שלמעלה מקדשי' כו', כי בבחי' זה בענין באתהפכא מחשוכא לנהורא זה שייך בטהרות דוקא ולא בקדשים ע"כ דעת זה סדר טהרות, ואעפ"כ יראת ה' היא אוצרופז אין אי לא לאפח.
דהנה אהבה נק' דכרפט וכמ"ש כי זכר חסדוצ משא"כ יראה היא בחי' נוק'צא וכמ"ש אשה יראת ה' היא תתהללצב שהיא בחי' כלי, והיינו שיראה היא בחי' כלי שיחזיק. והנה אנו רואים שעיקר הוא הכלי שאם אין כלי אין כלום וכמו שמצינו באלישע שאמרצג אין עוד כלי ויעמוד השמןצד, שעיקר הוא הכלי, וכן סיבת השבירה שהי' בתהו היינו מצד מיעוט כליםצה ע"כ נעשה שבירת הכלים, וכן אנו רואים שעיקר כח הצומח מלובש בארץ דוקא וכשזורעים בארץ אזי מצמיח לפי שהארץ הוא כלי להצמיח, וכן בנמשל שהמצות נק' בשם זריעהצו שצריך ג"כ שיהי' ג"כ*97 בחי' כלי לזה שעי"ז יצמיח, דהיינו שישראל דווקא יקיים את המצות לפי שישראל הוא בחי' כלי משא"כ אינו ישראל אף שיקיים מצות ויניח תפילין לא יצמיח כלל ולא ימשיך עי"ז כלום לפי שאינו כלי לזה כלל, אבל ישראל כאשר עושה מצוה אפשר להיות שיהי' צמיחה בחי' כי חפץ חסד הואצז, בחי' חסד כמו שהוא עומד בחפץ, שיצמח בחי' אור שנברא ביום ראשוןצח כו'. וכך יראה דווקא הוא בחי' כלי, וע"כ העיקר הוא היראה ואם לא יראה אינו כלום לפי שאין לו כלי כלל כו', וזהו"ע המשל של המדרשצט לא' שהי' לו אלף מדות שמן ואלף מדות יין ואלף מדות סולת והיינו חב"ד, כי שמן הוא חכמהק ויין הוא בחי' בינהקא ודעת הוא סולתקב וכמארז"ל אין התינוק יודע לקרות אבאקג עד שיטעום טעם דגן, שדגן וסולת הוא ד"א וע"י הדגן מגיע