אורח חיים, סימן תפ״ה

אדין מי שנשבע שלא לאכול מצה ובו ג' סעיפים:
מי שנשבע שלא לאכול מצה בליל פסח כופין אותו לאכול שאין השבועה חלה לבטל שום מצוה ממצות התורה שכבר מושבע ועומד הוא עליהם מהר סיני. ובין שאכל בליל פסח ובין שלא אכל היו מלקין אותו על שנשבע לבטל את המצוה דכיון שאי אפשר לו לבטלה שהרי כבר מושבע הוא לקיימה א"כ הרי זה כנשבע לעשות דבר שאי אפשר לעשותה כלל שלוקה משום שבועת שוא כמו שנתבאר ביו"ד סימן רל"ו:

1דִּין מִי שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מַצָּה וּבוֹ ג' סְעִיפִים:
מִי שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מַצָּה בְּלֵיל פֶּסַח — כּוֹפִין אוֹתוֹ לֶאֱכֹל, שֶׁאֵין הַשְּׁבוּעָה חָלָה לְבַטֵּל שׁוּם מִצְוָה מִמִּצְוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁכְּבָר מֻשְׁבָּע וְעוֹמֵד הוּא עֲלֵיהֶם מֵהַר סִינַי.
וּבֵין שֶׁאָכַל בְּלֵיל פֶּסַח וּבֵין שֶׁלֹּא אָכַל — הָיוּ מַלְקִין אוֹתוֹ עַל שֶׁנִּשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה, דְּכֵיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְבַטְּלָהּ, שֶׁהֲרֵי כְּבָר מֻשְׁבָּע הוּא לְקַיְּמָהּ, אִם כֵּן הֲרֵי זֶה כְּנִשְׁבָּע לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ כְּלָל, שֶׁלּוֹקֶה מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שָׁוְא, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רל"ו:

בבמה דברים אמורים כשפירש ליל פסח בין שנשבע בלילה זה בין שנשבע קודם לכן אבל אם נשבע סתם שלא יאכל מצה ולא הזכיר ליל פסח מתוך שחלה שבועתו על מצת הרשות דהיינו שלא יאכל מצה קודם לילה זה ואחריה חלה גם כן על מצת מצוה שבליל זה שהשבועה חלה לבטל את המצוה בשב ואל תעשה על ידי שכולל עמה בשבועה גם דבר הרשות. וכל זה בשבועה (ונוסח לשון שבועה מן התורה או מדברי סופרים עיין ביורה דעה סי' רל"ז) אבל אם נדר שלא לאכול מצה בליל פסח כגון שאמר אכילת מצת מצוה עלי קונם אסור לאכלו שהנדרים חלים על דבר מצוה כמו שנתבאר ביורה דעה סי' רט"ו ומכל מקום כופין אותו להתיר נדרו על ידי שאלה וחרטה כמו שנתבאר ביורה דעה שם:

2בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁפֵּרַשׁ לֵיל פֶּסַח, בֵּין שֶׁנִּשְׁבַּע בְּלַיְלָה זֶה בֵּין שֶׁנִּשְׁבַּע קֹדֶם לָכֵן, אֲבָל אִם נִשְׁבַּע סְתָם שֶׁלֹּא יֹאכַל מַצָּה וְלֹא הִזְכִּיר לֵיל פֶּסַח, מִתּוֹךְ שֶׁחָלָה שְׁבוּעָתוֹ עַל מַצַּת הָרְשׁוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יֹאכַל מַצָּה קֹדֶם לַיְלָה זֶה, וְאַחֲרֶיהָ חָלָה גַּם כֵּן עַל מַצַּת מִצְוָה שֶׁבְּלֵיל זֶה, שֶׁהַשְּׁבוּעָה חָלָה לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה בְּ"שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה", עַל יְדֵי שֶׁכּוֹלֵל עִמָּהּ בַּשְּׁבוּעָה גַּם דְּבַר הָרְשׁוּת.
וְכָל זֶה בִּשְׁבוּעָה (וְנֹסַח לְשׁוֹן שְׁבוּעָה מִן הַתּוֹרָה אוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — עַיֵּן בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רל"ז). אֲבָל אִם נָדַר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מַצָּה בְּלֵיל פֶּסַח, כְּגוֹן שֶׁאָמַר: "אֲכִילַת מַצַּת מִצְוָה עָלַי קוֹנָם" — אָסוּר לְאָכְלוֹ, שֶׁהַנְּדָרִים חָלִים עַל דְּבַר מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רט"ו.
וּמִכָּל מָקוֹם, כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהַתִּיר נִדְרוֹ עַל יְדֵי שְׁאֵלָה וַחֲרָטָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה שָׁם:

גנשבע שלא לשתות ד' כוסות בליל פסח או שלא לאכול בו מרור בזמן הזה שהוא מדברי סופרים או שלא לאכול מצה בליל שני חלה שבועתו שהשבועה חלה לבטל מצות מדברי סופרים בשב ואל תעשה ומכל מקום ראוי לכופו להתיר שבועתו על ידי שאלה וחרטה ולקיים המצוה אף אם כלל עמה בשבועה גם דבר הרשות:

3נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת ד' כּוֹסוֹת בְּלֵיל פֶּסַח, אוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בּוֹ מָרוֹר בִּזְמַן הַזֶּה שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מַצָּה בְּלֵיל שֵׁנִי — חָלָה שְׁבוּעָתוֹ, שֶׁהַשְּׁבוּעָה חָלָה לְבַטֵּל מִצְוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה.
וּמִכָּל מָקוֹם, רָאוּי לְכֻפּוֹ לְהַתִּיר שְׁבוּעָתוֹ עַל יְדֵי שְׁאֵלָה וַחֲרָטָה וּלְקַיֵּם הַמִּצְוָה אַף אִם כָּלַל עִמָּהּ בִּשְׁבוּעָה גַּם דְּבַר הָרְשׁוּת:

Vocalized Edition - Kehot Publication Society