אורח חיים, סימן פ״ג

אדיני בית הכסא בקריאת שמע ובו ה' סעיפים:
כשם שאסור לקרות קריאת שמע כנגד הצואה מן התורה כך אסור לקרות כנגד בית הכסא ישן דהיינו שנשתמש בו כבר פעם אחד בעשיית צרכיו ואפילו אם פינה ממנו הצואה אח"כ שכיון שחל עליו שם בית הכסא פעם אחד מאוס הוא ואין זה מחנה קדוש ואסור מן התורה ואפילו הוא ממחיצות גבוהות י' טפחים שהן חולקות רשות לעצמן לכל מה שבתוכן ונמצא שהצואה שבתוכן היא ברשות בפני עצמו מכל מקום המחיצות עצמן כיון שהם מיוחדים לכך הם מאוסין כמו גרף של רעי וצריך להרחיק מהם ד' אמות ולפניו כמלא עיניו אפילו פינו ממנו הצואה ולכן צריך ליזהר שלא לקרות או להתפלל או להרהר בדברי תורה בחצר כנגד בית הכסא כמלא עיניו אף על פי שהוא סגור ואי אפשר לראות הצואה שבו. במה דברים אמורים כשעשה בחצירו חדר מיוחד לזה אבל אם עשה בית הכסא במחיצות של בית או חצר אין על המחיצות אלו דין בית הכסא אע"פ שהן ג"כ מחיצות של בית הכסא (ו)כיון שאינן מיוחדות לו בלבד [ו]מותר לקרות אפילו בסמוך להן ממש (רק שלא יהיה סמוך להחלל שביניהם שנפלה שם ולא כנגדו מלא עיניו):

1דִּינֵי בֵּית הַכִּסֵּא בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבוֹ ה' סְעִיפִים:
כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגֶד הַצּוֹאָה מִן הַתּוֹרָה — כָּךְ אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגֶד בֵּית הַכִּסֵּא יָשָׁן, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כְּבָר פַּעַם אֶחָד בַּעֲשִׂיַּת צְרָכָיו, וַאֲפִלּוּ אִם פִּנָּה מִמֶּנּוּ הַצּוֹאָה אַחַר כָּךְ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁחָל עָלָיו שֵׁם בֵּית הַכִּסֵּא פַּעַם אֶחָד — מָאוּס הוּא וְאֵין זֶה מַחֲנֶה קָדוֹשׁ, וְאָסוּר מִן הַתּוֹרָה. וַאֲפִלּוּ הוּא מִמְּחִצּוֹת גְּבוֹהוֹת י' טְפָחִים, שֶׁהֵן חֹלקוֹת רְשׁוּת לְעַצְמָן לְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָן, וְנִמְצָא שֶׁהַצּוֹאָה שֶׁבְּתוֹכָן הִיא בִּרְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מִכָּל מָקוֹם הַמְּחִצּוֹת עַצְמָן כֵּיוָן שֶׁהֵם מְיֻחָדִים לְכָךְ הֵם מְאוּסִין כְּמוֹ גְּרָף שֶׁל רְעִי, וְצָרִיךְ לְהַרְחִיק מֵהֶם ד' אַמּוֹת וּלְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו אֲפִלּוּ פִּנּוּ מִמֶּנּוּ הַצּוֹאָה. וְלָכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִקְרוֹת אוֹ לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בְּחָצֵר כְּנֶגֶד בֵּית הַכִּסֵּא כִּמְלֹא עֵינָיו אַף עַל פִּי שֶׁהוּא סָגוּר וְאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת הַצּוֹאָה שֶׁבּוֹ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁעָשָׂה בַּחֲצֵירוֹ חֶדֶר מְיֻחָד לָזֶה אֲבָל אִם עָשָׂה בֵּית הַכִּסֵּא בִּמְחִצּוֹת שֶׁל בַּיִת אוֹ חָצֵר — אֵין עַל הַמְּחִצּוֹת אֵלּוּ דִּין בֵּית הַכִּסֵּא אַף עַל פִּי שֶׁהֵן גַּם כֵּן מְחִצּוֹת שֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא, (ו)כֵּיוָן שֶׁאֵינָן מְיֻחָדוֹת לוֹ בִּלְבַד. [וּ]מֻתָּר לִקְרוֹת אֲפִלּוּ בְּסָמוּךְ לָהֶן מַמָּשׁ (רַק שֶׁלֹּא יִהְיֶה סָמוּךְ לְהֶחָלָל שֶׁבֵּינֵיהֶם שֶׁנִּפְלָה שָׁם וְלֹא כְּנֶגְדּוֹ מְלֹא עֵינָיו):

בהזמין מקום או חדר לבית הכסא ועדיין לא נשתמש בו אסור לקרות בתוכו מדברי סופרים הואיל ונקרא עליו שם בית הכסא יש בו בזיון לקריאה שבתוכו אבל מותר לקרות כנגדו אפילו בסמוך לו תוך ד' אמות שאין קריאת השם בלבד כדאי לאסור חוצה לו:

2הִזְמִין מָקוֹם אוֹ חֶדֶר לְבֵית הַכִּסֵּא וַעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ — אָסוּר לִקְרוֹת בְּתוֹכוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, הוֹאִיל וְנִקְרָא עָלָיו שֵׁם בֵּית הַכִּסֵּא — יֵשׁ בּוֹ בִּזָּיוֹן לַקְּרִיאָה שֶׁבְּתוֹכוֹ. אֲבָל מֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדּוֹ אֲפִלּוּ בְּסָמוּךְ לוֹ תּוֹךְ ד' אַמּוֹת, שֶׁאֵין קְרִיאַת הַשֵּׁם בִּלְבַד כְּדַאי לֶאֱסֹר חוּצָה לוֹ:

גהיו לפניו ב' חדרים ואמר חדר זה יהיה לבית הכסא וגם זה הרי שניהם אסורים לקרות בתוכם אבל אם אמר על השני וחדר זה ולא אמר וגם זה הרי השני ספק אם הזמינו לכך אם לא לפיכך אין קורין לכתחלה ואם קרא יצא אבל אם קרא במקום שאסור לקרות בודאי אפילו אין איסורו אלא מדברי סופרים צריך לחזור ולקרות כמ"ש בסי' ע"א:

3הָיוּ לְפָנָיו ב' חֲדָרִים וְאָמַר "חֶדֶר זֶה יִהְיֶה לְבֵית הַכִּסֵּא וְגַם זֶה" — הֲרֵי שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים לִקְרוֹת בְּתוֹכָם. אֲבָל אִם אָמַר עַל הַשֵּׁנִי "וְחֶדֶר זֶה" וְלֹא אָמַר "וְגַם זֶה" — הֲרֵי הַשֵּׁנִי סָפֵק אִם הִזְמִינוֹ לְכָךְ אִם לֹא. לְפִיכָךְ אֵין קוֹרִין לְכַתְּחִלָּה, וְאִם קָרָא — יָצָא. אֲבָל אִם קָרָא בְּמָקוֹם שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת בְּוַדַּאי, אֲפִלּוּ אֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ע"א:

דבית הכסא שהוא בחפירה ופיו ברחוק ד' אמות מן הגומא והוא עשוי במדרון בענין שהרעי מתגלגל ונופל מיד למרחוק וכן המי רגלים יורדין מיד לגומא הרי הוא כסתום וכאלו אין שם בית הכסא כלל חוץ לגומא (בין שיש לו מחיצות בין שאין לו) ומותר לקרות שם אם אין שם ריח רע וגם אין משתינים חוץ לגומא. אבל אם משתינים שם לפעמים (ורגילים בכך) אסור להרהר שם בדברי תורה ואצ"ל לקרות קריאת שמע (ואפילו בשעה שאין שם מי רגלים) לפי שיש שם בית הכסא על מקום זה שחוץ לגומא שמשתינים שם וצריך להרחיק ממקום זה ד' אמות ולפניו כמלא עיניו (ומכל מקום אם יש לו מחיצות אין להם דין מחיצות בית הכסא להרחיק מהן כיון שאין המחיצות אלא לבית הכסא של הטלת מי רגלים שאין אסורין אלא מדברי סופרים אחר שנפלו לארץ שהצואה שבגומה כסתום דמי ואין מחיצות אלו נקראים בשבילה מחיצות בית הכסא):

4בֵּית הַכִּסֵּא שֶׁהוּא בַּחֲפִירָה וּפִיו בְּרִחוּק ד' אַמּוֹת מִן הַגֻּמָּא וְהוּא עָשׂוּי בְּמִדְרוֹן, בְּעִנְיָן שֶׁהַרְעִי מִתְגַּלְגֵּל וְנוֹפֵל מִיָּד לְמֵרָחוֹק, וְכֵן הַמֵּי רַגְלַיִם יוֹרְדִין מִיָּד לַגֻּמָּא — הֲרֵי הוּא כְּסָתוּם וּכְאִלּוּ אֵין שָׁם בֵּית הַכִּסֵּא כְּלָל חוּץ לַגֻּמָּא (בֵּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְחִצּוֹת בֵּין שֶׁאֵין לוֹ), וּמֻתָּר לִקְרוֹת שָׁם אִם אֵין שָׂם רֵיחַ רַע וְגַם אֵין מַשְׁתִּינִים חוּץ לַגֻּמָּא.
אֲבָל אִם מַשְׁתִּינִים שָׁם לִפְעָמִים (וּרְגִילִים בְּכָךְ) — אָסוּר לְהַרְהֵר שָׁם בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע (וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֵין שָׁם מֵי רַגְלַיִם), לְפִי שֶׁיֵּשׁ שֵׁם בֵּית הַכִּסֵּא עַל מָקוֹם זֶה שֶׁחוּץ לַגֻּמָּא שֶׁמַּשְׁתִּינִים שָׁם, וְצָרִיךְ לְהַרְחִיק מִמָּקוֹם זֶה ד' אַמּוֹת וּלְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו (וּמִכָּל מָקוֹם אִם יֵשׁ לוֹ מְחִצּוֹת — אֵין לָהֶם דִּין מְחִצּוֹת בֵּית הַכִּסֵּא לְהַרְחִיק מֵהֶן, כֵּיוָן שֶׁאֵין הַמְּחִצּוֹת אֶלָּא לְבֵית הַכִּסֵּא שֶׁל הֲטָלַת מֵי רַגְלַיִם, שֶׁאֵין אֲסוּרִין אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אַחַר שֶׁנָּפְלוּ לָאָרֶץ, שֶׁהַצּוֹאָה שֶׁבַּגֻּמָּה כְּסָתוּם דָּמִי וְאֵין מְחִצּוֹת אֵלּוּ נִקְרָאִים בִּשְׁבִילָהּ מְחִצּוֹת בֵּית הַכִּסֵּא):

הבני אדם שיש להם ספסל נקוב שנפנים עליו וכן באותם בתים שיש בתוכם כסאות קטנים נקובים לצורך הילדים קטנים שבבית צריך ליזהר שיהיו מכוסים בשעת קריאת שמע ותפלה ודברי תורה או יוציאם מהחדר שמתפלל או לומד בו אפילו הם נקיים בתוכם ועל גבם שכיון שהם מיוחדים לפנות עליהם הרי הם כבית הכסא שאפילו אין בו צואה צריך להרחיק ממנו ד' אמות ולפניו כמלא עיניו מן התורה:

5בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סַפְסָל נָקוּב שֶׁנִּפְנִים עָלָיו, וְכֵן בְּאוֹתָם בָּתִּים שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָם כִּסְאוֹת קְטַנִּים נְקוּבִים לְצֹרֶךְ הַיְלָדִים קְטַנִּים שֶׁבַּבַּיִת — צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁיִּהְיוּ מְכֻסִּים בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה וְדִבְרֵי תּוֹרָה, אוֹ יוֹצִיאֵם מֵהַחֶדֶר שֶׁמִּתְפַּלֵל אוֹ לוֹמֵד בּוֹ, אֲפִלּוּ הֵם נְקִיִּים בְּתוֹכָם וְעַל גַּבָּם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵם מְיֻחָדִים לִפָּנוֹת עֲלֵיהֶם — הֲרֵי הֵם כְּבֵית הַכִּסֵּא, שֶׁאֲפִלּוּ אֵין בּוֹ צוֹאָה צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִמֶּנּוּ ד' אַמּוֹת וּלְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו מִן הַתּוֹרָה:

Vocalized Edition - Kehot Publication Society