אורח חיים, סימן תרמ״ג

אסדר הקידוש ובו ה' סעיפים:
סדר הקידוש בליל א' של סוכות בתחלה מברך על היין ואח"כ אומר קידוש היום ואח"כ יברך לישב בסוכה שהרי על כרחך צריך היום להתקדש תחלה קודם שיתחייב בסוכה ואח"כ מברך שהחיינו באחרונה לפי שברכה זו חוזרת על קידוש היום ועל מצות סוכה כמו שנתבאר בסי' תרמ"א ע"ש:

אסֵדֶר הַקִּדּוּשׁ וּבוֹ ה' סְעִיפִים:
סֵדֶר הַקִּדּוּשׁ בְּלֵיל א' שֶׁל סֻכּוֹת, בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר קִדּוּשׁ הַיּוֹם, וְאַחַר כָּךְ יְבָרֵךְ "לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה", שֶׁהֲרֵי עַל כָּרְחֲךָ צָרִיךְ הַיּוֹם לְהִתְקַדֵּשׁ תְּחִלָּה קֹדֶם שֶׁיִּתְחַיֵּב בְּסֻכָּה, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בָּאַחֲרוֹנָה, לְפִי שֶׁבְּרָכָה זוֹ חוֹזֶרֶת עַל קִדּוּשׁ הַיּוֹם וְעַל מִצְוַת סֻכָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תרמ"א, עַיֵּן שָׁם:

בונוהגים שאין מדקדקים לעמוד בשעת הקידוש אלא מקדשין אפילו מיושב ואף ברכת לישב בסוכה אומרים אפילו מיושב. ואע"פ שכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן והיה נכון לברך לישב בסוכה קודם שישב לאכול שהישיבה היא המצוה שנאמר בסכות תשבו ואע"פ שאין מצוה כלל לישב ממש שתשבו הוא לשון תתעכבו כמ"ש ותשבו בקדש ימים רבים מכל מקום אין לברך אלא בשעה שניכר העכבה והקביעות דהיינו בישיבה ממש שבזה מראה עצמו שרוצה להתעכב שם אבל כל שעומד אין ניכר כלל העכבה והקביעות שאפשר שתיכף יחזור ויצא. וכיון שעיקר המצוה היא העכבה והקביעות היה ראוי לברך קודם העכבה והקביעות דהיינו קודם הישיבה אלא שלפי שעיקר המצוה שאנו מברכין עליה היא האכילה שהרי אם יושב בסוכה ואינו אוכל אינו מברך כמו שנתבאר בסי' תרל"ט לפיכך אין אנו חוששין אלא להקדים הברכה להאכילה שהיא עיקר המצוה שעליה מברכין אבל לא להקדימה לפני הישיבה והקביעות לפי שהיא לבדה בלא אכילה אינה עיקר המצוה שעליה מברכין:

בוְנוֹהֲגִים שֶׁאֵין מְדַקְדְּקִים לַעֲמֹד בִּשְׁעַת הַקִּדּוּשׁ אֶלָּא מְקַדְּשִׁין אֲפִלּוּ מְיֻשָּׁב, וְאַף בִּרְכַּת "לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה" אוֹמְרִים אֲפִלּוּ מְיֻשָּׁב.
וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתָן, וְהָיָה נָכוֹן לְבָרֵךְ "לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה" קֹדֶם שֶׁיֵּשֵׁב לֶאֱכֹל, שֶׁהַיְשִׁיבָה הִיא הַמִּצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ", וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִצְוָה כְּלָל לֵישֵׁב מַמָּשׁ, שֶׁ"תֵּשְׁבוּ" הוּא לָשׁוֹן תִּתְעַכְּבוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים", מִכָּל מָקוֹם אֵין לְבָרֵךְ אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנִּכָּר הָעַכָּבָה וְהַקְּבִיעוּת, דְּהַיְנוּ בִּישִׁיבָה מַמָּשׁ, שֶׁבָּזֶה מַרְאֶה עַצְמוֹ שֶׁרוֹצֶה לְהִתְעַכֵּב שָׁם, אֲבָל כָּל שֶׁעוֹמֵד אֵין נִכָּר כְּלָל הָעַכָּבָה וְהַקְּבִיעוּת שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתֵּכֶף יַחֲזֹר וְיֵצֵא.
וְכֵיוָן שֶׁעִקַּר הַמִּצְוָה הִיא הָעַכָּבָה וְהַקְּבִיעוּת הָיָה רָאוּי לְבָרֵךְ קֹדֶם הָעַכָּבָה וְהַקְּבִיעוּת, דְּהַיְנוּ קֹדֶם הַיְשִׁיבָה, אֶלָּא שֶׁלְּפִי שֶׁעִקַּר הַמִּצְוָה שֶׁאָנוּ מְבָרְכִין עָלֶיהָ הִיא הָאֲכִילָה, שֶׁהֲרֵי אִם יוֹשֵׁב בַּסֻּכָּה וְאֵינוֹ אוֹכֵל אֵינוֹ מְבָרֵךְ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תרל"ט, לְפִיכָךְ אֵין אָנוּ חוֹשְׁשִׁין אֶלָּא לְהַקְדִּים הַבְּרָכָה לְהָאֲכִילָה שֶׁהִיא עִקַּר הַמִּצְוָה שֶׁעָלֶיהָ מְבָרְכִין, אֲבָל לֹא לְהַקְדִּימָהּ לִפְנֵי הַיְשִׁיבָה וְהַקְּבִיעוּת, לְפִי שֶׁהִיא לְבַדָּהּ בְּלֹא אֲכִילָה אֵינָהּ עִקַּר הַמִּצְוָה שֶׁעָלֶיהָ מְבָרְכִין:

גוכל זה בליל יו"ט או בליל שבת שיש בהן קידוש היום לכך הוא סומך ברכת הסוכה לקידוש היום אבל בשאר סעודות החג אפילו בסעודת שבת ויו"ט שחרית שמברך על הכוס כיון שאינו אומר קידוש היום אינו אומר לישב בסוכה קודם שתיית הכוס לפי שצריך לסמוך ברכה זו להאכילה שהיא עיקר המצוה שעליה מברכין:

גוְכָל זֶה בְּלֵיל יוֹם טוֹב אוֹ בְּלֵיל שַׁבָּת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן קִדּוּשׁ הַיּוֹם לְכָךְ הוּא סוֹמֵךְ בִּרְכַּת הַסֻּכָּה לְקִדּוּשׁ הַיּוֹם, אֲבָל בִּשְׁאָר סְעוּדוֹת הֶחָג, אֲפִלּוּ בִּסְעוּדַת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב שַׁחֲרִית שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַכּוֹס, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר קִדּוּשׁ הַיּוֹם — אֵינוֹ אוֹמֵר "לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה" קֹדֶם שְׁתִיַּת הַכּוֹס, לְפִי שֶׁצָּרִיךְ לִסְמֹךְ בְּרָכָה זוֹ לְהָאֲכִילָה שֶׁהִיא עִקַּר הַמִּצְוָה שֶׁעָלֶיהָ מְבָרְכִין:

דומן הדין היה ראוי לברך ברכה זו קודם ברכת המוציא שהרי חובת ברכה זו חל עליו מתחלה מיד שישב לאכול וראוי להקדימה לברכת המוציא שאינה חובה עליו עד שרוצה לטעום. ומכל מקום נוהגים העולם לברך ברכה זו אחר ברכת המוציא לפי שברכת המוציא היא התחלת הסעודה וראו העולם להתחיל בסעודה קודם ברכת הסוכה לפי שאין מברכין ברכת הסוכה אלא בשעת סעודה ואין ברכת הסוכה חשובה הפסק בין ברכת המוציא לאכילה כיון שברכה זו היא מצרכי הסעודה וכל שהוא לצורך הסעודה אינו חשוב הפסק כמו שנתבאר בסימן קס"[ז]:

דוּמִן הַדִּין הָיָה רָאוּי לְבָרֵךְ בְּרָכָה זוֹ קֹדֶם בִּרְכַּת "הַמּוֹצִיא", שֶׁהֲרֵי חוֹבַת בְּרָכָה זוֹ חָל עָלָיו מִתְּחִלָּה מִיָּד שֶׁיֵּשֵׁב לֶאֱכֹל וְרָאוּי לְהַקְדִּימָהּ לְבִרְכַּת הַמּוֹצִיא שֶׁאֵינָהּ חוֹבָה עָלָיו עַד שֶׁרוֹצֶה לִטְעֹם.
וּמִכָּל מָקוֹם נוֹהֲגִים הָעוֹלָם לְבָרֵךְ בְּרָכָה זוֹ אַחַר בִּרְכַּת "הַמּוֹצִיא", לְפִי שֶׁבִּרְכַּת "הַמּוֹצִיא" הִיא הַתְחָלַת הַסְּעוּדָה, וְרָאוּ הָעוֹלָם לְהַתְחִיל בִּסְעוּדָה קֹדֶם בִּרְכַּת הַסֻּכָּה, לְפִי שֶׁאֵין מְבָרְכִין בִּרְכַּת הַסֻּכָּה אֶלָּא בִּשְׁעַת סְעוּדָה, וְאֵין בִּרְכַּת הַסֻּכָּה חֲשׁוּבָה הֶפְסֵק בֵּין בִּרְכַּת "הַמּוֹצִיא" לָאֲכִילָה, כֵּיוָן שֶׁבְּרָכָה זוֹ הִיא מִצָּרְכֵי הַסְּעוּדָה וְכָל שֶׁהוּא לְצֹרֶךְ הַסְּעוּדָה אֵינוֹ חָשׁוּב הֶפְסֵק, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס"[ז]:

האם לא בירך שהחיינו בליל הראשון ונזכר למחר אומר בשעה שנזכר אפילו שלא על הכוס ואם לא נזכר למחר וגם בליל שני שכח ולא בירך שהחיינו ונזכר באחד משאר ימי החג יברך אימתי שנזכר שברכת שהחיינו יש לה תשלומין כל שבעה כמו שנתבאר בסימן תע"ג לענין פסח אלא שבחג הסוכות כשהוא מברך שהחיינו צריך לברך תוך הסוכה כדי לפטור גם את הסוכה כמו שנתבאר בסי' תרמ"א:

האִם לֹא בֵּרַךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בְּלֵיל הָרִאשׁוֹן וְנִזְכַּר לְמָחָר — אוֹמֵר בְּשָׁעָה שֶׁנִּזְכָּר אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא עַל הַכּוֹס. וְאִם לֹא נִזְכַּר לְמָחָר, וְגַם בְּלֵיל שֵׁנִי שָׁכַח וְלֹא בֵּרַךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ", וְנִזְכַּר בְּאֶחָד מִשְּׁאָר יְמֵי הֶחָג — יְבָרֵךְ אֵימָתַי שֶׁנִּזְכָּר, שֶׁבִּרְכַּת "שֶׁהֶחֱיָנוּ" יֵשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין כָּל שִׁבְעָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תע"ג לְעִנְיַן פֶּסַח, אֶלָּא שֶׁבְּחַג הַסֻּכּוֹת כְּשֶׁהוּא מְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" — צָרִיךְ לְבָרֵךְ תּוֹךְ הַסֻּכָּה, כְּדֵי לִפְטֹר גַּם אֶת הַסֻּכָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תרמ"א:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org