִכְלוּךְ, שֶׁלְּעִנְיָן זֶה יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, אֶלָּא יְנַקֶּה יָדָיו בְּכָל דָּבָר שֶׁמְּנַקֶּה, שֶׁנִּקָּיוֹן מוֹעִיל אַף לְיָדַיִם שֶׁל הֶסַּח הַדַּעַת, שֶׁפְּסוּל הֶסַּח הַדַּעַת הוּא מִשּׁוּם שֶׁמָּא מֻדְבָּק בָּהֵן מְעַט זֵעָה אוֹ צוֹאָה, וּכְשֶׁמְּנַקֶּה יִתְקַנְּחוּ.
וַאֲפִלּוּ בְּיָדַיִם מְלֻכְלָכוֹת — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר אַחַר מַיִם אֶלָּא כְּשֶׁאֶפְשָׁר, אֲבָל כְּשֶׁעוֹמֵד בִּתְפִלָּה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ וְנִזְכַּר שֶׁנָּגַע בְּמָקוֹם מְטֻנָּף — דַּי בְּנִקְיוֹן עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת, אוֹ מְחַכֵּךְ יָדָיו בַּכֹּתֶל.
אֲבָל לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לִגַּע בְּמָקוֹם מְטֻנָּף (אֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ מַיִם מְזֻמָּנִים לְפָנָיו, שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק) בַּתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן צ"ז:

ווכל זה בתפלה אבל לתלמוד תורה די בנקיון בעלמא בכל ענין אפילו יש מים מזומנים לפניו:

ווְכָל זֶה בִּתְפִלָּה, אֲבָל לְתַלְמוּד תּוֹרָה דַּי בְּנִקָּיוֹן בְּעָלְמָא בְּכָל עִנְיָן, אֲפִלּוּ יֵשׁ מַיִם מְזֻמָּנִים לְפָנָיו:

זמקום המטונף הם מקומות המכוסים באדם לפי שיש בהם מלמולי זיעה וכן אם חיכך הראש כמ"ש בסי' קס"ד וכן צואת האוזן וצואת האף הן טינופות ואסור ליגע בהן בתפלה כי אם ע"י בגד:

זמָקוֹם הַמְטֻנָּף הֵם מְקוֹמוֹת הַמְכֻסִּים בָּאָדָם, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִלְמוּלֵי זֵעָה. וְכֵן אִם חִכֵּךְ הָרֹאשׁ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס"ד. וְכֵן צוֹאַת הָאֹזֶן וְצוֹאַת הָאַף הֵן טִנּוֹפוֹת, וְאָסוּר לִגַּע בָּהֶן בַּתְּפִלָּה כִּי אִם עַל יְדֵי בֶּגֶד:

חהמשתין לא יתפלל עד שישהה כדי הילוך ד' אמות משום ניצוצות שבאמתו והמתפלל לא ישתין עד שישהה כדי הילוך ד' אמות אחר סיום תפלתו שכל ד' אמות תפלתו שגורה בפיו ושפתיו רוחשות אבל לאחר ששהה כדי הילוך ד' אמות מותר לו להשתין במקום שהתפלל ומדת חסידות שלא להשתין בתוך ד' אמות של תפלה:

חהַמַּשְׁתִּין לֹא יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְּדֵי הִלּוּךְ ד' אַמּוֹת, מִשּׁוּם נִיצוֹצוֹת שֶׁבְּאַמָּתוֹ. וְהַמִּתְפַּלֵּל לֹא יַשְׁתִּין עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְּדֵי הִלּוּךְ ד' אַמּוֹת אַחַר סִיּוּם תְּפִלָּתוֹ, שֶׁכָּל ד' אַמּוֹת תְּפִלָּתוֹ שְׁגוּרָה בְּפִיו וּשְׂפָתָיו רוֹחֲשׁוֹת. אֲבָל לְאַחַר שֶׁשָּׁהָה כְּדֵי הִלּוּךְ ד' אַמּוֹת — מֻתָּר לוֹ לְהַשְׁתִּין בַּמָּקוֹם שֶׁהִתְפַּלֵּל. וּמִדַּת חֲסִידוּת שֶׁלֹּא לְהַשְׁתִּין בְּתוֹךְ ד' אַמּוֹת שֶׁל תְּפִלָּה:

טהרוקק לא יתפלל עד שישהה כדי הילוך ד' אמות והמתפלל לא ירוק לרצונו מחמת טיול עד שישהה כדי הילוך ד' אמות אבל אם נזדמן לו רוק מותר אפילו בתוך התפלה כמ"ש בסי' צ"ז:

טהָרוֹקֵק לֹא יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְּדֵי הִלּוּךְ ד' אַמּוֹת. וְהַמִּתְפַּלֵּל לֹא יָרֹק לִרְצוֹנוֹ מֵחֲמַת טִיּוּל עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְּדֵי הִלּוּךְ ד' אַמּוֹת. אֲבָל אִם נִזְדַּמֵּן לוֹ רֹק — מֻתָּר אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן צ"ז:

יטוב ליתן צדקה קודם התפלה שנאמר אני בצדק אחזה פניך:

יטוֹב לִתֵּן צְדָקָה קֹדֶם הַתְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ":

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org