להבין שושר ענין פסח ומצה
מח
צומח ואותיו' מחדו"מ המה בחי' דומם. אבל בעצמות הנפש כאשר מתעוררת לבוא בגוף סיבה ראשונה הנעלמת המעוררת אותה לבוא לכלל גילוי אור שזהו כח המפליא לעשות הוא בחי' הדומם ע"ש שהוא נעלם בתכלית, ועצמי' גילוי אורה מהעלמה הוא בחי' צומח ומה שנתלבש גילוי אורה להיות בבחי' מקור להחיות זהו בחי' חי, ומה שמתעורר הכח ומקור להחיות מהעלם אל הגילוי בפ"מ שהוא בחי' הזיו דאור הוא בחי'קנח מדבר כו'. והנה כח התולדה הוא מבחי' דומם שבעצמי' הנפש שזהו בחי' כח הא"ס המפליא לעשות לפעול בנפש התעוררות בהעלםקנט לבוא לכלל גילוי אור עד שבא אור הזה בדרך השתל' להחיות הגוף, כן זה הכח עצמו מעורר בחי' הנפש להתעורר לבוא מהעלם עצמותה ולהתלבש בבחי' תולדה נבדלת, ואדרבה זה מורה על תוקף הכח הנ"ל יותר כיון שפועל התלבשות עצמות הנפש בדבר נבדל. וכ"ה במקבל מלמטה למעלה יש בחי' [ה]התקשרות בהעלם עצמות נפשו למקור המולידו מצד שממנו לוקח אך התקשרות זאת הוא בהעלם להיותה בבחי' עצמי', אך ע"י טעם דגן שהוא בחי' צומח ושרשו בעצמו' הנפש להתעוררקס יותר גבוה מבחי' מדבר היינו מבחי' צומח דשם שהוא עצמות גילוי אור ושעשועים המתגלה מהעלם עצמות הנפש לכן הוא פועל ג"כ בחי' הכרה שהוא בחי' גילוי עצם התקשרות למולידו, אך להיותו בבחי' [ה]עצמו' לזאת לא יוכל לבוא כ"א בבחי' גילוי המצומצם יותר שהוא בחי' הכתרקסא הנק' נה"י דנה"י בלבד כו' וד"ל. ועד"ז יובן ענין המצה שאכלו אבותינו במצרים שפעל בחי' גילוי ההתקשרות בנש"י בבחי' עצמות עד שנמשכו אחרי הקב"ה לצאת ממצרים, והמשכתם זאת היתה בכל לב ונפש למעלה מהטעם ודעת לגמרי מצד שנמשכה זאת ההתקשרות מעצמי' שרשם כמו שהם מקושרים מעצמי' ופנימי' אא"ס מצד סו"מ שעלה במח' תחלה, תחילה אפילו לשעשועי' העצמי', ומשם הוא שרש כח התולדה דנש"י, והתגלות זאת ההתקשרות מצד שאכלו לחם דגן דמצה שהוא בחי' צומח ששרשו בשעשועים העצמי' שהוא בחי' גילוי אור עצמו המגלה העלם העצמי' ולכן נתגלה בחי' זאת ההתקשרות בנש"י ע"י לחם דמצה כו' וד"ל.
אך ג"כקסב אינו מובן למה נצטוו במצוות אכילת מצה דווקא שאין בה שום טעם כלל ולכן נק' לחם עוניקסג הלוא יותר הי' ראוי שיצטוו באכילת לחם פנגקסד ולהתענג בו בכדי לעורר עי"ז שרשו שהוא בחי' שעשועי' העצמי' ועי"ז יתגלה כח התולדה דעצמו' אוא"ס בנפשם בבחי' גילוי אור, וכמו במשל בתינוק שיודע לקרות אבא מצד טעימת [טעם] דגן דווקאקסה שאינו תלוי בטעם מצה דווקא רק בטעם דגן מצד שרשו שהוא בחי' צומח כו' וד"ל. אך הענין הוא שיש הפרש בין המשל לנמשל, כי הנה בגשמי' כח התולדה שהיא מעצמי' הנפש שלמע' מגילוי אורה העצמי' אעפ"י
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור