אורח חיים, סימן ח׳

אהלכות ציצית ועטיפתו ובו ל' סעיפים:
כל הקורא קריאת שמע בלא ציצית מעיד עדות שקר בעצמו והואיל שכל אדם צריך להיות זהיר וזריז להקדים המצוה בכל מה דאפשר לכן תיכף ומיד אחר נטילת ידים שידיו נקיות ויכול לברך יתעטף בציצית:

אהִלְכוֹת צִיצִית וַעֲטִיפָתוֹ, וּבוֹ ל' סְעִיפִים:
כָּל הַקּוֹרֵא "קְרִיאַת שְׁמַע" בְּלֹא צִיצִית — מֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר בְּעַצְמוֹ. וְהוֹאִיל שֶׁכָּל אָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת זָהִיר וְזָרִיז לְהַקְדִּים הַמִּצְוָה בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר, לָכֵן תֵּכֶף וּמִיָּד אַחַר נְטִילַת יָדַיִם שֶׁיָּדָיו נְקִיּוֹת וְיָכוֹל לְבָרֵךְ — יִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית:

בוכשיתחיל להתעטף קודם שיתעטף לגמרי יברך מעומד להתעטף בציצית (עיין בסי' כ"ה ותמצא טעם ע"ז) הב' של בציצית תהא נקודה בפתח:

בוּכְשֶׁיַּתְחִיל לְהִתְעַטֵּף קֹדֶם שֶׁיִּתְעַטֵּף לְגַמְרֵי — יְבָרֵךְ מְעֻמָּד "לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית" (עַיֵּן בְּסִימָן כה ותִמְצָא טַעַם עַל זֶה). הַבּ' שֶׁל "בַּצִּיצִית" תְּהֵא נְקוּדָה בְּ'פַתָּח':

גכל ברכות המצות צריך להיות מעומד חוץ מברכת השחיטה והפרשת חלה שאינן מצוה כל כך שאינו עושה אלא לתקן מאכלו אבל עשיית המצות עצמן יש מהן שא"צ להיות מעומד ויש מהן שצריכין כאשר יתבאר כל אחד ואחד במקומו בס"ד:

גכָּל בִּרְכוֹת הַמִּצְוֹת צָרִיךְ לִהְיוֹת מְעֻמָּד, חוּץ מִבִּרְכַת הַשְּׁחִיטָה וְהַפְרָשַׁת חַלָּה שֶׁאֵינָן מִצְוָה כָּל כָּךְ, שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶלָּא לְתַקֵּן מַאֲכָלוֹ.
אֲבָל עֲשִׂיַּת הַמִּצְוֹת עַצְמָן — יֵשׁ מֵהֶן שֶׁאֵין צְרִיכִים לִהְיוֹת מְעֻמָּד, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁצְּרִיכִים, כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּמְקוֹמוֹ בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא:

דהעטיפה בציצית אמרו חז"ל שצריך להיות דוקא מעומד ומצאו להם סמך ורמז מן התורה נאמר כאן בציצית והיה לכם ונאמר בעומר וספרתם לכם מה לכם האמור בעומר צריך להיות מעומד כמו שיתבאר לקמן בסימן תפ"ט אף כאן מעומד:

דהָעֲטִיפָה בְּצִיצִית — אָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת דַּוְקָא מְעֻמָּד, וּמָצְאוּ לָהֶם סֶמֶךְ וְרֶמֶז מִן הַתּוֹרָה, נֶאֱמַר כָּאן בַּצִּיצִית "וְהָיָה לָכֶם", וְנֶאֱמַר בָּעֹמֶר "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם" — מַה "לָּכֶם" הָאָמוּר בָּעֹמֶר צָרִיךְ לִהְיוֹת מְעֻמָּד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן בְּסִימָן תפט — אַף כָּאן מְעֻמָּד:

היש אומרים מדתקנו חז"ל לברך להתעטף בציצית מכלל דהמצוה היא להתעטף דוקא וכל עטיפה שאינה כעטיפת הישמעאלים אינה נקראת עטיפה אלא לבישה ולכן צריך להתעטף בטליתו כעטיפת הישמעאלים דהיינו לכסות הראש עם הפנים עד גומות שבלחי למטה מפיו ולדבריהם טליתות קטנות שלנו שאין בהם עטיפת הראש פטורים מציצית לגמרי:

היֵשׁ אוֹמְרִים מִדְּתִקְּנוּ חֲזַ"ל לְבָרֵךְ "לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית", מִכְּלָל דְּהַמִּצְוָה הִיא לְהִתְעַטֵּף דַּוְקָא. וְכָל עֲטִיפָה שֶׁאֵינָהּ כַּעֲטִיפַת הַיִּשְׁמְעֵאלִים — אֵינָהּ נִקְרֵאת עֲטִיפָה, אֶלָּא לְבִישָׁה. וְלָכֵן צָרִיךְ לְהִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ כַּעֲטִיפַת הַיִּשְׁמְעֵאלִים, דְּהַיְנוּ לְכַסּוֹת הָרֹאשׁ עִם הַפָּנִים עַד גֻּמּוֹת שֶׁבַּלֶּחִי לְמַטָּה מִפִּיו. וּלְדִבְרֵיהֶם טַלִּיתוֹת קְטַנּוֹת שֶׁלָּנוּ, שֶׁאֵין בָּהֶן עֲטִיפַת הָרֹאשׁ — פְּטוּרִין מִצִּיצִית לְגַמְרֵי:

ואבל יש אומרים שכל כסות של ד' כנפות אע"פ שאין בה עיטוף חייבת בציצית שהרי נאמר בתורה על כנפי בגדיהם וכל מלבוש ובגד במשמע והעיטוף אין לו אפילו רמז בתורה כלל ומה שתקנו חכמים לברך להתעטף בציצית היינו לפי שהיה מנהגם לעטוף ראשם בטליתם ואף בימיהם לא היו מתעטפין כעטיפת הישמעאלים אלא כדרך בני אדם שמתעטפין בכסותם ועוסקין במלאכתם פעם בכיסוי הראש ופעם בגילוי הראש לכן אף אנחנו אף שאנו מברכין להתעטף בציצית אין אנו צריכין יותר והלכה כסברא הב'. ומכל מקום כדי לקיים מצות ציצית מן המובחר נכון הדבר להתעטף כעטיפת הישמעאלים בשעת ברכה ויעמוד כך כדי הילוך ד' אמות ובזה יוצא אף לסברא הראשונה דעיקר הקפידא היא בשעת לבישה דהא אם היה רוצה היה מסירה ממנו לגמרי אחר כך:

ואֲבָל יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל כְּסוּת שֶׁל אַרְבַּע כְּנָפוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין בָּהּ עִטּוּף — חַיֶּבֶת בְּצִיצִית, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה "עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם", וְכָל מַלְבּוּשׁ וּבֶגֶד בְּמַשְׁמָע, וְהָעִטּוּף אֵין לוֹ אֲפִלּוּ רֶמֶז בַּתּוֹרָה כְּלָל. וּמַה שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים לְבָרֵךְ "לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית", הַיְנוּ לְפִי שֶׁהָיָה מִנְהָגָם לַעֲטֹף רֹאשָׁם בְּטַלִּיתָם, וְאַף בִּימֵיהֶם לֹא הָיוּ מִתְעַטְּפִין כַּעֲטִיפַת הַיִּשְׁמְעֵאלִים, אֶלָּא כְּדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם שֶׁמִּתְעַטְּפִין בִּכְסוּתָם וְעוֹסְקִין בִּמְלַאכְתָּם, פַּעַם בְּכִסּוּי הָרֹאשׁ וּפַעַם בְּגִלּוּי הָרֹאשׁ, לָכֵן אַף אֲנַחְנוּ אַף שֶׁאָנוּ מְבָרְכִין "לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית" — אֵין אָנוּ צְרִיכִין יוֹתֵר.
וַהֲלָכָה כַּסְּבָרָא הַשְּׁנִיָּה. וּמִכָּל מָקוֹם כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית מִן הַמֻּבְחָר — נָכוֹן הַדָּבָר לְהִתְעַטֵּף כַּעֲטִיפַת הַיִּשְׁמְעֵאלִים בִּשְׁעַת בְּרָכָה, וְיַעֲמֹד כָּךְ כְּדֵי הִלּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, וּבָזֶה יוֹצֵא אַף לַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, דְּעִקַּר הַקְּפֵדָה הִיא בִּשְׁעַת לְבִישָׁה, דְּהָא אִם הָיָה רוֹצֶה הָיָה מְסִירָהּ מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי אַחַר כָּךְ:

זוכן יעשה בטליתות קטנים שלנו אע"פ דקיימא לן דיוצאין בה ידי חובת ציצית אע"פ שאין בהם עיטוף מכל מקום כדי לצאת לדברי הכל אם רוצה לברך להתעטף בציצית טוב שיניח הטלית קטן על ראשו ורוחב הטלית יהיה לקומתו שכן הוא דרך העיטוף ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד' אמות ואח"כ ימשכנו מעל ראשו וילבשנו ודוקא בבגד שעושין כעין חתיכה אחת מרובעת ובית הצואר באמצע וא"כ כשמתעטף בארכו [סביב] ראשו ורוחב גופו כמו שנתבאר דזהו דוקא מיקרי עיטוף הוי ליה ב' ציצית מצד זה וב' ציצית מצד זה אבל אם הבגד תפור א"כ כשיתעטף בארכו סביב ראשו ורוחב גופו אזי יבאו כל הד' ציצית מצד אחד ולא נכון לעשות כן כמו שיתבאר לקמן לכן ילבשנו כדרכו ולא יתעטף בו כלל על ראשו ולא יברך עליו להתעטף בציצית אלא יברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות ציצית וכן אפילו על טלית קטן העשוי מחתיכה אחת מרובעת ואינו תפור אם לובשו כדרכו ואין מעטף בו ראשו מברך ג"כ על מצות ציצית:

זוְכֵן יַעֲשֶׂה בְּטַלִּיתוֹת קְטַנִּים שֶׁלָּנוּ, אַף־עַל־פִּי דְּקַיְמָא לָן דְּיוֹצְאִין בָּהּ יְדֵי חוֹבַת צִיצִית, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם עִטּוּף, מִכָּל מָקוֹם כְּדֵי לָצֵאת לְדִבְרֵי הַכֹּל, אִם רוֹצֶה לְבָרֵךְ "לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית" — טוֹב שֶׁיָּנִיחַ הַטַּלִּית קָטָן עַל רֹאשׁוֹ וְרֹחַב הַטַּלִּית יִהְיֶה לְקוֹמָתוֹ, שֶׁכֵּן הוּא דֶּרֶךְ הָעִטּוּף, וְיַעֲמֹד כָּךְ מְעֻטָּף לְפָחוֹת כְּדֵי הִלּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, וְאַחַר־כָּךְ יִמְשְׁכֶנּוּ מֵעַל רֹאשׁוֹ וְיִלְבְּשֶׁנּוּ.
וְדַוְקָא בְּבֶגֶד שֶׁעוֹשִׂין כְּעֵין חֲתִיכָה אַחַת מְרֻבַּעַת וּבֵית הַצַּוָּאר בָּאֶמְצַע, וְאִם כֵּן כְּשֶׁמִּתְעַטֵּף בְּאָרְכּוֹ [סְבִיב] רֹאשׁוֹ וְרֹחַב גּוּפוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר דְּזֶהוּ דַּוְקָא מִקְרֵי עִטּוּף — הֲוֵי לֵיהּ שְׁתֵּי צִיצִית מִצַּד זֶה וּשְׁתֵּי צִיצִית מִצַּד זֶה. אֲבָל אִם הַבֶּגֶד תָּפוּר, אִם כֵּן כְּשֶׁיִּתְעַטֵּף בְּאָרְכּוֹ סְבִיב רֹאשׁוֹ וְרֹחַב גּוּפוֹ — אֲזַי יָבוֹאוּ כָּל הָאַרְבַּע צִיצִית מִצַּד אֶחָד, וְלֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן, לָכֵן יִלְבְּשֶׁנּוּ כְּדַרְכּוֹ וְלֹא יִתְעַטֵּף בּוֹ כְּלָל עַל רֹאשׁוֹ, וְלֹא יְבָרֵךְ עָלָיו "לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית", אֶלָּא יְבָרֵךְ "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת צִיצִית".
וְכֵן אֲפִלּוּ עַל טַלִּית קָטָן הֶעָשׂוּי מֵחֲתִיכָה אַחַת מְרֻבַּעַת וְאֵינוֹ תָּפוּר, אִם לוֹבְשׁוֹ כְּדַרְכּוֹ וְאֵין מְעַטֵּף בּוֹ רֹאשׁוֹ — מְבָרֵךְ גַּם כֵּן "עַל מִצְוַת צִיצִית":

חאותן שאין מתכסים בטליתם אלא הראש וסביב הצואר בלבד ואין מקפידין לכסות את הגוף צריך למחות בידם דעיקר העיטוף הוא בגוף לכולי עלמא ולא נחלקו בסעיף ה' אלא אם צריך ג"כ לכסות הראש בטליתו אבל כסוי הראש בלבד בלי כסוי הגוף לכולי עלמא לא נקרא כסות כלל (עיין סי' יו"ד):

חאוֹתָן שֶׁאֵין מִתְכַּסִּים בְּטַלִּיתָם אֶלָּא הָרֹאשׁ וּסְבִיב הַצַּוָּאר בִּלְבַד, וְאֵין מַקְפִּידִין לְכַסּוֹת אֶת הַגּוּף — צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדָם, דְּעִקַּר הָעִטּוּף הוּא בַּגּוּף לְכֻלֵּי עָלְמָא, וְלֹא נֶחְלְקוּ בְּסָעִיף ה אֶלָּא אִם צָרִיךְ גַּם כֵּן לְכַסּוֹת הָרֹאשׁ בְּטַלִּיתוֹ, אֲבָל כִּסּוּי הָרֹאשׁ בִּלְבַד בְּלִי כִּסּוּי הַגּוּף — לְכֻלֵּי עָלְמָא לֹא נִקְרָא כְּסוּת כְּלָל (עַיֵּן סִימָן יוד):

טנהגו לעשות עטרה לטלית מחתיכת משי לסימן שאותן ציצית שלפניו יהיו לעולם לפניו ולא יורידן למטה שמעלין בקודש ואין מורידין והאר"י ז"ל לא היה מקפיד על זה. טוב ליזהר שבשעת עטיפה יזרוק כל הד' ציצית לצד שמאל כעטיפת הישמעאלים כדי הילוך ד' אמות:

טנָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת עֲטָרָה לַטַּלִּית מֵחֲתִיכַת מֶשִׁי, לְסִימָן שֶׁאוֹתָן צִיצִית שֶׁלְּפָנָיו יִהְיוּ לְעוֹלָם לְפָנָיו וְלֹא יוֹרִידֵן לְמַטָּה, שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְאֵין מוֹרִידִין. וְהָאֲרִ"י ז"ל לֹא הָיָה מַקְפִּיד עַל זֶה.
טוֹב לִזָּהֵר שֶׁבִּשְׁעַת עֲטִיפָה יִזְרֹק כָּל הָאַרְבַּע צִיצִית לְצַד שְׂמֹאל כַּעֲטִיפַת הַיִּשְׁמְעֵאלִים, כְּדֵי הִלּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת:

ייחז[י]ר ב' ציצית לפניו וב' ציצית לאחריו כדי שיהא מסובב במצות יש נוהגין לשום צד ימין על כתף שמאל כדי שיהיה מסובב במצות:

ייַחֲזִ[י]ר שְׁתֵּי צִיצִית לְפָנָיו וּשְׁתֵּי צִיצִית לְאַחֲרָיו, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מְסֻבָּב בְּמִצְוֹת. יֵשׁ נוֹהֲגִין לָשׂוּם צַד יָמִין עַל כָּתֵף שְׂמֹאל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מְסֻבָּב בְּמִצְוֹת:

יאאם כמה אנשים מתעטפים כל אחד בטליתו בבת אחת כל אחד מברך לעצמו ואם רצו האחד מברך והאחרים שומעין ועונין אמן ויוצאין בזה דשומע כמדבר. אבל אדם אחר שאינו מתעטף עכשיו בציצית אינו יכול לברך כדי לפטור את המתעטף כיון שהוא עצמו אין צריך לברך עכשיו ברכה ואם המתעטף הוא בור שאינו יודע לברך יכול לברך לו אחר אע"פ שאין צריך עכשיו לברכה זו כיון שכל ישראל ערבים זה בזה א"כ גם הוא צריך לברכה זו עכשיו (לכן נוהגין שהש"ץ מברך בקול רם כדי להוציא את מי שאינו בקי) וכן הדין בכל ברכות המצות:

יאאִם כַּמָּה אֲנָשִׁים מִתְעַטְּפִים כָּל אֶחָד בְּטַלִּיתוֹ בְּבַת אַחַת — כָּל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. וְאִם רָצוּ — הָאֶחָד מְבָרֵךְ וְהָאֲחֵרִים שׁוֹמְעִין וְעוֹנִין אָמֵן וְיוֹצְאִין בָּזֶה, דְּשׁוֹמֵעַ כִּמְדַבֵּר.
אֲבָל אָדָם אַחֵר שֶׁאֵינוֹ מִתְעַטֵּף עַכְשָׁו בְּצִיצִית — אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵךְ כְּדֵי לִפְטֹר אֶת הַמִּתְעַטֵּף, כֵּיוָן שֶׁהוּא עַצְמוֹ אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַכְשָׁו בְּרָכָה.
וְאִם הַמִּתְעַטֵּף הוּא בּוּר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְבָרֵךְ — יָכוֹל לְבָרֵךְ לוֹ אַחֵר אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין צָרִיךְ עַכְשָׁו לִבְרָכָה זוֹ, כֵּיוָן שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה, אִם כֵּן גַּם הוּא צָרִיךְ לִבְרָכָה זוֹ עַכְשָׁו (לָכֵן נוֹהֲגִין שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מְבָרֵךְ בְּקוֹל רָם, כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי). וְכֵן הַדִּין בְּכָל בִּרְכוֹת הַמִּצְוֹת:

יבהתורה קראתן ציצית ואין לשון ציצית אלא חוטין נפרדין כמו שערות הנפרדין כמ"ש ויקחני בציצית ראשי על כן צריך להפריד החוטין זה מזה קודם הברכה ואם נשתהא לבא לבית הכנסת ובעוד שיפריד הציצית יתבטל מלהתפלל עם הציבור א"צ להפרידן:

יבהַתּוֹרָה קְרָאָתַן "צִיצִית", וְאֵין לְשׁוֹן "צִיצִית" אֶלָּא חוּטִין נִפְרָדִין, כְּמוֹ שְׂעָרוֹת הַנִּפְרָדִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי". עַל כֵּן צָרִיךְ לְהַפְרִיד הַחוּטִין זֶה מִזֶּה קֹדֶם הַבְּרָכָה.
וְאִם נִשְׁתַּהָא לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּבְעוֹד שֶׁיַּפְרִיד הַצִּיצִית יִתְבַּטֵּל מִלְּהִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר — אֵין צָרִיךְ לְהַפְרִידָן:

יגבכל יום ויום קודם שיברך צריך שיעיין בחוטי הציצית אם הם כשרים שמא נפסקו מהם איזו חוטין וכן צריך לעיין באותו חלק של ציצית המונח על כנף הבגד שמא נפסק חוט א' ואע"פ שבדק הציצית אתמול צריך לחזור ולבדקם למחר ואין אומרים העמידן על חזקתן שהם עכשיו כמו [שהיו] תמול שלשום משום דאם לא יבדקם בשעת הברכה לא יבדקם לעולם ובודאי אי אפשר להעמידן לעולם בחזקת כשרות כיון שדרכן לפסוק ע"י דריסת הרגלים או מחמת סבות אחרות לכן תקנו חכמים שיבדוק בכל יום ויום אבל באותו היום שכבר בדקן פעם אחת שוב א"צ לבדקן אפילו אם הסיר טליתו מעליו והסיח דעתו מללבוש עוד ואח"כ באמצע היום נמלך ללבשו א"צ לבדקן ומותר לצאת בהן כך בלי בדיקה אפילו לרשות הרבים בשבת מפני שמעמידין אותן על חזקתן שהרי היו שלמים באותו היום כשבדקן בשחר:

יגבְּכָל יוֹם וָיוֹם קֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ — צָרִיךְ שֶׁיְּעַיֵּן בְּחוּטֵי הַצִּיצִית אִם הֵם כְּשֵׁרִים, שֶׁמָּא נִפְסְקוּ מֵהֶם אֵיזוֹ חוּטִין. וְכֵן צָרִיךְ לְעַיֵּן בְּאוֹתוֹ חֵלֶק שֶׁל צִיצִית הַמֻּנָּח עַל כְּנַף הַבֶּגֶד, שֶׁמָּא נִפְסַק חוּט אֶחָד.
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁבָּדַק הַצִּיצִית אֶתְמוֹל — צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָדְקָם לְמָחָר, וְאֵין אוֹמְרִים הַעֲמִידֵן עַל חֶזְקָתָן שֶׁהֵם עַכְשָׁו כְּמוֹ [שֶׁהָיוּ] תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם, מִשּׁוּם דְּאִם לֹא יִבְדְּקֵם בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה — לֹא יִבְדְּקֵם לְעוֹלָם, וּבְוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲמִידָן לְעוֹלָם בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת, כֵּיוָן שֶׁדַּרְכָּן לִפְסֹק עַל יְדֵי דְּרִיסַת הָרַגְלַיִם אוֹ מֵחֲמַת סִבּוֹת אֲחֵרוֹת, לָכֵן תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁיִּבְדֹּק בְּכָל יוֹם וָיוֹם.
אֲבָל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁכְּבָר בְּדָקָן פַּעַם אַחַת — שׁוּב אֵין צָרִיךְ לְבָדְקָן, אֲפִלּוּ אִם הֵסִיר טַלִּיתוֹ מֵעָלָיו וְהִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִלִּלְבּשׁ עוֹד וְאַחַר־כָּךְ בְּאֶמְצַע הַיּוֹם נִמְלַךְ לְלָבְשׁוֹ — אֵין צָרִיךְ לְבָדְקָן. וּמֻתָּר לָצֵאת בָּהֶן כָּךְ בְּלִי בְּדִיקָה אֲפִלּוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָן עַל חֶזְקָתָן, שֶׁהֲרֵי הָיוּ שְׁלֵמִים בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם כְּשֶׁבְּדָקָן בַּשַּׁחַר:

ידמי שלבש הרבה בגדים של ציצית זה על גבי זה אע"פ שבברכה אחת נפטרו כולם מכל מקום צריך לבדוק הציצית של כל אחד ואחד בפני עצמו שמא נפסק חוט א' מציצית של אחד מהם ונמצא לובש ד' כנפות בלא ציצית:

ידמִי שֶׁלָּבַשׁ הַרְבֵּה בְּגָדִים שֶׁל צִיצִית זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, אַף־עַל־פִּי שֶׁבִּבְרָכָה אַחַת נִפְטְרוּ כֻּלָּם — מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לִבְדֹּק הַצִּיצִית שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, שֶׁמָּא נִפְסַק חוּט אֶחָד מִצִּיצִית שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, וְנִמְצָא לוֹבֵשׁ אַרְבַּע כְּנָפוֹת בְּלֹא צִיצִית:

טומי שנשתהא לבא לבית הכנסת ובעוד שיתעסק בבדיקת הציצית יתבטל מלהתפלל עם הציבור וכן מי שבא לבית הכנסת וקראוהו לעלות לספר תורה ועדיין לא לבש טליתו כיון שהציבור ממתינין עליו לכן משום טורח הציבור רשאי ללבוש הטלית בלא בדיקת הציצית דכיון שהוא יודע שאתמול היו הציצית שלימות מעמידין אותן בחזקתן:

טומִי שֶׁנִּשְׁתַּהָא לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְעוֹד שֶׁיִּתְעַסֵּק בִּבְדִיקַת הַצִּיצִית יִתְבַּטֵּל מִלְּהִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר, וְכֵן מִי שֶׁבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּקְרָאוּהוּ לַעֲלוֹת לְסֵפֶר תּוֹרָה, וַעֲדַיִן לֹא לָבַשׁ טַלִּיתוֹ, כֵּיוָן שֶׁהַצִּבּוּר מַמְתִּינִין עָלָיו, לָכֵן מִשּׁוּם טֹרַח הַצִּבּוּר — רַשַּׁאי לִלְבּשׁ הַטַּלִּית בְּלֹא בְּדִיקַת הַצִּיצִית, דְכֵּיוָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֶתְמוֹל הָיוּ הַצִּיצִית שְׁלֵמוֹת — מַעֲמִידִין אוֹתָן בְּחֶזְקָתָן:

טזאם בדק טליתו והניחו במקום ידוע ולמחר מצאו כמו שהניחו א"צ לבדוק דודאי לא נפסלו הציצית בינתיים:

טזאִם בָּדַק טַלִּיתוֹ וְהִנִּיחוֹ בְּמָקוֹם יָדוּעַ וּלְמָחָר מְצָאוֹ כְּמוֹ שֶׁהִנִּיחוֹ — אֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק, דְּוַדַּאי לֹא נִפְסְלוּ הַצִּיצִית בֵּינְתַיִם:

יזכשיתעטף בציצית יכוין שצונו הקב"ה להתעטף בציצית כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה':

יזכְּשֶׁיִּתְעַטֵּף בַּצִּיצִית, יְכַוֵּן: שֶׁצִּוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר כָּל מִצְוֹתָיו לַעֲשׂוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה'":

יחוכיון שטעם לבישת הציצית הוא כדי לזכור המצות לפיכך הלובש טלית קטן יזהר ללובשו על בגדיו כדי שתמיד יראהו ויזכור המצות ואותן הלובשים אותו תחת הבגדים יזהרו שילבשו אותו באופן שיראו הציצית תמיד שע"י ראייתן יזכרו המצות תמיד:

יחוְכֵיוָן שֶׁטַּעַם לְבִישַׁת הַצִּיצִית הוּא כְּדֵי לִזְכֹּר הַמִּצְוֹת, לְפִיכָךְ הַלּוֹבֵשׁ טַלִּית קָטָן יִזָּהֵר לְלָבְשׁוֹ עַל בְּגָדָיו, כְּדֵי שֶׁתָּמִיד יִרְאֵהוּ וְיִזְכֹּר הַמִּצְוֹת. וְאוֹתָן הַלּוֹבְשִׁים אוֹתוֹ תַּחַת הַבְּגָדִים — יִזָּהֲרוּ שֶׁיִּלְבְּשׁוּ אוֹתוֹ בְּאֹפֶן שֶׁיֵּרָאוּ הַצִּיצִית תָּמִיד, שֶׁעַל יְדֵי רְאִיָּתָן — יִזְכְּרוּ הַמִּצְוֹת תָּמִיד:

יטצריך שיהיו הציצית מבחוץ שנאמר וראיתם אותו ודלא כאותן שתוחבין אותן בהכנפות ובשעת הדחק כגון שהולך בין העכו"ם וחושש שלא ילעיגו עליו יכול לתחבם בהכנפות. אך בשעת הברכה יהיו מגולין לפחות כדי הילוך ד' אמות:

יטצָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ הַצִּיצִית מִבַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ", וּדְלָא כְּאוֹתָן שֶׁתּוֹחֲבִין אוֹתוֹ בְּהַכְּנָפוֹת. וּבִשְׁעַת הַדְּחָק, כְּגוֹן שֶׁהוֹלֵךְ בֵּין הַנָּכְרִים וְחוֹשֵׁשׁ שֶׁלֹּא יַלְעִיגוּ עָלָיו — יָכוֹל לְתָחֳבָם בְּהַכְּנָפוֹת, אַךְ בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה יִהְיוּ מְגֻלִּין לְפָחוֹת כְּדֵי הִלּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת:

כאם רוצה ללבוש הטלית קטן מיד בקומו כדי שלא ילך ד' אמות בלא ציצית והרי עדיין אין ידיו נקיות ולא יכול לברך יכול ללובשו בלא ברכה ולכשינקה ידיו ימשמש בציציותיו ויברך דהמשמוש הוא כאילו לובשו עכשיו ואם בדעתו להתעטף בטלית אחרת מיד שינקה ידיו א"צ למשמש ב[זו] ולברך עליה רק יברך על הטלית שלובש אח"כ ויכוין במחשבתו לפטור גם את זאת שלבש כבר:

כאִם רוֹצֶה לִלְבּשׁ הַטַּלִּית קָטָן מִיָּד בְּקוּמוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵלֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא צִיצִית, וַהֲרֵי עֲדַיִן אֵין יָדָיו נְקִיּוֹת וְלֹא יָכוֹל לְבָרֵךְ — יָכוֹל לְלָבְשׁוֹ בְּלֹא בְּרָכָה, וְלִכְשֶׁיְּנַקֶּה יָדָיו יְמַשְׁמֵשׁ בְּצִיצִיּוֹתָיו וִיבָרֵךְ, דְּהַמִּשְׁמוּשׁ הוּא כְּאִלּוּ לוֹבְשׁוֹ עַכְשָׁו. וְאִם בְּדַעְתּוֹ לְהִתְעַטֵּף בְּטַלִּית אַחֶרֶת מִיָּד כְּשֶׁיְּנַקֶּה יָדָיו — אֵין צָרִיךְ לְמַשְׁמֵשׁ בְּ[זוּ] וּלְבָרֵךְ עָלֶיהָ, רַק יְבָרֵךְ עַל הַטַּלִּית שֶׁלּוֹבֵשׁ אַחַר־כָּךְ, וִיכַוֵּן בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לִפְטֹר גַּם אֶת זֹאת שֶׁלָּבַשׁ כְּבָר:

כאאם יש לו כמה בגדים של ארבע כנפות כולם חייבים בציצית אפילו לובשן כולן כאחת שנאמר על כנפי בגדיהם הרבה בגדים במשמע. ואם לובשן כולם זה אחר זה בלי הפסק שיחה בנתיים והיה דעתו מתחלה בשעת הברכה ללבשם כולם מיד לא יברך אלא ברכה אחת לכולם אפילו אם פשט הראשון קודם שלבש השני אבל אם הפסיק ביניהם בשיחה או בדברים אחרים צריך לברך על כל אחד ואחד ודוקא כשהפסיק שלא לצורך לבישה אבל לצורך לבישה כגון שאמר תנו לי הבגד אין צריך לברך וכן אם לא היה בדעתו מתחלה בשעת ברכה ללבשם כולם מיד אע"פ שנמלך אח"כ ולבשם כולם זה אחר זה מכל מקום כיון שמתחלה לא היה דעתו כן הוה כמפסיק וצריך לברך על כל מה שנמלך אחר שגמר ללבוש הבגדים שהיה דעתו עליהן בשעת הברכה אבל אם הביאו לו עוד בגדים ללבוש כשעדיין היה מונח לפניו מאותן הבגדים שהיה דעתו עליהן בשעת הברכה ולא לבשן עדיין בשעה שנמלך ללבוש גם אלו הבגדים שהביאו לו עכשיו אזי לא יחזור ויברך על אלו הבגדים שהביאו לו עכשיו כיון שלא גמר עדיין לבישת בגדים הראשונים שכבר בירך עליהם הרי זה דומה [למי] שלא גמר סעודתו והביאו לו עוד לאכול דא"צ לחזור ולברך:

כאאִם יֵשׁ לוֹ כַּמָּה בְּגָדִים שֶׁל אַרְבַּע כְּנָפוֹת — כֻּלָּם חַיָּבִים בְּצִיצִית, אֲפִלּוּ לוֹבְשָׁן כֻּלָּן כְּאַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם" — הַרְבֵּה בְּגָדִים בְּמַשְׁמָע. וְאִם לוֹבְשָׁן כֻּלָּם זֶה אַחַר זֶה בְּלִי הֶפְסֵק שִׂיחָה בֵּינְתַיִם, וְהָיָה דַּעְתּוֹ מִתְּחִלָּה בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה לְלָבְשָׁם כֻּלָּם מִיָּד — לֹא יְבָרֵךְ אֶלָּא בְּרָכָה אַחַת לְכֻלָּם, אֲפִלּוּ אִם פָּשַׁט הָרִאשׁוֹן קֹדֶם שֶׁלָּבַשׁ הַשֵּׁנִי.
אֲבָל אִם הִפְסִיק בֵּינֵיהֶם בְּשִׂיחָה אוֹ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים — צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְדַוְקָא שֶׁהִפְסִיק שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ לְבִישָׁה, אֲבָל לְצֹרֶךְ לְבִישָׁה כְּגוֹן שֶׁאָמַר תְּנוּ לִי הַבֶּגֶד — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ.
וְכֵן אִם לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ מִתְּחִלָּה בִּשְׁעַת בְּרָכָה לְלָבְשָׁם כֻּלָּם מִיָּד, אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּמְלַךְ אַחַר־כָּךְ וּלְבָשָׁם כֻּלָּם זֶה אַחַר זֶה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא הָיָה דַּעְתּוֹ כֵּן — הֲוָה כְּמַפְסִיק, וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל כָּל מַה שֶּׁנִּמְלַךְ אַחַר שֶׁגָּמַר לִלְבֹּשׁ הַבְּגָדִים שֶׁהָיָה דַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶן בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה.
אֲבָל אִם הֵבִיאוּ לוֹ עוֹד בְּגָדִים לִלְבֹּשׁ כְּשֶׁעֲדַיִן הָיָה מֻנָּח לְפָנָיו מֵאוֹתָן הַבְּגָדִים שֶׁהָיָה דַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶן בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה וְלֹא לְבָשָׁן עֲדַיִן בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְלַךְ לִלְבּשׁ גַּם אֵלּוּ הַבְּגָדִים שֶׁהֵבִיאוּ לוֹ עַכְשָׁו — אֲזַי לֹא יַחֲזֹר וִיבָרֵךְ עַל אֵלּוּ הַבְּגָדִים שֶׁהֵבִיאוּ לוֹ עַכְשָׁו, כֵּיוָן שֶׁלֹּא גָּמַר עֲדַיִן לְבִישַׁת בְּגָדִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁכְּבָר בֵּרַךְ עֲלֵיהֶם — הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה [לְמִי] שֶׁלֹּא גָּמַר סְעוּדָתוֹ וְהֵבִיאוּ לוֹ עוֹד לֶאֱכֹל, דְּאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ:

כבאם לובש טלית קטן בביתו אע"פ שבירך עליו להתעטף בציצית ועל דרך שנתבאר מכל מקום אם אח"כ הולך לבית הכנסת ומתעטף בטלית גדול צריך לחזור ולברך עליו ג"כ להתעטף ואינו נפטר בברכה הראשונה משום דההליכה מביתו לבית הכנסת חשוב הפסק ואף אם לא הפסיק בשום שיחה בינתיים ואפילו היה ביתו סמוך לבית הכנסת ולא עוד אלא אם אפילו רוצה להתעטף בטלית גדול בביתו רק שקודם שמתעטף בטלית גדול יצא חוץ לפתח ביתו וחזר הוי הפסק בין הברכה שבירך על הטלית קטן ללבישת הטלית גדול וצריך לחזור ולברך. אבל אם לא יצא מפתח ביתו בינתיים אפילו אם בירך על טלית קטן בחדר זה והולך להתעטף בטלית גדול בחדר אחר באותו הבית א"צ לחזור ולברך כיון ששני החדרים הם בבית אחד לא חשוב הפסק מה שהולך מזה לזה אם אינו מפסיק בשיחה או בדברים אחרים:

כבאִם לוֹבֵשׁ טַלִּית קָטָן בְּבֵיתוֹ אַף־עַל־פִּי שֶׁבֵּרַךְ עָלָיו "לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית", וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר, מִכָּל מָקוֹם אִם אַחַר־כָּךְ הוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמִתְעַטֵּף בְּטַלִּית גָּדוֹל — צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עָלָיו גַּם כֵּן "לְהִתְעַטֵּף", וְאֵינוֹ נִפְטָר בַּבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה, מִשּׁוּם דְּהַהֲלִיכָה מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת חָשׁוּב הֶפְסֵק וְאַף אִם לֹא הִפְסִיק בְּשׁוּם שִׂיחָה בֵּינְתַיִם, וַאֲפִלּוּ הָיָה בֵּיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אִם אֲפִלּוּ רוֹצֶה לְהִתְעַטֵּף בְּטַלִּית גָּדוֹל בְּבֵיתוֹ, רַק שֶׁקֹּדֶם שֶׁמִּתְעַטֵּף בְּטַלִּית גָּדוֹל יָצָא חוּץ לְפֶתַח בֵּיתוֹ וְחָזַר — הֲוֵי הֶפְסֵק בֵּין הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ עַל הַטַּלִּית קָטָן לִלְבִישַׁת הַטַּלִּית גָּדוֹל, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ. אֲבָל אִם לֹא יָצָא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ בֵּינְתַיִם, אֲפִלּוּ אִם בֵּרַךְ עַל טַלִּית קָטָן בְּחֶדֶר זֶה וְהוֹלֵךְ לְהִתְעַטֵּף בְּטַלִּית גָּדוֹל בְּחֶדֶר אַחֵר בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, כֵּיוָן שֶׁשְּׁנֵי הַחֲדָרִים הֵם בְּבַיִת אֶחָד — לֹא חָשׁוּב הֶפְסֵק מַה שֶּׁהוֹלֵךְ מִזֶּה לָזֶה, אִם אֵינוֹ מַפְסִיק בְּשִׂיחָה אוֹ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים.

כגהפושט טליתו ובשעה שפושט דעתו לחזור וללבוש מיד א"צ לברך עליו כשיחזור וילבשנו מיד אפילו לא נשאר עליו טלית קטן אפילו פושט בבית זה וחוזר ולובשו בבית אחר לא הוי הפסק כיון שחוזר ולובש אותו הטלית בעצמו שכבר בירך עליו וגם לא הסיח דעתו כלל מלבישתו לכן נפטר בברכה שבירך עליו כשלבשו בפעם ראשונה אבל אם כשפשטו לא היה דעתו לחזור וללבוש עד לאחר כמה שעות אזי אפילו אם אח"כ נמלך ללבשו תיכף ומיד צריך לחזור ולברך עליו אפילו נשאר עליו טלית קטן ואפילו אם לא יצא מפתח ביתו כלל בינתיים וחוזר ולובשו באותו החדר שפושטו:

כגהַפּוֹשֵׁט טַלִּיתוֹ וּבְשָׁעָה שֶׁפּוֹשֵׁט דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר וְלִלְבּשׁ מִיָּד — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו כְּשֶׁיַּחֲזֹר וְיִלְבָּשֶׁנּוּ מִיָּד, אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁאַר עָלָיו טַלִּית קָטָן, אֲפִלּוּ פּוֹשֵׁט בְּבַיִת זֶה וְחוֹזֵר וְלוֹבְשׁוֹ בְּבַיִת אַחֵר — לֹא הֲוֵי הֶפְסֵק, כֵּיוָן שֶׁחוֹזֵר וְלוֹבֵשׁ אוֹתוֹ הַטַּלִּית בְּעַצְמוֹ שֶׁכְּבָר בֵּרַךְ עָלָיו, וְגַם לֹא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ כְּלָל מִלְּבִישָׁתוֹ, לָכֵן נִפְטַר בַּבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ עָלָיו כְּשֶׁלְּבָשׁוֹ בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה.
אֲבָל אִם כְּשֶׁפְּשָׁטוֹ לֹא הָיָה דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר וְלִלְבּשׁ עַד לְאַחַר כַּמָּה שָׁעוֹת, אֲזַי אֲפִלּוּ אִם אַחַר־כָּךְ נִמְלַךְ לְלָבְשׁוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד — צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עָלָיו, אֲפִלּוּ נִשְׁאַר עָלָיו טַלִּית קָטָן, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא יָצָא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ כְּלָל בֵּינְתַיִם וְחוֹזֵר וְלוֹבְשׁוֹ בְּאוֹתוֹ הַחֶדֶר שֶׁפּוֹשְׁטוֹ:

כדוכן אפילו אם כשפשטו היה דעתו לחזור וללבשו מיד אלא שאח"כ שכח או נמלך מללבוש עד לאחר כמה שעות אזי צריך לחזור ולברך עליו אפילו לא יצא מפתח ביתו כלל בינתיים וחוזר ולובשו באותו החדר שפושטו:

כדוְכֵן אֲפִלּוּ אִם כְּשֶׁפְּשָׁטוֹ הָיָה דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר וּלְלָבְשׁוֹ מִיָּד, אֶלָּא שֶׁאַחַר־כָּךְ שָׁכַח אוֹ נִמְלַךְ מִלִּלְבּשׁ עַד לְאַחַר כַּמָּה שָׁעוֹת — אֲזַי צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עָלָיו, אֲפִלּוּ לֹא יָצָא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ כְּלָל בֵּינְתַיִם וְחוֹזֵר וְלוֹבְשׁוֹ בְּאוֹתוֹ הַחֶדֶר שֶׁפּוֹשְׁטוֹ:

כההפושט טליתו סתם שלא היה בדעתו כלום לא שיחזור וילבשנו מיד ולא שלא יחזור וילבשנו מיד אם כשפשט הטלית נשאר עדיין עליו טלית קטן אם כן לא הסיח דעתו מהמצוה לכן כשיחזור וילבוש את הטלית שפשט מתחלה אין צריך לברך עליו אבל אם כשפשט הטלית לא נשאר עליו שום בגד שיש בו ציצית אם כן הסיח דעתו לגמרי מן המצוה לכן כשיחזור וילבוש את הטלית שפשט צריך לחזור ולברך עליו:

כההַפּוֹשֵׁט טַלִּיתוֹ סְתָם, שֶׁלֹּא הָיָה בְּדַעְתּוֹ כְּלוּם: לֹא שֶׁיַּחֲזֹר וְיִלְבָּשֶׁנּוּ מִיָּד, וְלֹא שֶׁלֹּא יַחֲזֹר וְיִלְבָּשֶׁנּוּ מִיָּד, אִם כְּשֶׁפָּשַׁט הַטַּלִּית נִשְׁאַר עֲדַיִן עָלָיו טַלִּית קָטָן, אִם כֵּן לֹא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהַמִּצְוָה, לָכֵן כְּשֶׁיַּחֲזֹר וְיִלְבּשׁ אֶת הַטַּלִּית שֶׁפָּשַׁט מִתְּחִלָּה — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו.
אֲבָל אִם כְּשֶׁפָּשַׁט הַטַּלִּית לֹא נִשְׁאַר עָלָיו שׁוּם בֶּגֶד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צִיצִית, אִם כֵּן הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי מִן הַמִּצְוָה, לָכֵן כְּשֶׁיַּחֲזֹר וְיִלְבּשׁ אֶת הַטַּלִּית שֶׁפָּשַׁט — צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עָלָיו:

כומי שהיה לבוש טלית ונפלה ממנו כשיחזור ויתעטף בה צריך לחזור ולברך כיון שנפלה שלא מדעתו לכן אינו מועיל כלום מה שדעתו שיחזור וילבשנו. במה דברים אמורים שנפלה כולה מעל גופו אבל אם מקצתה נשאר על גופו אע"פ שנפלה רובה אין צריך לחזור ולברך כיון שנשאר עליו קצת מהמצוה. ודוקא שאותו מקצת שלא נפל נשאר מונח על גופו אבל אם נשאר מונח על ידו כיון שאין מצוה כלל בהנחתו על היד שהרי עיקר העיטוף הוא בגוף א"כ הרי לא נשאר עליו מהמצוה כלום ולכן כשחוזר ומתעטף בה צריך לחזור ולברך:

כומִי שֶׁהָיָה לָבוּשׁ טַלִּית וְנָפְלָה מִמֶּנּוּ, כְּשֶׁיַּחֲזֹר וְיִתְעַטֵּף בָּהּ — צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, כֵּיוָן שֶׁנָּפְלָה שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, לָכֵן אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם מַה שֶּׁדַּעְתּוֹ שֶׁיַּחֲזֹר וְיִלְבָּשֶׁנּוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁנָּפְלָה כֻּלָּהּ מֵעַל גּוּפוֹ, אֲבָל אִם מִקְצָתָהּ נִשְׁאַר עַל גּוּפוֹ אַף־עַל־פִּי שֶׁנָּפְלָה רֻבָּהּ — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁאַר עָלָיו קְצָת מֵהַמִּצְוָה.
וְדַוְקָא שֶׁאוֹתוֹ מִקְצָת שֶׁלֹּא נָפַל נִשְׁאַר מֻנָּח עַל גּוּפוֹ, אֲבָל אִם נִשְׁאַר מֻנָּח עַל יָדוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵין מִצְוָה כְּלָל בַּהֲנָחָתוֹ עַל הַיָּד, שֶׁהֲרֵי עִקַּר הָעִטּוּף הוּא בַּגּוּף, אִם כֵּן הֲרֵי לֹא נִשְׁאַר עָלָיו מֵהַמִּצְוָה כְּלוּם, וְלָכֵן כְּשֶׁחוֹזֵר וּמִתְעַטֵּף בָּה — צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ:

כזכל בגד שיש בו ד' כנפות שהוא מיוחד להתלבש בו ביום אם לא פשטו בלילה רק שנשאר עליו עד הבקר אין צריך לברך עליו בבקר כיון דיש אומרים שכסות יום חייב להטיל בו ציצית אף אם רוצה ללבשו בלילה א"כ לא היה כאן זמן פטור לבגד זה ולכן אין הלילה מפסקת כלל וכיומא אריכתא דמי. ומכל מקום כיון דיש אומרים (עיין סי' י"ח) שכסות יום פטורה מציצית אם רוצה להתלבש בה בלילה וא"כ הרי עבר זמן פטור לבגד זה והוי הפסק אף שהוא מלובש בהציצית כל הלילה מכל מקום כיון שהוא פטור מציצית בעת ההיא הרי זה דומה כמו שלא היו עליו הציצית כלל כל הלילה וצריך לחזור ולברך עליהן כשיגיע זמן חיובם בבקר לכן כדי לצאת לדברי הכל טוב שיברך על טלית אחר ויפטור גם את זה שלן בו:

כזכָּל בֶּגֶד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה כְּנָפוֹת שֶׁהוּא מְיֻחָד לְהִתְלַבֵּשׁ בּוֹ בַּיּוֹם, אִם לֹא פְּשָׁטוֹ בַּלַּיְלָה רַק שֶׁנִּשְׁאַר עָלָיו עַד הַבֹּקֶר — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו בַּבֹּקֶר, כֵּיוָן דְּיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכְּסוּת יוֹם חַיָּב לְהָטִיל בּוֹ צִיצִית אַף אִם רוֹצֶה לְלָבְשׁוֹ בַּלַּיְלָה, אִם כֵּן לֹא הָיָה כָּאן זְמַן פְּטוֹר לְבֶגֶד זֶה, וְלָכֵן אֵין הַלַּיְלָה מַפְסֶקֶת כְּלָל, וּכְיוֹמָא אֲרִיכְתָּא דָּמִי.
וּמִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן דְּיֵשׁ אוֹמְרִים (עַיֵּן סִימָן יח) שֶׁכְּסוּת יוֹם פְּטוּרָה מִצִּיצִית אִם רוֹצֶה לְהִתְלַבֵּשׁ בָּהּ בַּלַּיְלָה, וְאִם כֵּן הֲרֵי עָבַר זְמַן פְּטוֹר לְבֶגֶד זֶה וַהֲוֵי הֶפְסֵק, אַף שֶׁהוּא מְלֻבָּשׁ בְּהַצִּיצִית כָּל הַלַּיְלָה, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁהוּא פָּטוּר מִצִּיצִית בָּעֵת הַהִיא — הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה כְּמוֹ שֶׁלֹּא הָיוּ עָלָיו הַצִּיצִית כְּלָל כָּל הַלַּיְלָה, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן חִיּוּבָם בַּבֹּקֶר, לָכֵן כְּדֵי לָצֵאת לְדִבְרֵי הַכֹּל — טוֹב שֶׁיְּבָרֵךְ עַל טַלִּית אַחֵר וְיִפְטֹר גַּם אֶת זֶה שֶׁלָּן בּוֹ:

כחאסור להתכסות בבגד שהוא חייב בציצית ולא הטיל בו ציצית ואם לובשו עובר על מצות עשה שהרי ביטל מצות ציצית:

כחאָסוּר לְהִתְכַּסּוֹת בְּבֶגֶד שֶׁהוּא חַיָּב בְּצִיצִית וְלֹא הֵטִיל בּוֹ צִיצִית, וְאִם לוֹבְשׁוֹ — עוֹבֵר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁהֲרֵי בִּטֵּל מִצְוַת צִיצִית:

כטמי שהיה מתפלל תפלת שמנה עשרה ונפל טליתו מעליו והניחו אחרים עליו את הטלית כשיסיים את תפילתו ימשמש בציצית ויברך:

כטמִי שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה וְנָפַל טַלִּיתוֹ מֵעָלָיו וְהֵנִיחוּ אֲחֵרִים עָלָיו אֶת הַטַּלִּית, כְּשֶׁיְּסַיֵּם אֶת תְּפִלָּתוֹ — יְמַשְׁמֵשׁ בַּצִּיצִית וִיבָרֵךְ:

להישן ביום טוב שלא יסיר מעליו הטלית קטן לגמרי רק שיתכסה בו בעת השינה וכשלובשו אח"כ א"צ ברכה כיון שלא הסיר ממנו לגמרי:

להַיָּשֵׁן בַּיּוֹם — טוֹב שֶׁלֹּא יָסִיר מֵעָלָיו הַטַּלִּית קָטָן לְגַמְרֵי, רַק שֶׁיִּתְכַּסֶּה בּוֹ בְּעֵת הַשֵּׁנָה, וּכְשֶׁלּוֹבְשׁוֹ אַחַר־כָּךְ — אֵין צָרִיךְ בְּרָכָה, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הֵסִיר מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org