ההשתחוואה הוא בבואו לפני המלך דווקא בקרוב שאז הוא בטל ממציאותו עד שאינו מרגיש הביטול גופא משא"כ בק"ש הוא רק ביטול היש לאין בלבד כו' וד"ל.
והנה זהו היתרון בתפלה מבק"ש, ועתה יש להבין היתרון שבק"ש עד שחיובה מדאורייתא, והיינו מפני שעיקר פנימיות הרצון האלקי' היא בבחי' ביטול היש מצד מעה"תצח דווקא שיעשו בעצמם היפוך החשך לאור ובחי' זאת הוא המעלה מ"ן דוקא לעורר בחי' אלקות מבחי' הרוממות שיהי' נמשך למטה וכמשל צפור המדברתצט דווקא שפועל הפנת המלך אליו מן הרוממות שלו ואעפ"י שהשרים ועבדו דיבוריםק יותר נאה לא יפעלו השפלת הרוממות להיות נפנה לקוראו והיינו מצד שהוא דבר מחודש שבע"ח ידבר כו', כן למעלה הביטול דנר"ן אעפ"י שהוא בחי' חי המדבר היא עיקר ההעלאה וממילא יהי' ההמשכה דש"ע שהיא בחי' אדם המדבר (שהוא ענין הביטול שבעצם הנשמה הנק' חי' יחידה כו' וד"ל).
ועתה יש להבין מ"מ מי שתורתו אומנתו פטור מן התפילה ואעפ"כ מפסיק לק"ש והענין הוא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור