הוא בחי' שיעור בעצמו בכחיח מה שעתיד להיות בפועל הכנת הצמצום בלשון המקובלים ובזהר בריש הורמנא דמלכאיט גליף גליפו בטה"ע ובשער היחוד קדמוןכ, והרשימו שהוא מל' דא"ס שלאחר הצמצוםכא יבשה והוא מה שהוא מוכן לבא לידי גילוי, אבל הכנת הצמצום נק' עתיד לבא לידי גילוי ונק' ים והעלם, וזהו לשון בריש הורמנא, הורמנא מל' דא"ס שלפני הצמצום, ונק' שמים וארץ שמים רצון הפשוט דלהיטיב, ומח' דאנא אמלוךכב ארץ (ושמים וארץ אלו הוא כמ"ד שמים וארץ כאחד נבראוכג ), גליף גליפו הכנה לצמצום והצמצום הוא כמו מיצר הגרון המפסיק בין מח' לדבור בין מוח ללב בין ים ליבשה, וכ"ז הוא ענין קי"ס.
ועתה י"ל ע"ד האפשר העברת הנהר דלעתיד, הנה ענין נהר הוא מ"ש ונהר יוצא מעדןכד להשקות את הגן ולעתיד יעברו בנהר זה שיתגלה למעלה מן הנהר, הענין הוא הנה כתיב ויטע הוי' אלקיםכה גן בעדן מקדם כו' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, הנה הנשמה קודם בואה לגוף היא בגן עדן. וצריך להבין איך שייך גן עדן קודם ביאת הנשמה לגוף, הנה ענין העדן שמקדם הוא תענוג הפשוט הנק' שעשועי המלךכו בעצמותוכז, והוא ע"י כוונה נעלמה שנק' עונג הנעלם והוא ענין במי נמלךכח כו' כידוע בשם הרה"מ ז"לכט, ויטע הוי' אלקים הוא כמ"ש ואהיה אצלו כו' שעשועים יום יום חו"בל שבעצמיות, גן בעדן מקדם תענוג פרטי שיהיה מל' דא"ס רצון פשוט הנ"ל, ובגן זה עדיין אינו שייך מוקדם ומאוחר (לנשמה) וכלשון ואהיה, ושמעתי מאדמו"ר אמצעי הקושיא בזה שהל"ל והייתילא, והתירוץ בזה שהוא"ו דואהי' מהפך מעתיד לעבר, ולכאורה מה צריך לכתוב ואהיה בוא"ו יותר טוב לכתוב הייתי, רק פי' שהוא כולל עבר ועתיד כאחד, וזהו ויטע כו' שדילוג הערך שבין תענוג הפשוט למל' דא"ס יותר מבין ים ליבשה שהוא הצמצום שבין מל' דא"ס שלפני הצמצום למל' דא"ס שלאחר הצמצום,
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור