אורח חיים, סימן ל״ט

אמי הם הכשרים לכתוב תפילין ולקנות מהם ובו י"א סעיפים:
תפילין שכתבן עבד כנעני או אשה או קטן אפילו הוא בן י"ג שנים אלא שאינו ידוע בודאי שהביא ב' שערות ועדיין אינו בן י"ח שנה שנוכל לומר מן הסתם הביא כבר ב' שערות או שכתבן נכרי או כותי אפילו כתבן בפירוש לשמן או שכתבן ישראל מומר לכל התורה אפילו לתיאבון או אפילו לעבירה אחת אלא שאינה לתיאבון אלא מפני שאינו חושש עליה כלל כגון שיש לפניו היתר ואיסור ומניח ההיתר ואוכל את האיסור או שכתבן מסור אפילו הוא מסור לתיאבון פסולין מפני שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה דהיינו שמוזהר עליה ומאמין בה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה ועבד ואשה ונכרי אינן מוזהרין על קשירה וקטן אף על פי שמוזהר על הקשירה מדברי סופרים לחנכו במצות אינו מוזהר עליה מן התורה (וגם מדברי סופרים אין האזהרה אלא על אביו כמו שיתבאר בסי' שמ"ג) ומומר ומסור אע"פ שהן מוזהרין עליה מ"מ כיון שפרקו עול בודאי אינם מאמינים במצוות. ויש אומרים שפסול המומר לעבירה אחת מפני שאינו חושש עליה והמסור הוא מדברי סופרים שהחמירו עליהם חכמים לעשותם כנכרים הואיל ופרקו מעליהם עול מצוה אבל מומר לכל התורה כולה אפילו לתיאבון פסול מן התורה לדברי הכל שהרי הוא כנכרי לכל דבריו כיון שיצא מן הכלל ואפילו אם אינו אלא מומר לעבודה זרה או לחלל את השבת בפרהסיא הוא כנכרי לכל דבריו כמ"ש בי"ד סי' ב' וכן אם הוא מומר להכעיס אפילו לדבר אחד לבד הרי הוא כנכרי לכל התורה כמ"ש בי"ד שם ומי שאינו מניח תפילין אפילו אינו עושה להכעיס פסול מן התורה לדברי הכל שהרי אינו בקשירה והוא שאינו מניחן מפני שאינו חושש עליהם כלל אבל אם אינו מניחן לתיאבון כגון שהולך אחר עסקיו כשר לכתוב ואצ"ל מי שאינו מניחן מפני שאין יכול להניחן כגון שנקטעה ידו השמאלית שכשר לכתוב שהרי מוזהר הוא על התפילין ומאמין במצותן אלא שאינו יכול להניחן מחמת אונסו:

1מִי הֵם הַכְּשֵׁרִים לִכְתֹּב תְּפִלִּין וְלִקְנוֹת מֵהֶם וּבוֹ י"א סְעִיפִים:
תְּפִלִּין שֶׁכְּתָבָן עֶבֶד כְּנַעֲנִי, אוֹ אִשָּׁה, אוֹ קָטָן אֲפִלּוּ הוּא בֶּן י"ג שָׁנִים אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ בְּוַדַּאי שֶׁהֵבִיא ב' שְׂעָרוֹת, וַעֲדַיִן אֵינוֹ בֶּן י"ח שָׁנָה שֶׁנּוּכַל לוֹמַר מִן הַסְּתָם הֵבִיא כְּבָר ב' שְׂעָרוֹת, אוֹ שֶׁכְּתָבָן נָכְרִי, אוֹ כּוּתִי אֲפִלּוּ כְּתָבָן בְּפֵרוּשׁ לִשְׁמָן, אוֹ כְּתָבָן יִשְׂרָאֵל מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה אֲפִלּוּ לְתֵאָבוֹן, אוֹ אֲפִלּוּ לַעֲבֵרָה אַחַת אֶלָּא שֶׁאֵינָהּ לְתֵאָבוֹן, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עָלֶיהָ כְּלָל, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו הֶתֵּר וְאִסּוּר וּמֵנִיחַ הַהֶתֵּר וְאוֹכֵל אֶת הָאִסּוּר, אוֹ שֶׁכְּתָבָן מָסוֹר אֲפִלּוּ הוּא מָסוֹר לְתֵאָבוֹן — פְּסוּלִין, מִפְּנֵי שֶׁנֶּאֱמַר: "וּקְשַׁרְתָּם…וּכְתַבְתָּם" — כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּקְשִׁירָה, דְּהַיְנוּ שֶׁמֻּזְהָר עָלֶיהָ וּמַאֲמִין בָּהּ — יֶשְׁנוֹ בִּכְתִיבָה, וְכָל שֶׁאֵינוֹ בִּקְשִׁירָה — אֵינוֹ בִּכְתִיבָה, וְעֶבֶד וְאִשָּׁה וְנָכְרִי אֵינָן מֻזְהָרִין עַל קְשִׁירָה, וְקָטָן אַף עַל פִּי שֶׁמֻּזְהָר עַל הַקְּשִׁירָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת — אֵינוֹ מֻזְהָר עָלֶיהָ מִן הַתּוֹרָה (וְגַם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֵין הָאַזְהָרָה אֶלָּא עַל אָבִיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שמג). וּמוּמָר וּמָסוֹר — אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מֻזְהָרִין עָלֶיהָ, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁפָּרְקוּ עֹל בְּוַדַּאי אֵינָם מַאֲמִינִים בְּמִצְוֹת.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁפְּסוּל הַמּוּמָר לַעֲבֵרָה אַחַת מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עָלֶיהָ, וְהַמָּסוֹר — הוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁהֶחֱמִירוּ עֲלֵיהֶם חֲכָמִים לַעֲשׂוֹתָם כְּנָכְרִים הוֹאִיל וּפָרְקוּ מֵעֲלֵיהֶם עֹל מִצְוָה.
אֲבָל מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ אֲפִלּוּ לְתֵאָבוֹן — פָּסוּל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁהֲרֵי הוּא כְּנָכְרִי לְכָל דְּבָרָיו, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מִן הַכְּלָל. וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ אֶלָּא מוּמָר לַעֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא — הוּא כְּנָכְרִי לְכָל דְּבָרָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן ב. וְכֵן אִם הוּא מוּמָר לְהַכְעִיס אֲפִלּוּ לְדָבָר אֶחָד לְבַד — הֲרֵי הוּא כְּנָכְרִי לְכָל הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה שָׁם.
וּמִי שֶׁאֵינוֹ מֵנִיחַ תְּפִלִּין אֲפִלּוּ אֵינוֹ עוֹשֶׂה לְהַכְעִיס — פָּסוּל מִן הַתּוֹרָה לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ בִּקְשִׁירָה. וְהוּא שֶׁאֵינוֹ מְנִיחָן מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עֲלֵיהֶם כְּלָל, אֲבָל אִם אֵינוֹ מְנִיחָן לְתֵאָבוֹן כְּגוֹן שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר עֲסָקָיו — כָּשֵׁר לִכְתֹּב. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִי שֶׁאֵינוֹ מְנִיחָן מִפְּנֵי שֶׁאֵין יָכוֹל לַהֲנִיחָן, כְּגוֹן שֶׁנִּקְטְעָה יָדוֹ הַשְּׂמָאלִית, שֶׁכָּשֵׁר לִכְתֹּב, שֶׁהֲרֵי מֻזְהָר הוּא עַל הַתְּפִלִּין וּמַאֲמִין בְּמִצְוָתָן, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲנִיחָן מֵחֲמַת אָנְסוֹ:

בגר שחזר לדתו מחמת יראה וכותב תפילין לשמן יש מכשירים ויש פוסלים מפני שאינו בקשירה שהרי אפשר לו להניח תפילין בצנעא ואינו מניח ויש להחמיר כדבריהם בשל תורה:

2גֵּר שֶׁחָזַר לְדָתוֹ מֵחֲמַת יִרְאָה וְכוֹתֵב תְּפִלִּין לִשְׁמָן — יֵשׁ מַכְשִׁירִים. וְיֵשׁ פּוֹסְלִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ בִּקְשִׁירָה, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לוֹ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין בְּצִנְעָא וְאֵינוֹ מֵנִיחַ. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵיהֶם בְּשֶׁל תּוֹרָה:

גכל שפסול לכותבן פסול לכל תיקון עשייתן כשעושה מעשה בגוף התפילין כגון לעשות חיפוי הבתים או לתפרן אבל לעבדן כשר אפילו נכרי אם מעבד לשמו כמו שנתבאר בסימן ל"ב ואם אחד מהפסולין חפן בבתים או תפרן פסולין מפני השי"ן של שם שבבתים של ראש שהוא בכלל חפוי ותפירה אבל אם גרר דבק שבין אות לאות או עשה שאר תיקון כשר בדיעבד וה"ה אם תפר ספר תורה:

3כָּל שֶׁפָּסוּל לְכָתְבָן — פָּסוּל לְכָל תִּקּוּן עֲשִׂיָּתָן, כְּשֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּגוּף הַתְּפִלִּין, כְּגוֹן לַעֲשׂוֹת חִפּוּי הַבָּתִּים אוֹ לְתָפְרָן. אֲבָל לְעַבְּדָן — כָּשֵׁר, אֲפִלּוּ נָכְרִי אִם מְעַבֵּד לִשְׁמוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לב. וְאִם אֶחָד מֵהַפְּסוּלִין חִפָּן בַּבָּתִּים אוֹ תְּפָרָן — פְּסוּלִים מִפְּנֵי הַשִּׁי"ן שֶׁל שֵׁם שֶׁבַּבָּתִּים שֶׁל רֹאשׁ, שֶׁהוּא בִּכְלַל חִפּוּי וּתְפִירָה. אֲבָל אִם גָּרַר דֶּבֶק שֶׁבֵּין אוֹת לְאוֹת אוֹ עָשָׂה שְׁאָר תִּקּוּן — כָּשֵׁר בְּדִיעֲבַד. וְהוּא הַדִּין אִם תָּפַר סֵפֶר תּוֹרָה:

דתפילין שכתבן מין דהיינו האדוק לעבודה זרה ישרפו שסתם מחשבת מין לעבודה זרה:

4תְּפִלִּין שֶׁכְּתָבָן מִין, דְּהַיְנוּ הָאָדוּק לַעֲבוֹדָה זָרָה — יִשָּׂרְפוּ, שֶׁסְּתָם מַחֲשֶׁבֶת מִין — לַעֲבוֹדָה זָרָה:

הנמצאו ביד מין ואינו ידוע מי כתבן יגנזו מספק שמא הוא כתבן אבל אין שורפין מספק:

5נִמְצְאוּ בְּיַד מִין וְאֵינוֹ יָדוּעַ מִי כְּתָבָן — יִגָּנְזוּ מִסָּפֵק, שֶׁמָּא הוּא כְּתָבָן, אֲבָל אֵין שׂוֹרְפִין מִסָּפֵק:

ונמצאו ביד נכרי ואין ידוע מי כתבן כשרים אפילו להמחמירים בספר תורה שנמצא ביד נכרי וחוששים שמא הוא כתבם כמ"ש בי"ד סי' רפ"א לפי שבספר תורה יש לחוש שמא כתבו לעצמו להתלמד בו אבל תפילין אין דרכן לכתבן ובודאי באו לידו מישראל ואינו דומה למין דלעיל בסעיף ה' שהמין הוא יודע לכתוב ויש לחוש שמא אירע מקרה שכתב גם תפילין אע"פ שאין לו צורך בהן אבל סתם נכרים אינם יכולים לכתוב אלא שבספר תורה חיישינן שמא אירע אחד שיודע לכתוב וכתב ספר תורה כדי להתלמד בתוכה אבל אין לחוש כל כך שמא אירע אחד שיודע לכתוב ואירע שכתב גם תפילין שאין לו צורך בהם:

6נִמְצְאוּ בְּיַד נָכְרִי וְאֵין יָדוּעַ מִי כְּתָבָן — כְּשֵׁרִים, אֲפִלּוּ לְהַמַּחֲמִירִים בְּסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּמְצָא בְּיַד נָכְרִי וְחוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא הוּא כְּתָבָם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רפא, לְפִי שֶׁבְּסֵפֶר תּוֹרָה יֵשׁ לָחֹש שֶׁמָּא כְּתָבוֹ לְעַצְמוֹ לְהִתְלַמֵּד בּוֹ, אֲבָל תְּפִלִּין אֵין דַּרְכָּן לְכָתְבָן, וּבְוַדַּאי בָּאוּ לְיָדוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְמִין דִּלְעֵיל בְּסָעִיף ה, שֶׁהַמִּין הוּא יוֹדֵעַ לִכְתֹּב, וְיֵשׁ לָחֹש שֶׁמָּא אֵרַע מִקְרֶה שֶׁכָּתַב גַּם תְּפִלִּין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ צֹרֶךְ בָּהֶן, אֲבָל סְתָם נָכְרִים אֵינָם יְכוֹלִים לִכְתֹּב, אֶלָּא שֶׁבְּסֵפֶר תּוֹרָה חַיְשִׁינָן שֶׁמָּא אֵרַע אֶחָד שֶׁיּוֹדֵעַ לִכְתֹּב וְכָתַב סֵפֶר תּוֹרָה כְּדֵי לְהִתְלַמֵּד בְּתוֹכָהּ, אֲבָל אֵין לָחֹש כָּל־כָּךְ שֶׁמָּא אֵרַע אֶחָד שֶׁיּוֹדֵעַ לִכְתֹּב וְאֵרַע שֶׁכָּתַב גַּם תְּפִלִּין, שֶׁאֵין לוֹ צֹרֶךְ בָּהֶם:

זאין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן הנכרי יותר מכדי דמיהם הרבה בכדי שלא להרגילם לגנבן ולגזלן אבל מחוייבים לקנותן מהם מעט יותר מכדי דמיהן שלא יזלזלו בהן ולא יאמר להנכרי שימכרם בדבר מועט מאד פן יכעוס הנכרי וישליכם לאיבוד:

7אֵין לוֹקְחִין סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת מִן הַנָּכְרִי יוֹתֵר מִכְּדֵי דְּמֵיהֶם הַרְבֵּה, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא לְהַרְגִּילָם לְגָנְבָן וּלְגָזְלָן. אֲבָל מְחֻיָּבִים לִקְנוֹתָן מֵהֶם מְעַט יוֹתֵר מִכְּדֵי דְּמֵיהֶן, שֶׁלֹּא יְזַלְזְלוּ בָּהֶן. וְלֹא יֹאמַר לְהַנָּכְרִי שֶׁיִּמְכְּרֵם בְּדָבָר מוּעָט מְאֹד, פֶּן יִכְעֹס הַנָּכְרִי וְיַשְׁלִיכֵם לְאִבּוּד:

חאין לוקחין תפילין אלא מן המומחה שבקי בחסירות ויתירות אבל לא ממי שאינו מומחה אע"פ שהוא רוצה לבדקן לפי שיש לחוש שמא יתעצל בבדיקתן מפני שטורח הוא לו להסיר התפירה ולחזור ולתופרן:

8אֵין לוֹקְחִין תְּפִלִּין אֶלָּא מִן הַמֻּמְחֶה שֶׁבָּקִי בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת, אֲבָל לֹא מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רוֹצֶה לְבָדְקָן, לְפִי שֶׁיֵּשׁ לָחֹש שֶׁמָּא יִתְעַצֵּל בִּבְדִיקָתָן, מִפְּנֵי שֶׁטֹּרַח הוּא לוֹ לְהָסִיר הַתְּפִירָה וְלַחֲזֹר וּלְתָפְרָן:

טלקח ממי שאינו מומחה בודק בחסירות ויתירות ואין לחוש שמא עיבדן שלא לשמן מפני שהכל בקיאים בזה ואין צריך לבדוק כולן אלא אפילו לקח ממנו מאה קציצות די שיבדוק ג' קציצות ב' של ראש ואחד של יד או ב' של יד ואחד של ראש אם מצאן כשרות הוחזק זה האיש והרי כולן כשרות ואין השאר צריכין בדיקה ואם לקח צבתים צבתים חזקתן שמסופרים הרבה הם לוקחים לפיכך צריך לבדוק מכל צבת ב' של ראש ואחד של יד או ב' של יד ואחד של ראש:

9לָקַח מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה — בּוֹדֵק בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת. וְאֵין לָחֹש שֶׁמָּא עִבְּדָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּל בְּקִיאִים בָּזֶה. וְאֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק כֻּלָּן, אֶלָּא אֲפִלּוּ לָקַח מִמֶּנּוּ מֵאָה קְצִיצוֹת — דַּי שֶׁיִּבְדֹּק שָׁלֹשׁ קְצִיצוֹת, שְׁתַּיִם שֶׁל רֹאשׁ וְאַחַת שֶׁל יָד, אוֹ שְׁתַּיִם שֶׁל יָד וְאַחַת שֶׁל רֹאשׁ, אִם מְצָאָן כְּשֵׁרוֹת — הֻחְזַק זֶה הָאִישׁ וַהֲרֵי כֻּלָּן כְּשֵׁרוֹת, וְאֵין הַשְּׁאָר צְרִיכִין בְּדִיקָה.
וְאִם לָקַח צְבָתִים צְבָתִים — חֶזְקָתָן שֶׁמִּסּוֹפְרִים הַרְבֵּה הֵם לוֹקְחִים, לְפִיכָךְ צָרִיךְ לִבְדֹּק מִכָּל צֶבֶת שְׁתַּיִם שֶׁל רֹאשׁ וְאַחַת שֶׁל יָד, אוֹ שְׁתַּיִם שֶׁל יָד וְאַחַת שֶׁל רֹאשׁ:

יהמוכר תפילין ואומר שהיו של אדם גדול נאמן שעד אחד נאמן באיסורין ושוב א"צ בדיקה שחזקה על חבר שלא הוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן:

10הַמּוֹכֵר תְּפִלִּין וְאוֹמֵר שֶׁהָיוּ שֶׁל אָדָם גָּדוֹל — נֶאֱמָן, שֶׁעֵד אֶחָד נֶאֱמָן בְּאִסּוּרִין, וְשׁוּב אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה, שֶׁחֲזָקָה עַל חָבֵר שֶׁלֹּא הוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן:

יאתפילין שהוחזקו בכשרות פעם אחת א"צ בדיקה לעולם מן הדין שכל זמן שחיפוין שלם הרי הן בחזקתן ואין חוששין שמא נמחקה אות מתוכן או נקבה ומכל מקום נכון לבודקן מפני שמתקלקלים מן הזיעה ואם אין מניחן אלא לפרקים צריכים בדיקה פעמים בשבע שנים שיש לחוש שמא נתעפשו וכן אם נקרע החיפוי צריכין בדיקה וכן אם נשרו במים ואם אין לו מי שיודע לבדקן ולחזור ולתפרן יניחן כך בלא בדיקה שלא יתבטל ממצות תפילין:

11תְּפִלִּין שֶׁהֻחְזְקוּ בְּכַשְׁרוּת פַּעַם אַחַת — אֵינָם צְרִיכִים בְּדִיקָה לְעוֹלָם מִן הַדִּין, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁחִפּוּיָן שָׁלֵם — הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא נִמְחֲקָה אוֹת מִתּוֹכָן אוֹ נִקְּבָה.
וּמִכָּל מָקוֹם, נָכוֹן לְבָדְקָן, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְקַלְקְלִים מִן הַזֵּעָה. וְאִם אֵין מְנִיחָן אֶלָּא לִפְרָקִים — צְרִיכִין בְּדִיקָה פַּעֲמַיִם בְּשֶׁבַע שָׁנִים, שֶׁיֵּשׁ לָחֹש שֶׁמָּא נִתְעַפְּשׁוּ. וְכֵן אִם נִקְרַע הַחִפּוּי — צְרִיכִין בְּדִיקָה. וְכֵן אִם נִשְׁרוּ בַּמַּיִם.
וְאִם אֵין לוֹ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְבָדְקָן וְלַחֲזֹר וּלְתָפְרָן — יְנִיחֵן כָּךְ בְּלֹא בְּדִיקָה שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל מִמִּצְוַת תְּפִלִּין.

Vocalized Edition - Kehot Publication Society