אורח חיים, סימן שצ״ג

אדין עירוב [ב]יו"ט שחל בערב שבת ודין בין השמשות לעירוב ובו ג' סעיפים:
אין מערבין עירובי חצרות ושיתופי מבואות ביו"ט שחל להיות בערב שבת מפני שנראה כמתקן דבר. ואם חלו ב' ימים טובים ביום ה' וביום ו' ושכח ולא עירב מערב יום טוב יערב ביום טוב על תנאי שיאמר ביום טוב א' אם היום חול יהא זה עירוב ואם היום קדש אין בדברי כלום ולמחר יאמר אם היום קדש הרי עירבתי אתמול ואם היום חול יהא זה עירוב ועצה טובה שיערב למחר בפת שעירב בה אתמול שאם יערב בפת אחרת יאסר לאכול שתיהן קודם שחשכה ליל שבת. במה דברים אמורים בב' ימים טובים של גליות אבל בב' ימים טובים של ראש השנה אינו יכול לערב על תנאי מפני שהם כיום אחד ארוך כמו שיתבאר בסי' ת"ר:

1דִּין עֵרוּב [בְּ]יוֹם טוֹב שֶׁחָל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְדִין בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת לְעֵרוּב וּבוֹ ג' סְעִיפִים:
אֵין מְעָרְבִין עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת וְשִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְתַקֵּן דָּבָר.
וְאִם חָלוּ ב' יָמִים טוֹבִים בְּיוֹם ה' וּבְיוֹם ו', וְשָׁכַח וְלֹא עֵרֵב מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — יְעָרֵב בְּיוֹם טוֹב עַל תְּנַאי, שֶׁיֹּאמַר בְּיוֹם טוֹב א': אִם הַיּוֹם חֹל — יְהֵא זֶה עֵרוּב, וְאִם הַיּוֹם קֹדֶשׁ — אֵין בִּדְבָרַי כְּלוּם. וּלְמָחָר יֹאמַר: אִם הַיּוֹם קֹדֶשׁ — הֲרֵי עֵרַבְתִּי אֶתְמוֹל, וְאִם הַיּוֹם חֹל — יְהֵא זֶה עֵרוּב. וְעֵצָה טוֹבָה שֶׁיְּעָרֵב לְמָחָר בְּפַת שֶׁעֵרֵב בָּהּ אֶתְמוֹל, שֶׁאִם יְעָרֵב בְּפַת אַחֶרֶת — יֵאָסֵר לֶאֱכוֹל שְׁתֵּיהֶן קֹדֶם שֶׁחָשְׁכָה לֵיל שַׁבָּת.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּב' יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלֻיּוֹת. אֲבָל בְּב' יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵינוֹ יָכוֹל לְעָרֵב עַל תְּנַאי, מִפְּנֵי שֶׁהֵם כְּיוֹם אֶחָד אָרֹךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ת"ר:

באחד עירובי חצירות ואחד שיתופי מבואות מערבים אותם בין השמשות מטעם שנתבאר בסי' רס"א. ואפילו אם כבר קיבל עליו תוספת שבת ויש אוסרין אם קבל עליו תוספת שבת (והעיקר כסברא הראשונה בקבלת תוספת שבת בלבד אבל אם התפלל תפלת ערבית של שבת הרי קבל עליו שבת עצמה כיון שהתפלל תפלת ליל שבת ונאסר בכל השבותים כמו בשבת עצמה לבד ממה שנעשה ע"י אחר כמו שנתבאר בסי' רס"א ורס"ג ואפילו אם הוא לא התפלל אם רוב הציבור התפללו המיעוט נמשכים אחריהם בעל כרחן ולא משגמרו התפלה אלא אפילו משהתחילו אותה דהיינו עניית ברכו כמו שנתבאר שם):

2אֶחָד עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת וְאֶחָד שִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת מְעָרְבִים אוֹתָם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רס"א.
וַאֲפִלּוּ אִם כְּבָר קִבֵּל עָלָיו תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת. וְיֵשׁ אוֹסְרִין אִם קִבֵּל עָלָיו תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת (וְהָעִקָּר כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה בְּקַבָּלַת תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת בִּלְבָד. אֲבָל אִם הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת — הֲרֵי קִבֵּל עָלָיו שַׁבָּת עַצְמָהּ, כֵּיוָן שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת לֵיל שַׁבָּת, וְנֶאֱסַר בְּכָל הַשְּׁבוּתִים כְּמוֹ בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ, לְבַד מִמַּה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רס"א וְרס"ג. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא לֹא הִתְפַּלֵּל, אִם רֹב הַצִּבּוּר הִתְפַּלְלוּ — הַמִּעוּט נִמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם בְּעַל כָּרְחָן. וְלֹא מִשֶּׁגָּמְרוּ הַתְּפִלָּה, אֶלָּא אֲפִלּוּ מִשֶּׁהִתְחִילוּ אוֹתָהּ, דְּהַיְנוּ עֲנִיַּת "בָּרְכוּ", כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם):

גהעירוב אינו צריך להיות קיים אלא בין השמשות ויכול לאוכלו כשודאי חשכה (שכיון שנקבעה דירתו במקום עירוב בבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת שוב אינה נפקעת משם כל השבת אע"פ שנוטל משם עירובו). ויש לבצוע עליו בשבת שחרית (או בסעודת הלילה אם סועד משחשכה ודאי) דהואיל ונעשית בו מצוה אחת יש לעשות בו ג"כ מצוה אחרת. ואפילו נאכל עירובו בבין השמשות קנה עירוב (ובדיעבד) כי בין השמשות הוא ספק לילה ושמא נכנס כבר תחלת השבת וספק דברי סופרים להקל. ואפילו עירב לשנים לאחד עירב מבעוד יום ונאכל עירובו בין השמשות ולאחד עירב בין השמשות ונשאר עירובו קיים עד שחשכה שניהם קנו עירוב שלאותו שנאכל עירובו בין השמשות אנו חושבין שבין השמשות הוא לילה ולאותו שעירב לו בין השמשות אנו חושבין שבין השמשות הוא יום שאין מערבין משתחשך ואע"פ שעירב לשניהם בבין השמשות אחד והרי הן ב' קולות הסותרות זו את זו אין בכך כלום כיון שהם לשני בני אדם אבל אם עירב לאחד בין השמשות ונאכל העירוב בין השמשות לא קנה עירוב ואין מקילין כל כך לומר שברגע שעירב היה עדיין יום וכשנאכל היה כבר לילה וכבר קנה עירוב:

3הָעֵרוּב אֵינוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת קַיָּם אֶלָּא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְיָכוֹל לְאָכְלוֹ כְּשֶׁוַּדַּאי חֲשֵׁכָה (שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּקְבְּעָה דִירָתוֹ בִּמְקוֹם עֵרוּב בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, שֶׁהוּא תְּחִלַּת כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת — שׁוּב אֵינָהּ נִפְקַעַת מִשָּׁם כָּל הַשַּׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹטֵל מִשָּׁם עֵרוּבוֹ).
וְיֵשׁ לִבְצוֹעַ עָלָיו בְּשַׁבָּת שַׁחֲרִית (אוֹ בִּסְעֻדַּת הַלַּיְלָה אִם סוֹעֵד מִשֶּׁחָשֵׁכָה וַדַּאי), דְּהוֹאִיל וְנַעֲשֵׂית בּוֹ מִצְוָה אַחַת — יֵשׁ לַעֲשׂוֹת בּוֹ גַם כֵּן מִצְוָה אַחֶרֶת.
וַאֲפִלּוּ נֶאֱכַל עֵרוּבוֹ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת — קָנָה עֵרוּב (וּבְדִיעֲבַד), כִּי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הוּא סְפֵק לַיְלָה, וְשֶׁמָּא נִכְנַס כְּבָר תְּחִלַּת הַשַּׁבָּת, וּסְפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְהָקֵל.
וַאֲפִלּוּ עֵרֵב לִשְׁנַיִם, לְאֶחָד עֵרֵב מִבְּעוֹד יוֹם וְנֶאֱכַל עֵרוּבוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וּלְאֶחָד עֵרֵב בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְנִשְׁאַר עֵרוּבוֹ קַיָּם עַד שֶׁחָשֵׁכָה — שְׁנֵיהֶם קָנוּ עֵרוּב, שֶׁלְּאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱכַל עֵרוּבוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אָנוּ חוֹשְׁבִין שֶׁבֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הוּא לַיְלָה, וּלְאוֹתוֹ שֶׁעֵרֵב לוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אָנוּ חוֹשְׁבִין שֶׁבֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הוּא יוֹם, שֶׁאֵין מְעָרְבִין מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ. וְאַף עַל פִּי שֶׁעֵרֵב לִשְׁנֵיהֶם בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת אֶחָד, וַהֲרֵי הֵן ב' קֻלּוֹת הַסּוֹתְרוֹת זוֹ אֶת זוֹ — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁהֵם לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם. אֲבָל אִם עֵרֵב לְאֶחָד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְנֶאֱכַל הָעֵרוּב בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת — לֹא קָנָה עֵרוּב, וְאֵין מְקִלִּין כָּל כָּךְ לוֹמַר שֶׁבְּרֶגַע שֶׁעֵרֵב הָיָה עֲדַיִן יוֹם, וּכְשֶׁנֶּאֱכַל הָיָה כְּבָר לַיְלָה וּכְבָר קָנָה עֵרוּב:

Vocalized Edition - Kehot Publication Society