ענין יצי"מ וקי"ס
קיא
מושג כמו שא' פרעה מי הוי'ס [אשר אשמע כו'] שהוא למעלה מהשגתו כו') וכמאמר מבטן מי יצא הקרחסא שבחי' הקרח שהוא בחי' הרקיע כמ"ש לע"ל רקיע כענין הקרח הנורא כו' שרשו מבטן מי שהוא [מבחי' מ"י שהוא בחי'] סוכ"ע שהוא [בחי'] אור שאינו נתפס בכלים דאצי' רק [הוא] בבחי' מקיף עליהם כו' (כי הכלים מגלים האור כמו אותיות ההסברסב המגלים השכל לכל שומע ולא יוכל להתהוות מזה בחי' יש מאין רק [בחי'] ביטול עילהסג בעילתו כו' משא"כ רקיע הוא כעין דוגמת המשל המסתיר על השכל לגמרי ששרשו ממקור השכל שלמעלה מגילוי אור השכל כן הרקיע שרשו ממקור האור הנק' בחי'סד מקיף, ולכן בכוחו להסתיר לגמרי שיהי' נראה הבריאה בבחי' יש כנ"ל וד"ל). וזהו ג"כ שמלאכים אומרים קדושסה וכן אומרים אי' מקום כבודוסו שזהו גילוי אוה"מסז עליהם דווקא מבחי' הרקיע מצד ששרשו ממקיפים כו', והנה כאשר מתבונן בזה הוא מרגיש איך שאין הרקיע מסתיר כלל לגבי מקורו הסוכ"ע וממילא כולא קמי' כלא חשיבסח ואז ממילא הוא יוצא מגדר הכלים לגמרי להיות כלה שארי ולבביסט להיות נכלל במהו"ע אלקות ואינו רוצה אפי' חיים הרוחני' דגעה"ע שנק' שמיםע כו', וכמא' מי לי בשמיםעא כו'. וזהו ענין יציאת מצרים כי מצרים הוא מצר י"םעב שהוא ענין ההגבלה הנמשך בעולמות מצדעג י"ם העליון שהוא כחעד המעלים ומסתיר על אלקות הנק' פרסא כנ"ל ויציאת מצרים הוא כאשר יוצא מן ההסתר הזה [ו]לא לחפוץ בשום חיים המלובש בכלים רק ליכלל במהו"ע כו' וד"ל. הנה זהו כמו בחי' הב' ברקיע מלמעלמ"ט לעשות יש מאיןעה כן בחי' זאת בנה"א לעשות מיש לאין כו' (וזהו גדולים מעשה צדיקיםעו ממעשה שמים וארץ כו' וד"ל). והנה זהו בחי' כללות גילוי אלקות בנפש אשר המקור לזה הוא נקודת השפלות שהוא בחי' ונשב בגיא כנ"ל.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור