אורח חיים, סימן תקכ״ג

אדינים הנוהגים בבהמות ביום טוב ובו ד' סעיפים:
זבובים הנתלים בבהמה מותר להסירן ממנה ביו"ט אע"פ שעל ידי כן נעשה בה חבורה מכל מקום כיון שהוא אינו מתכוין לעשות חבורה מותר כיון שזהו דבר שאינו מוכרח שיעשה בה חבורה שהרי לפעמים אין חבורה נעשה על ידי כך:

1דִּינִים הַנּוֹהֲגִים בִּבְהֵמוֹת בְּיוֹם טוֹב וּבוֹ ד' סְעִיפִים:
זְבוּבִים הַנִּתְלִים בִּבְהֵמָה — מֻתָּר לַהֲסִירָן מִמֶּנָּה בְּיוֹם טוֹב, אַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי כֵן נַעֲשָׂה בָּהּ חַבּוּרָה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהוּא אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת חַבּוּרָה — מֻתָּר, כֵּיוָן שֶׁזֶּהוּ דָבָר שֶׁאֵינוֹ מֻכְרָח שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהּ חַבּוּרָה, שֶׁהֲרֵי לִפְעָמִים אֵין חַבּוּרָה נַעֲשָׂה עַל יְדֵי כָךְ.

באין מגרדין הבהמה במגרדת ביו"ט מפני שמשרת שער וחייב משום גוזז ואף על פי שהוא אינו מתכוין להשיר שער מכל מקום כיון שהוא דבר מוכרח דכשמגרד במגרדת הוא משיר שער הרי זה אסור כמו שנתבאר בסימן ש"כ ע"ש:

2אֵין מְגָרְדִין הַבְּהֵמָה בְּמַגְרֶדֶת בְּיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁמַּשֶּׁרֶת שֵׂעָר, וְחַיָּב מִשּׁוּם גּוֹזֵז. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְהַשִּׁיר שֵׂעָר, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהוּא דָּבָר מֻכְרָח דִּכְשֶׁמְּגָרֵד בְּמַגְרֶדֶת הוּא מַשִּׁיר שֵׂעָר — הֲרֵי זֶה אָסוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"כ עַיֵּן שָׁם.

גאין מילדין את הבהמה ביו"ט דהיינו שאסור למשוך הולד מן הרחם אבל מסעידין אותה בלידתה דהיינו שאוחז בולד שלא יפול לארץ ונופח לו בחוטמו ונותן לו דד לתוך פיו:

3אֵין מְיַלְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, דְּהַיְנוּ שֶׁאָסוּר לִמְשׁוֹךְ הַוָּלָד מִן הָרֶחֶם. אֲבָל מַסְעִידִין אוֹתָהּ בְּלֵדָתָהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹחֵז בַּוָּלָד שֶׁלֹּא יִפּוֹל לָאָרֶץ. וְנוֹפֵחַ לוֹ בְּחָטְמוֹ, וְנוֹתֵן לוֹ דַּד לְתוֹךְ פִּיו.

דבהמה טהורה שריחקה ולדה מותר לזלף עליו מי שלייתה (פירוש ששורין את השליא במים) וליתן מלא אגרוף מלח ברחמה כדי שיכאוב לה ותזכור צער הלידה ותרחם עליו אבל אסור לעשות כן לבהמה טמאה לפי שהוא טורח ביו"ט בחנם שאין זה מועיל כלום לבהמה טמאה שאינה מקרבתו לעולם אחר שריחקתו:

4בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁרִחֲקָה וְלָדָהּ — מֻתָּר לְזַלֵּף עָלָיו מֵי שִׁלְיָתָהּ (פֵּרוּשׁ שֶׁשּׁוֹרִין אֶת הַשִּׁלְיָא בְּמַיִם) וְלִתֵּן מְלֹא אֶגְרוֹף מֶלַח בְּרַחְמָהּ כְּדֵי שֶׁיִּכְאוֹב לָהּ וְתִזְכּוֹר צַעַר הַלֵּדָה וּתְרַחֵם עָלָיו. אֲבָל אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן לִבְהֵמָה טְמֵאָה, לְפִי שֶׁהוּא טוֹרֵחַ בְּיוֹם טוֹב בְּחִנָּם, שֶׁאֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם לִבְהֵמָה טְמֵאָה, שֶׁאֵינָהּ מְקָרַבְתּוֹ לְעוֹלָם אַחַר שֶׁרִחֲקַתּוּ.

Vocalized Edition - Kehot Publication Society