אורח חיים, סימן ע״א

אאבל והעוסקים במת פטורים מקריאת שמע ובו ו' סעיפים:
מי שמת לו מת שחייב להתאבל עליו אפילו אינו מוטל עליו לקוברו כגון שמתה אחותו נשואה שבעלה חייב בקבורתה או אפילו יש לו מי שישתדל בשבילו לעסוק בצרכי הקבורה או אפילו כבר עסק כל צרכו פטור מקריאת שמע ותפלה ומכל הברכות ואפילו מעניית אמן ומכל המצות האמורות בתורה ואפילו אם רצה להחמיר על עצמו ולקרות או אפילו לענות אמן שאינו מתבטל בשבילו מצרכי המת אסור מדברי סופרים מפני כבודו של מת שיהיה לבו פנוי לחשב בצרכי המת ויחשוב בהם תמיד ואפילו הוא בעיר אחרת ונודע לו קודם הקבורה אסור שלא חילקו חכמים ויש מתירים אם יש לו מי שיתעסק בשבילו ואצ"ל אם הוא בעיר אחרת שאינו יכול להתעסק ונוהגין כסברא הראשונה (ולדברי הכל בן שהוא אונן על אביו יכול לילך לבית הכנסת ולומר קדיש על אביו כי זהו כבודו של אביו). וכל זה קודם הקבורה אבל מיד שמתחילין להשליך עפר על המת חייב בקריאת שמע אם לא עבר זמנה ותפלת י"ח בלבדה יכול להתפלל אפילו אחר זמנה שהוא שליש היום אם לא עבר עדיין חצות היום אבל אח"כ לא יתפלל מנחה שתים לתשלומין של שחרית כיון שהיה פטור בשחרית ומטעם זה לא יאמר כל ברכות השחר אפילו נקבר קודם שעבר זמן קריאת שמע ותפלה כיון שבשעה שחל חיוב הברכות דהיינו כשקם ממטתו היה פטור מהן א"צ להשלימן אח"כ ואם מברך ברכה לבטלה היא:

אאָבֵל וְהָעוֹסְקִים בַּמֵּת פְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּבוֹ ו' סְעִיפִים:
מִי שֶׁמֵּת לוֹ מֵת שֶׁחַיָּב לְהִתְאַבֵּל עָלָיו, אֲפִלּוּ אֵינוֹ מֻטָּל עָלָיו לְקָבְרוֹ, כְּגוֹן שֶׁמֵּתָה אֲחוֹתוֹ נְשׂוּאָה שֶׁבַּעְלָהּ חַיָּב בִּקְבוּרָתָהּ, אוֹ אֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ מִי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בִּשְׁבִילוֹ לַעֲסֹק בְּצָרְכֵי הַקְּבוּרָה, אוֹ אֲפִלּוּ כְּבָר עָסַק כָּל צְרָכּוֹ — פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה וּמִכָּל הַבְּרָכוֹת וַאֲפִלּוּ מֵעֲנִיַּת אָמֵן וּמִכָּל הַמִּצְווֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. וַאֲפִלּוּ אִם רוֹצֶה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ וְלִקְרוֹת, אוֹ אֲפִלּוּ לַעֲנוֹת אָמֵן שֶׁאֵינוֹ מִתְבַּטֵּל בִּשְׁבִילוֹ מִצָּרְכֵי הַמֵּת — אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ שֶׁל מֵת, שֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ פָּנוּי לְחַשֵּׁב בְּצָרְכֵי הַמֵּת וְיַחְשֹׁב בָּהֶם תָּמִיד. וַאֲפִלּוּ הוּא בְּעִיר אַחֶרֶת וְנוֹדַע לוֹ קֹדֶם הַקְּבוּרָה — אָסוּר, שֶׁלֹּא חִלְּקוּ חֲכָמִים. וְיֵשׁ מַתִּירִים אִם יֵשׁ לוֹ מִי שֶׁיִּתְעַסֵּק בִּשְׁבִילוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הוּא בְּעִיר אַחֶרֶת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְעַסֵּק. וְנוֹהֲגִין כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה (וּלְדִבְרֵי הַכֹּל בֵּן שֶׁהוּא אוֹנֵן עַל אָבִיו — יָכוֹל לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלוֹמַר קַדִּישׁ עַל אָבִיו, כִּי זֶהוּ כְּבוֹדוֹ שֶׁל אָבִיו).
וְכָל זֶה קֹדֶם הַקְּבוּרָה, אֲבָל מִיָּד שֶׁמַּתְחִילִין לְהַשְׁלִיךְ עָפָר עַל הַמֵּת — חַיָּב בִּקְרִיאַת שְׁמַע אִם לֹא עָבַר זְמַנָּהּ. וּתְפִלַּת י"ח בִּלְבַדָּהּ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל אֲפִלּוּ אַחַר זְמַנָּהּ שֶׁהוּא שְׁלִישׁ הַיּוֹם, אִם לֹא עָבַר עֲדַיִן חֲצוֹת הַיּוֹם. אֲבָל אַחַר כָּךְ לֹא יִתְפַּלֵּל מִנְחָה שְׁתַּיִם לְתַשְׁלוּמִין שֶׁל שַׁחֲרִית, כֵּיוָן שֶׁהָיָה פָּטוּר בְּשַׁחֲרִית. וּמִטַּעַם זֶה לֹא יֹאמַר כָּל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר, אֲפִלּוּ נִקְבַּר קֹדֶם שֶׁעָבַר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, כֵּיוָן שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁחָל חִיּוּב הַבְּרָכוֹת דְּהַיְנוּ כְּשֶׁקָּם מִמִּטָּתוֹ הָיָה פָּטוּר מֵהֶן — אֵין צָרִיךְ לְהַשְׁלִימָן אַחַר כָּךְ. וְאִם מְבָרֵךְ — בְּרָכָה לְבַטָּלָה הִיא:

בוכל זה בחול אבל בשבת כיון שאי אפשר לעסוק בצרכי המת בקבורתו ואין אנינות נוהגת כלל חייב בקריאת שמע ותפלה ובכל המצות האמורות בתורה כל היום. ולעת ערב אם הוא מחשיך על התחום להתעסק בצרכי הקבורה פטור אבל אם אינו מחשיך על התחום חייב גם לעת ערב בכל המצות. ויש לו ג"כ לקרות קריאת שמע של ערבית מבעוד יום אע"פ שאין הקהל קורין במוצאי שבת עד הלילה מכל מקום זה שיהיה פטור בלילה לא יבטל ממנו עול מלכות שמים כל שיכול לקרות קודם הלילה שהרי רוב הקהל קורין כל ימות השבוע מבעוד יום א"כ יכול זה לסמוך על זה באותו שבת ואצ"ל שיש לו להתפלל תפלת ערבית של מוצאי שבת מבעוד יום מפלג המנחה ולמעלה שהוא לילה גמור לענין תפלה לר' יהודה ואף מי שנהג לעולם כחכמים יכול לסמוך על דברי רבי יהודה אפילו במוצאי שבת במקום איזה אונס שאי אפשר לו להתפלל בלילה כמו שיתבאר בסי' רצ"ג:

בוְכָל זֶה בְּחֹל, אֲבָל בְּשַׁבָּת כֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲסֹק בְּצָרְכֵי הַמֵּת בִּקְבוּרָתוֹ וְאֵין אֲנִינוּת נוֹהֶגֶת כְּלָל — חַיָּב בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה וּבְכָל הַמִּצְווֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה כָּל הַיּוֹם.
וּלְעֵת עֶרֶב, אִם הוּא מַחְשִׁיךְ עַל הַתְּחוּם לְהִתְעַסֵּק בְּצָרְכֵי הַקְּבוּרָה — פָּטוּר. אֲבָל אִם אֵינוֹ מַחְשִׁיךְ עַל הַתְּחוּם — חַיָּב גַּם לְעֵת עֶרֶב בְּכָל הַמִּצְווֹת.
וְיֵשׁ לוֹ גַּם כֵּן לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית מִבְּעוֹד יוֹם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַקָּהָל קוֹרִין בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד הַלַּיְלָה, מִכָּל מָקוֹם זֶה שֶׁיִּהְיֶה פָּטוּר בַּלַּיְלָה — לֹא יְבַטֵּל מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם כָּל שֶׁיָכוֹל לִקְרוֹת קֹדֶם הַלַּיְלָה, שֶׁהֲרֵי רֹב הַקָּהָל קוֹרִין כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ מִבְּעוֹד יוֹם, אִם כֵּן יָכוֹל זֶה לִסְמֹךְ עַל זֶה בְּאוֹתוֹ שַׁבָּת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם מִפְּלַג הַמִנְחָה וּלְמַעְלָה, שֶׁהוּא לַיְלָה גָּמוּר לְעִנְיַן תְּפִלָּה לְר' יְהוּדָה. וְאַף מִי שֶׁנָּהַג לְעוֹלָם כַּחֲכָמִים — יָכוֹל לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה אֲפִלּוּ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בִּמְקוֹם אֵיזֶה אֹנֶס שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בַּלַּיְלָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רצ"ג:

גיו"ט שני דינו כחול שהרי יכול לקברו היום כמו בחול ויו"ט ראשון אם רוצה לקברו בו ביום על ידי נכרים דינו כחול שהרי צריך להמציא להם ארון ותכריכין ואם אינו רוצה לקברו בו ביום דינו כמו בשבת. ודין ליל יו"ט במקום שאין קוברין מת בלילה וכן ביום במקום שאי אפשר לקברו מחמת איזה אונס יתבאר בסי' תקמ"ח:

גיוֹם טוֹב שֵׁנִי — דִּינוֹ כְּחֹל, שֶׁהֲרֵי יָכוֹל לְקָבְרוֹ הַיּוֹם כְּמוֹ בְּחֹל. וְיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן אִם רוֹצֶה לְקָבְרוֹ בּוֹ בַּיּוֹם עַל יְדֵי נָכְרִים — דִּינוֹ כְּחֹל, שֶׁהֲרֵי צָרִיךְ לְהַמְצִיא לָהֶם אָרוֹן וְתַכְרִיכִין. וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְקָבְרוֹ בּוֹ בַּיּוֹם — דִּינוֹ כְּמוֹ בְּשַׁבָּת.
וְדִין לֵיל יוֹם טוֹב בְּמָקוֹם שֶׁאֵין קוֹבְרִין מֵת בַּלַּיְלָה, וְכֵן בַּיּוֹם בְּמָקוֹם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקָבְרוֹ מֵחֲמַת אֵיזֶה אֹנֶס — יִתְבָּאֵר בְּסִימָן תקמ"ח:

דהמשמר את המת אע"פ שאינו מתו פטור מקריאת שמע ומתפלה ומכל מצות האמורות בתורה מפני שהוא עוסק במצוה וכל העוסק במצוה לא הטריחתו תורה לטרוח במצות אחרות אע"פ שיכול כמו שנתבאר בסי' ל"ח היו שנים משמרים זה משמר וזה קורא ואח"כ משמר זה וקורא זה:

דהַמְשַׁמֵּר אֶת הַמֵּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵתוֹ — פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִתְּפִלָּה וּמִכָּל מִּצְווֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּמִצְוָה, וְכָל הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה — לֹא הִטְרִיחַתּוּ תּוֹרָה לִטְרֹחַ בְּמִּצְווֹת אֲחֵרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ל"ח. הָיוּ שְׁנַיִם מְשַׁמְּרִים — זֶה מְשַׁמֵּר וְזֶה קוֹרֵא, וְאַחַר כָּךְ מְשַׁמֵּר זֶה וְקוֹרֵא זֶה:

הוכן החופר קבר למת פטור מכולן אפילו בשעת נוחו כמו ש(י)[נ]תבאר שם היו חופרים שנים או יותר כל הצריכים לצרכי החפירה בבת אחת פטורין ואם יש נוספין נשמטין וקורין וחוזרין אלו הנוספים ומתעסקים והאחרים נשמטין כמספר הנוספין וקורין וחוזרין להתעסק ונשמטים אחרים עד שנמצא שקראו כולם ולא נתבטל שום דבר מעסק הקבר כלל (אפילו רגע):

הוְכֵן הַחוֹפֵר קֶבֶר לְמֵת פָּטוּר מִכֻּלָּן אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת נוּחוֹ, כְּמוֹ ש(יִ)[נִ]תְבָּאֵר שָׁם. הָיוּ חוֹפְרִים שְׁנַיִם אוֹ יוֹתֵר כָּל הַצְּרִיכִים לְצָרְכֵי הַחֲפִירָה בְּבַת אַחַת — פְּטוּרִין. וְאִם יֵשׁ נוֹסָפִין — נִשְׁמָטִין וְקוֹרִין וְחוֹזְרִין אֵלּוּ הַנּוֹסָפִים וּמִתְעַסְּקִים, וְהָאֲחֵרִים נִשְׁמָטִין כְּמִסְפַּר הַנּוֹסָפִין וְקוֹרִין וְחוֹזְרִין לְהִתְעַסֵּק, וְנִשְׁמָטִים אֲחֵרִים עַד שֶׁנִּמְצָא שֶׁקָּרְאוּ כֻּלָּם, וְלֹא נִתְבַּטֵּל שׁוּם דָּבָר מֵעֵסֶק הַקֶּבֶר כְּלָל (אֲפִלּוּ רֶגַע):

ואסור לקרות קריאת שמע תוך ד' אמות של מת או תוך ד' אמות של קבר משום לועג לרש חרף עושהו ואם קרא לא יצא וצריך לחזור ולקרות שקנסוהו חכמים על שעבר על דבריהם ואפילו היה שוגג. ובית הקברות המוקף מחיצה מותר לקרות חוץ למחיצה אפילו סמוך לה ובתוך ד' אמות לקברות אבל בתוך המחיצה יש למנוע אפילו חוץ לד' אמות שמא יתקרב לד' אמות של איזה קבר בלי דעת ואם קרא יצא כיון שאינו איסור ברור אלא משום חשש לבד:

ואָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע תּוֹךְ ד' אַמּוֹת שֶׁל מֵת אוֹ תּוֹךְ ד' אַמּוֹת שֶׁל קֶבֶר, מִשּׁוּם "לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ". וְאִם קָרָא — לֹא יָצָא, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת, שֶׁקְּנָסוּהוּ חֲכָמִים עַל שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵיהֶם, וַאֲפִלּוּ הָיָה שׁוֹגֵג.
וּבֵית הַקְּבָרוֹת הַמֻּקָּף מְחִצָּה — מֻתָּר לִקְרוֹת חוּץ לַמְּחִצָּה, אֲפִלּוּ סָמוּךְ לָהּ וּבְתוֹךְ ד' אַמּוֹת לַקְּבָרוֹת. אֲבָל בְּתוֹךְ הַמְּחִצָּה — יֵשׁ לִמְנֹעַ אֲפִלּוּ חוּץ לְד' אַמּוֹת, שֶׁמָּא יִתְקָרֵב לְד' אַמּוֹת שֶׁל אֵיזֶה קֶבֶר בְּלִי דַּעַת. וְאִם קָרָא — יָצָא, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אִסּוּר בָּרוּר אֶלָּא מִשּׁוּם חֲשָׁשׁ לְבַד:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org