להבין שושר ענין פסח ומצה
נ
ובזה יובן ענין אכילת מצה שנק' לחם עוני וכמו שאו' הא לחמא עניא די אכלו כו' עני מן הדעת כמו שאין במצה שום טעם כלל כידוע, לכן מלובש בה דווקא מעצמית כח התולדה דאב שהולידו מכחו וראשית אונו כנ"ל במשל שזהו שרש ומקור תולדות נש"י בפנימי'קעא מפנימי' אוא"ב דאצי' ששרשו בפנימי' עתיקקעב, שהוא בחי' סיבה הנעלמת לעורר עצמית השעשועים בבחי' גילוי אור שהוא בחי' העלם עצמית דא"ס שלמעלה מגילוי אור העצמי וכמ"ש כי אתה אבינו כי אתה ממש וכמ"ש בנים אתם כו' וא' בני בכורי ישראלקעג כמו הבן שנולד מטיפה שבמוח האבקעד שהוא מעצמותו ממש (אך בגשמי' עצמו' נפשו הוא בחי' גילוי אור לגבי שלמעלה הימנו כו' אבל בנש"י שרשם בעצמו' שלמע' מגילוי אור לגמרי כנ"ל, ולכן נק' בני בכורי בני דווקא שהוא כח התולדה שבעצמו' וגילוי אור שמתהווה מכח דתולדה שבעצמי' הוא ראשית הגילוי דכל מיני גילוי אור שאח"כ ולכן נק' בכורי שהוא ראשית אונו דווקא כנ"ל ). וע"כ יש בטבע כ"א מישראל לימשך אחר ה' ולהכיר את בוראו לקרותו אבא כו' בלי שום טעם והתבוננות בהשגה כלל, מצד שהוא למעלה מכל אשר ישיג בהשגות והתבוננות איך שהוא ית' מקורא דכולאקעה כו' שאין זה מצד עצם אלקות רק בחי' אור השפעתו שבא בסדר השתלשלות עו"ע דחו"ב ומדות כו' שהוא רק מבחי' נה"י דאו"א בזו"נ כידוע בשרש ענין מע"ב. וכ"ה למעלה מכל מיני עונג שיתענג מהתבוננו' זאת איך שהוא מקורא דכולא וכן למע' אפילו מבחי' עונג ושעשועים העצמי' אשר יתענג על הוי' מצד עצמו' ממש כמ"ש למעלה מהיותו מקור להשתל' כנ"ל, רק קריאה זאת הוא מצד תוקף גילוי אמונה הפשוטה שבעצמות הניצוץ אלקי ששרשה בהעלם עצמות המאור, וגילוי זה בא בהלבשה במוח בבחי' הכרה בלבד הנק' קטנות דאבא ובבחי' הדיבור ג"כ בבחי' הקטנות שנק' נה"י שבנה"י דדיבור כנ"ל. ונמצא שבבחי' קטנות זאת מלובש מהות ועצמות ג"ר דאבא (ולא הארתן בלבד כו'), ששרשם בפנימי' עתיק העלם עצמות המאור כנ"ל וד"ל. וכל אשר יבוא לבחי' השגות אלקות בגדלות המוחין וכן לבחי' עונג באלקות אפי' בחי' עונג ושעשועים עצמי' אינו רק כמו מוסיף על העצם בבחי' הרכבה שיוכל להתבטל מאיזה סיבה מצד מעה"תקעו שגורמים חורבן וגלות ה' ירחם, אבל עצמות אמונה הפשוטה אינו משתנה כלל משום גלות וחורבן והוא פועל בזמן הגלות בחי' התקשרות בנש"י בכל לב ונפש כמו לע"ל ממש ובלי שינוי כלל כו' וד"ל. וזהו משא"מ ע"כ ה' אלקינו בשכבינו ובקומינו נשיח בחוקיךקעז, כי בשכבינו הוא בזמן הגלות דרישא שכיבת לעפראקעח ובקומנו הוא לע"ל שיתגלה אור גדול מתוך החשך שהוא ענין גילוי טעמי המצות שיתגלה לע"לקעט, וע"ז א' נשיח בשיחה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור