חותמין מקדש ישראל והזמניםיא ישראל אינהו דקדשינהו לזמנאיב וכמ"ש אלה מועדי ה' אשר תקראו אתםיג אתם כתי'יד בין בזמנן בין שלא בזמנןטו, ובגמ' אי' ג"פ כתי' בפ' אתםטז אפי' שוגגין כו', וכתי' אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלייז, ואמרז"ל אמרו מלה"ש להקב"ה מתי הם המועדים א"ל אני ואתם נסכיםיח למה שב"ד עושין למטה שהן מעברי' השנה ובזה תלוי המועדים, לשעבר היויט בידו של הקב"ה כמ"ש עשה ירח למועדיםכ ועכשיו הוא בידו של הקב"הכא, הרי ישראל מקדשין המועדים משא"כ שבת היא מיקדשי וקיימא, לכן מפרש רבינו (בתו"א פ' יתרו ד"ה זכור את יום השבת לקדשו הא') דכל שבת נק' שבת בראשיתכב שהוא למעלה מישראל, וא"כ צ"ל מהו"ע זכור את יום השבת לקדשו, לעשות את השבת. והנה אמרז"ל קשה לזווגן כקרי"סכג, הרי קרי"ס הו"ע זיווג וצ"ל מהו הזיווג דקרי"ס.
והנה אי' במדר' כל פרקמטיא של משהכד באז, קינטר באז דכתי' ומאז באתי אל פרעהכה כו' שיבח באז אז ישיר משהכו ובנ"יכז כו'. להבין זה יובן בהקדים משנת"לכח דפעמים מצינו שישראל נתעלו ע"י שעברו בים, ולפעמים מצינו דהים נתבטל לפני ישראל ונת"ל דחלק הנפש המלובש בגוף נתעלה ע"י הים דישראל הם בחי' ארץכט וע"י שעברו בים זכו לגילוי הנבואה שהוא גילוי ההעלם ואדרבה בים זכו למעלה עליונה יותר דכאו"א מראה באצבעלא זה אליל כו', אבל לגבי שרש ומקור הנפש נתבטל הים לפניהם דים הוא [מ]לב בחי' דיבור וישראל עלו במח'לג,