תמב

ועפ"ז מ"ש^עא ולחשב מחשבות ולכאו' צ"ל מה שייך זה כו', והענין דהנה נת'^עב דשם אלקים הוא בחי' דיבור ושם הוי' אף שהוא הי' הוה ויהי' כא' מ"מ ה"ז שם וכמ"ש אני הוי' הוא שמי^עג ה"ז אותיות המח'^עד דבאדם שלמטה אין למעלה מאותיות המח'^עה, ועוי"ל דהנה שכל ומח' הם מקיפים לגבי מדות ודיבור דהמח' מקיף את הדיבור, ומח' הגם שהוא לבוש הנפש מ"מ הוא לבוש הפנימי^עו שמאחד עם העצמות הנפש דדיבור יכול להחזיק א"ע שלא לדבר אבל בלא מח' א"א^עז שהוא בהכרח, הרי מחשבה למעלה מדיבור, לכן בצלאל שהי' בבחי' מח' הי' יכול להמשיך שם הוי' בשם אלקים, וזהו מ"ש בפ' ויקהל ראו קרא הוי' בשם^עח פי' שבחי' הוי' נמשך בשם אד'. וזהו גדול מקדש שניתן בין שתי אותיות וגדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות וכמ"ש כי אל דעות^עט הוי'^פ, דהנה יש ד"ת וד"ע, ד"ע הוא איך שלמעלה היש וכל מה שלמטה הוא אין פי' שלמעלה הוא יש האמיתי וכולא קמי' כלא חשיב^פא, וד"ת הוא שלמטה הוא מציאות היש שניכר ומורגש ולמעלה אינו ניכר ומורגש ה"ז אין, וצריכים שיומשך ד"ע בד"ת שגם בד"ת יהי' מורגש בחי' ד"ע, ובכדי שיומשך ד"ע בד"ת הוא דוקא משם אל תקונא קדמאה מי"ג ת"ד^פב, וע"ד מ"ש בזהר^פג תלת עלמין נפקין^פד מתקונא קדמאה ופי' הרמ"ז שהם ג' עולמות בי"ע^פה ולכאו' איך שייך שג' עולמות אלו יומשכו מתיקון הראשן די"ג ת"ד שהם לפני האצי', אך היא הנותנת שכדי שיומשך למטה מטה הוא מפני ששרשו למעלה יותר^פו וכמו"כ יובן כאן שמבחי' מי אל כמוך שהוא תקון הראשון^פז נמשך שיומשך ד"ע בד"ת, וכמ"ש המגביהי לשבת המשפילי לראות^פח בשמים ובארץ. ועפ"ז יובן מה שגבי מקדש כתי' תחילה ש' הוי' ואח"כ שם אד' ובדעת כתי' תחילה שם אל דכדי שיומשך מד"ע לד"ת הוא משם אל, זהו בצל אל היית^פט כו', וזהו מ"ש בספרי'

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org