אורח חיים, סימן שמ״ב

אבין השמשות מותר לעשות דברים שאסרו חז"ל משום גזרה ובו סעיף אחד:
כל הדברים שהם אסורים מדברי סופרים לא גזרו עליהם אלא בעצמו של יום אבל בין השמשות מותרים והוא שיהא שם דבר מצוה כגון לעלות באילן או לשוט על פני המים להביא לולב או שופר או שהוא טרוד ונחפז ונצרך לדבר זה אפילו הוא צורך דבר הרשות אלא שהוא צורך גדול או הפסד מרובה (או שהוא צורך גמור לשבת אע"פ שאינו צורך גדול כגון לערב עירובי חצרות כדי שיוכל לטלטל מבית לחצר) כמו שנתבאר כל זה בסי' רס"א. ויש מי שהיה מסתפק אם התירו כל זה גם במוצאי שבת בין השמשות כי שמא מספק לא פקעה קדושת עצם היום ויש להקל (עיין מגן אברהם סוף סי' תר[כ]"ג וסי' תקפ"ח):

1בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת מֻתָּר לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים שֶׁאָסְרוּ חַזַ"ל מִשּׁוּם גְּזֵרָה וּבוֹ סְעִיף אֶחָד:
כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהֵם אֲסוּרִים מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — לֹא גָזְרוּ עֲלֵיהֶם אֶלָּא בְּעַצְמוֹ שֶׁל יוֹם, אֲבָל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת מֻתָּרִים. וְהוּא שֶׁיְּהֵא שָׁם דְּבַר מִצְוָה, כְּגוֹן לַעֲלוֹת בָּאִילָן אוֹ לָשׁוּט עַל פְּנֵי הַמַּיִם לְהָבִיא לוּלָב אוֹ שׁוֹפָר, אוֹ שֶׁהוּא טָרוּד וְנֶחְפָּז וְנִצְרָךְ לְדָבָר זֶה, אֲפִלּוּ הוּא צֹרֶךְ דְּבַר הָרְשׁוּת אֶלָּא שֶׁהוּא צֹרֶךְ גָּדוֹל אוֹ הֶפְסֵד מְרֻבֶּה (אוֹ שֶׁהוּא צֹרֶךְ גָּמוּר לְשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צֹרֶךְ גָּדוֹל, כְּגוֹן לְעָרֵב עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְטַלְטֵל מִבַּיִת לְחָצֵר), כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר כָּל זֶה בְּסִמָּן רס"א.
וְיֵשׁ מִי שֶׁהָיָה מִסְתַּפֵּק אִם הִתִּירוּ כָּל זֶה גַּם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, כִּי שֶׁמָּא מִסָּפֵק לֹא פָקְעָה קְדֻשַּׁת עֶצֶם הַיּוֹם.
וְיֵשׁ לְהָקֵל (עַיֵּן מָגֵן אַבְרָהָם סוֹף סִמָּן תר[כ]"ג וְסִמָּן תקפ"ח):

Vocalized Edition - Kehot Publication Society