להבין שושר ענין פסח ומצה
מו
הוא אבינו כו' כתינוק שנמשך אחר אביו מפני ההכרה בלבד ע"כ קוראו אבא. והכרה זאת יש בה ג"כ בחי' חו"ג החסד הוא בחי' ההתקשרות לקרוא לאביו בשם אבא והגבו' הוא מה שמבחין ומבדיל בין אביו לזולתו שלא יקרא לזולתו אבא, אך ב' הבחי' דחו"ג המה א' ממש ואינם נבדלים זמ"ז כלל, כי מצד תוקף ההתקשרות לאביו נמשך כל העצמו' אחרי אביו וממילא לא יוכל לפרד ממנו איזה חלק להיות נמשך אחר[י] זולתו כי כל עצם בלתי מתחלק. משא"כ האה' לאיזה דבר בבחי' גילוי אור יוכל חלק ממנו לתפוס בדבר אחר לאהוב ג"כ דבר זולתו אפי' ההפכי, לכן מה ששונא לדבר ההפכי הוא כח אחר נבדל מכח האה' וא"כ בחי' החו"ג שבאה' זאת המה שני כחות נבדלים רק שמתאחדים כאחד. משא"כ תוקף התקשרות העצם הוא בכל העצם וממילא לא יוכל להתקשר בדבר אחר זולתו כלל א"כ כח הגבורה עם כח החסד הוא כח א' ממש כו' וד"ל. וזהו מש"א זכרתי לך חסד נעוריךקמ [חסד] דווקא שהוא בחי' התקשרות עצמית (שממילא ניכלל בזה בחי' גבורה לשנוא דבר אחר זולתו כו' וד"לקמא ), ונעורייך דווקא להיות שהתקשרות זאת אינו בא רק בתכלית הקטנות שהוא בחי' נה"י דנה"י דחכ' [ונה"י דנה"י] שבדיבור כנ"ל וד"ל. וזהו ג"כ לכתך אחרי שהוא בחי' ההילוך בפו"מ שהוא בחי' היותר אחרונה דנה"י כנ"ל, וגם הילוך זה הוא בבחי' אחוריים וחיצוני' בלי טעם ושכל כלל ונק' נה"י דנה"י וכן א' כי נער ישראל שהוא תכלית הקטנות כנ"ל ואוהבהוקמב שבזה מלובש דווקא אה' העצמי' כו' וד"ל.
והנה בחי' זאת נתגלה בהם בליל פסח דמצרים ע"י אכילת [ה]מצה שאכלו שם דווקא, והטעם לזה כי לכאורה יש בהם התקשרות זאת מצד עצם התולדה ולמה היו צריכים לאכילת מצה דווקא, אך הענין יובן ע"ד אין התינוק יודע לקרות אבא [ואימא] עד שיטעום טעם דגן תחלה כי אעפ"י שיש בו בהעלם בחי' התקשרות לאביו מצד כח התולדה מ"מ אינו בא בגילוי כ"א ע"י טעימת טעם דגן דווקא, אבל מצד עצם כח חכמתו שבנפשו הצומחת מידי יום יום מהעלם אל הגילוי לא תתגלה [הכרה זאת בנפשו לקרות אבא כו', כי הנה ידוע בענין דצח"מ שבחי' דומם למטה מהכלקמג וצומח למעלה מבחי' דומם ולכן יש בו אור וחיות יותר עד שניתוסף] בו על בחי' נפש המרכבת (שישנה ג"כ בדומם כמש"כ בליקוטי אמרים בשם האריז"ל שגם בדומםקמד יש צירופי אותיות מעש"מ המחי' ומהווה את הדומם כו') בחי' נפש הצומחת כו', וחי למעלה מצומח לכן ניתוסף בו נפש החיונית המתנוענעת כו', ומדבר יש בו חיות יותר לכן ניתוסף בו נפש המדברת כו'. וכן הוא למעלה ברוחני' די"ס דמל' הוא בחי' דומם למטה מהכל ובחי' צומח הוא ו"קקמה דמדות למע' מבחי' המל' דדומם ובחי' חו"ב הנק' חי הוא למעלה מצומח דמדות ובחי' החכ' בעצם שהוא למעלה מבחי' חו"ב שנק' חכם בבינהקמו [כו'] הוא בחי' מדבר הוא למעלה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור