אורח חיים, סימן תמ״ט

אדין חמץ שנמצא בחנות ישראל והפועלים נכרים או בהיפך ובו ג' סעיפים:
חנות ומלאי (פירוש סחורה כגון פת ויין הנמכר בתוכה) שבתוכה של ישראל ופועלים המשתדלים בה במכירת המלאי הן נכרים חמץ הנמצא בחנות זו לאחר הפסח אסור אפילו בהנאה שבודאי הוא מן המלאי של ישראל ואין תולין להקל לומר שמן נכרים הפועלים נפל שמה כיון שהמלאי קבוע בחנות תמיד והפועלים אינן קבועים תמיד אלא נכנסין ויוצאין:

אדִּין חָמֵץ שֶׁנִּמְצָא בַּחֲנוּת יִשְׂרָאֵל וְהַפּוֹעֲלִים נָכְרִים אוֹ בְּהֵפֶךְ וּבוֹ ג' סְעִיפִים:
חֲנוּת וּמְלַאי (פֵּרוּשׁ: סְחוֹרָה, כְּגוֹן פַּת וְיַיִן הַנִּמְכָּר בְּתוֹכָהּ) שֶׁבְּתוֹכָהּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּפוֹעֲלִים הַמִּשְׁתַּדְּלִים בָּהּ בִּמְכִירַת הַמְלַאי הֵן נָכְרִים — חָמֵץ הַנִּמְצָא בַּחֲנוּת זוֹ לְאַחַר הַפֶּסַח אָסוּר אֲפִלּוּ בַּהֲנָאָה, שֶׁבְּוַדַּאי הוּא מִן הַמְלַאי שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאֵין תּוֹלִין לְהָקֵל לוֹמַר שֶׁמִּן נָכְרִים הַפּוֹעֲלִים נָפַל שָׁמָּה, כֵּיוָן שֶׁהַמְלַאי קָבוּעַ בַּחֲנוּת תָּמִיד, וְהַפּוֹעֲלִים אֵינָן קְבוּעִים תָּמִיד אֶלָּא נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין:

בחנות ומלאי של נכרי והפועלים הם ישראל חמץ הנמצא שם לאחר הפסח מותר אפילו באכילה שבודאי הוא מן המלאי של נכרי:

בחֲנוּת וּמְלַאי שֶׁל נָכְרִי וְהַפּוֹעֲלִים הֵם יִשְׂרָאֵל — חָמֵץ הַנִּמְצָא שָׁם לְאַחַר הַפֶּסַח מֻתָּר אֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה, שֶׁבְּוַדַּאי הוּא מִן הַמְלַאי שֶׁל נָכְרִי:

גוכל זה כשיש חמץ במלאי הנמכר בתוך החנות שאפשר לתלות שחמץ זה הנמצא הוא מן המלאי אבל אם הוא בענין שאי אפשר לתלות שחמץ זה הוא מן המלאי הרי הכל הולך אחר הפועלים אם הן ישראל אע"פ שהחנות ומלאי של נכרי הרי החמץ אסור אפילו בהנאה שבודאי מן הפועלים נפל שמה ואע"פ שכשיצאו הפועלים מן החנות קודם הפסח בודאי כבר נתיאשו מן החמץ שנפל מהם בתוך החנות של נכרי שהנכרי ימצאהו ויאכלהו וא"כ היה חמץ זה כל ימי הפסח הפקר גמור ולא עברו עליו הפועלים בבל יראה ובל ימצא מכל מקום הרי כבר נתבאר בסי' תמ"ח שאף חמץ של ישראל שהפקירו קודם הפסח אסור בהנאה לאחר הפסח ואם הפועלים הן נכרים אע"פ שהחנות ומלאי של ישראל הרי החמץ מותר אפילו באכילה ואע"פ שכשיצאו הפועלים מן החנות קודם הפסח בודאי נתיאשו מן החמץ שנפל מהן ונעשה החמץ הפקר גמור וכל דבר הפקר המונח ברשותו של אדם מישראל זכתה לו רשותו ונקנה לו ההפקר ונעשה כשלו ממש אף על פי כן לא נקנה להישראל חמץ זה שהיה בחנותו כל ימי הפסח מטעם שנתבאר בסי' תמ"ח עיין שם:

גוְכָל זֶה כְּשֶׁיֵּשׁ חָמֵץ בַּמְּלַאי הַנִּמְכָּר בְּתוֹךְ הַחֲנוּת, שֶׁאֶפְשָׁר לִתְלוֹת שֶׁחָמֵץ זֶה הַנִּמְצָא הוּא מִן הַמְלַאי, אֲבָל אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִתְלוֹת שֶׁחָמֵץ זֶה הוּא מִן הַמְלַאי — הֲרֵי הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַפּוֹעֲלִים, אִם הֵן יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁהַחֲנוּת וּמְלַאי שֶׁל נָכְרִי — הֲרֵי הֶחָמֵץ אָסוּר אֲפִלּוּ בַּהֲנָאָה, שֶׁבְּוַדַּאי מִן הַפּוֹעֲלִים נָפַל שָׁמָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁיָּצְאוּ הַפּוֹעֲלִים מִן הַחֲנוּת קֹדֶם הַפֶּסַח בְּוַדַּאי כְּבָר נִתְיָאֲשׁוּ מִן הֶחָמֵץ שֶׁנָּפַל מֵהֶם בְּתוֹךְ הַחֲנוּת שֶׁל נָכְרִי שֶׁהַנָּכְרִי יִמְצָאֵהוּ וְיֹאכְלֵהוּ, וְאִם כֵּן הָיָה חָמֵץ זֶה כָּל יְמֵי הַפֶּסַח הֶפְקֵר גָּמוּר וְלֹא עָבְרוּ עָלָיו הַפּוֹעֲלִים בְּ"בַל יֵרָאֶה" וּ"בַל יִמָּצֵא", מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי כְּבָר נִתְבָּאֵר בְּסִימָן תמ"ח שֶׁאַף חָמֵץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהִפְקִירוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח אָסוּר בַּהֲנָאָה לְאַחַר הַפֶּסַח.
וְאִם הַפּוֹעֲלִים הֵן נָכְרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהַחֲנוּת וּמְלַאי שֶׁל יִשְׂרָאֵל — הֲרֵי הֶחָמֵץ מֻתָּר אֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁיָּצְאוּ הַפּוֹעֲלִים מִן הַחֲנוּת קֹדֶם הַפֶּסַח בְּוַדַּאי נִתְיָאֲשׁוּ מִן הֶחָמֵץ שֶׁנָּפַל מֵהֶן וְנַעֲשָׂה הֶחָמֵץ הֶפְקֵר גָּמוּר, וְכָל דְּבַר הֶפְקֵר הַמֻּנָּח בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל זָכְתָה לוֹ רְשׁוּתוֹ וְנִקְנֶה לוֹ הַהֶפְקֵר וְנַעֲשֶׂה כְּשֶׁלּוֹ מַמָּשׁ, אַף עַל פִּי כֵן לֹא נִקְנֶה לְהַיִּשְׂרָאֵל חָמֵץ זֶה שֶׁהָיָה בַּחֲנוּתוֹ כָּל יְמֵי הַפֶּסַח, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תמ"ח עַיֵּן שָׁם:

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org