אורח חיים, סימן ע״ג

אהישן עם אשתו ובניו איך יתנהג ובו ג' סעיפים:
שנים שהם ישינים ערומים ומתכסים בטלית אחד ובשר שניהם נוגעים זה בזה לא יקרא קריאת שמע אלא אם כן היתה טלית מפסקת ביניהם ממתניהם ולמטה מפני שנגיעת בשרם ממתניהם ולמטה מביאה אותו לידי הרהור בשעת קריאתו ואסור משום ולא יראה בך ערות דבר ואף על פי שאין הכתוב מדבר אלא בערותו ממש כשהיא מגולה ונראית כמו שיתבאר שם מכל מקום מדברי סופרים בשעה שה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך דהיינו כשעוסק בקריאת שמע או בתפלה או בתלמוד תורה כמו שיתבאר בסי' ע"ד כל דבר שמביא לידי הרהור נקרא ערוה כמו שאמרו טפח באשה ערוה כמו שיתבאר בסי' ע"ה. ואף על פי שאפילו לערוה ממש מועיל כיסוי כאן אין כיסוי מועיל כיון שמכל מקום הוא בא לידי הרהור על ידי שמרגיש נגיעת בשר חבירו בבשרו ממתנים ולמטה ומטעם זה אסרו שמיעת קול זמר אשה שהיא ערוה אף על פי שהקול אינו נראה אלא נשמע לו מביאו לידי הרהור כמו שיתבאר בסימן ע"ה. (במה דברים אמורים כשקורא קריאת שמע או מתפלל או מדבר בדברי תורה בפיו אבל להרהר בדברי תורה מותר אפילו כשערותו ממש מגולה מטעם שיתבאר בסימן ע"ה כ"ש ששומע קול אשה או ששוכב עם אשתו בקירוב בשר אפילו שלא בחזרת פנים אע"פ שאסור לקרות בפיו כמו שיתבאר ומטעם זה מותר להרהר בדברים שבקדושה בשעת תשמיש שהרהור אינו כדיבור לענין זה אע"פ שהוא כדיבור לענין להרהר במבואות המטונפות):

1הַיָּשֵׁן עִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו אֵיךְ יִתְנַהֵג וּבוֹ ג' סְעִיפִים:
שְׁנַיִם שֶׁהֵם יְשֵׁנִים עֲרֻמִּים וּמִתְכַּסִּים בְּטַלִּית אֶחָד וּבְשַׂר שְׁנֵיהֶם נוֹגְעִים זֶה בָּזֶה — לֹא יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה טַלִּית מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶם מִמָּתְנֵיהֶם וּלְמַטָּה, מִפְּנֵי שֶׁנְּגִיעַת בְּשָׂרָם מִמָּתְנֵיהֶם וּלְמַטָּה מְבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי הִרְהוּר בִּשְׁעַת קְרִיאָתוֹ, וְאָסוּר מִשּׁוּם "וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר". וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בְּעֶרְוָתוֹ מַמָּשׁ כְּשֶׁהִיא מְגֻלָּה וְנִרְאֵית כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם, מִכָּל מָקוֹם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בְּשָׁעָה שֶׁ"ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ", דְּהַיְנוּ כְּשֶׁעוֹסֵק בִּקְרִיאַת שְׁמַע אוֹ בִּתְפִלָּה אוֹ בְּתַלְמוּד תּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ע"ד — כָּל דָּבָר שֶׁמֵּבִיא לִידֵי הִרְהוּר נִקְרָא עֶרְוָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: טֶפַח בְּאִשָּׁה עֶרְוָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ע"ה.
וְאַף עַל פִּי (ב) שֶׁאֲפִלּוּ לָעֶרְוָה מַמָּשׁ מוֹעִיל כִּסּוּי — כָּאן אֵין כִּסּוּי מוֹעִיל, כֵּיוָן שֶׁמִּכָּל מָקוֹם הוּא בָּא לִידֵי הִרְהוּר עַל יְדֵי שֶׁמַּרְגִּישׁ נְגִיעַת בְּשַׂר חֲבֵרוֹ בִּבְשָׂרוֹ מִמָּתְנַיִם וּלְמַטָּה. וּמִטַּעַם זֶה אָסְרוּ שְׁמִיעַת קוֹל זֶמֶר אִשָּׁה שֶׁהִיא עֶרְוָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַקּוֹל אֵינוֹ נִרְאֶה אֶלָּא נִשְׁמָע לוֹ מְבִיאוֹ לִידֵי הִרְהוּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ע"ה.
(בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? (ג) כְּשֶׁקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, אוֹ מִתְפַּלֵּל, אוֹ מְדַבֵּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בְּפִיו, אֲבָל לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה מֻתָּר אֲפִלּוּ כְּשֶׁעֶרְוָתוֹ מַמָּשׁ מְגֻלָּה, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ע"ה. כָּל שֶׁכֵּן שֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל אִשָּׁה, אוֹ שֶׁשּׁוֹכֵב עִם אִשְׁתּוֹ בְּקֵרוּב בָּשָׂר אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בַּחֲזָרַת פָּנִים, אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת בְּפִיו כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וּמִטַּעַם זֶה מֻתָּר לְהַרְהֵר בִּדְבָרִים שֶׁבְּקְדֻשָּׁהּ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ, שֶׁהִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר לְעִנְיָן זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כְּדִבּוּר לְעִנְיָן לְהַרְהֵר בִּמְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת):

בהיתה אשתו ישנה עמו א"צ להפסקת טלית בינו לבינה מפני שאשתו כגופו שהואיל שרגיל בה לא יבא לידי הרהור אבל מכל מקום אינו קורא אלא בחזרת פנים ממנה דהיינו שיחזירו שניהם אחוריהם זה לזה כדי שלא יהיה בשרה נוגע בערותו או בשרו בערותה ויבא לידי הרהור ויש מי שאוסר אף באשתו שלא בהפסקת טלית ונכון לחוש לדבריו:

2הָיְתָה אִשְׁתּוֹ יְשֵׁנָה עִמּוֹ — אֵין צָרִיךְ לְהַפְסָקַת טַלִּית בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ, שֶׁהוֹאִיל שֶׁרָגִיל בָּהּ לֹא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ קוֹרֵא אֶלָּא בַּחֲזָרַת פָּנִים מִמֶּנָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּחֲזִירוּ שְׁנֵיהֶם אֲחוֹרֵיהֶם זֶה לָזֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּשָׂרָהּ נוֹגֵעַ בְּעֶרְוָתוֹ אוֹ בְּשָׂרוֹ בְּעֶרְוָתָהּ וְיָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר אַף בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא בְּהַפְסָקַת טַלִּית. וְנָכוֹן לָחוּשׁ לִדְבָרָיו:

גהיה ישן עם בניו בעודם קטנים מותר לקרות בחזרת פנים בלא הפסקת טלית שאין לחוש שמא יבא לידי הרהור מחמת נגיעת בשר הקטנים בבשרו כל שאין בשרו נוגע בערותן ולא בשרם בערותו ואם הם גדולים צריך להפסקת טלית. עד כמה הם חשובים קטנים התינוק עד שיהיה לו י"ב שנה והתינוקת עד שתהיה לה י"א שנה ואפילו הביאו ב' שערות בתוך זמן הזה אינן כלום ובשנת י"ג לתינוק ושנת י"ב לתינוקת אם הביאו ב' שערות אסור בלא הפסקת טלית ואם לאו מותר ומשנת י"ג ואילך לתינוק וי"ב לתינוקת אפילו לא הביאו ב' שערות אסור בלא הפסקת טלית:

3הָיָה יָשֵׁן עִם בָּנָיו בְּעוֹדָם קְטַנִּים — מֻתָּר לִקְרוֹת בַּחֲזָרַת פָּנִים בְּלֹא הַפְסָקַת טַלִּית, שֶׁאֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר מֵחֲמַת נְגִיעַת בְּשַׂר הַקְּטַנִּים בִּבְשָׂרוֹ, כָּל שֶׁאֵין בְּשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בְּעֶרְוָתָן וְלֹא בְּשָׂרָם בְּעֶרְוָתוֹ. וְאִם הֵם גְּדוֹלִים — צָרִיךְ לְהַפְסָקַת טַלִּית.
עַד כַּמָּה הֵם חֲשׁוּבִים קְטַנִּים? הַתִּינוֹק עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ י"ב שָׁנָה, וְהַתִּינֹקֶת עַד שֶׁתִּהְיֶה לָהּ י"א שָׁנָה. וַאֲפִלּוּ הֵבִיאוּ ב' שְׂעָרוֹת בְּתוֹךְ זְמַן הַזֶּה — אֵינָן כְּלוּם. וּבִשְׁנַת י"ג לַתִּינוֹק וּשְׁנַת י"ב לַתִּינֹקֶת, אִם הֵבִיאוּ ב' שְׂעָרוֹת — אָסוּר בְּלֹא הַפְסָקַת טַלִּית, וְאִם לָאו — מֻתָּר. וּמִשְּׁנַת י"ג וְאֵילָךְ לַתִּינוֹק וי"ב לַתִּינֹקֶת אֲפִלּוּ לֹא הֵבִיאוּ ב' שְׂעָרוֹת — אָסוּר בְּלֹא הַפְסָקַת טַלִּית:

Vocalized Edition - Kehot Publication Society