ועצמות אבא המתלבש במל' כמ"ש בבחי' נקודה תחי'ריד שמאיר ע"י לחם המצה וזהו לחמא עניארטו די כנ"ל וד"ל.
ולפ"ז הרי מובן שהמצה למע' הוא בעצם כח מ"ה דחכמהרטז שלמעלה משפע דחכ' בבינה מאין ליש ורק הוא בבחי' אין האמיתי דעצמי' החכ' שהיא בטילה ונכללת בעצמי' ממש (וכנ"ל בענין החכ' שבהעלם עצמו' המאור, וכמו בנפש הכח להוליד הכלול בעצמות הנפש שע"ז נק' הנפש בשם נפ' המשכלת [כו'] וד"ל). ובחי' זאת הוא בחי' שוב בלבד והוא למע' מיחוד חו"ב שהוא בחי' רו"ש שהמיםריז אינו אלא לפ"ע הרצוא וזה השוב הוא מבחי' גילוי אור ושעשועים העצמי', אבל בחי' השוב בלבד שלא ע"י רצוא הוא בחי' המשכת העצמי' ממש כו'. דהנה מבואר למעלה בענין רו"ש שהרצוא [הוא] במדות שבלב בא רק מצד השכל בהתפעלותו במוח בינה (שהוא גילוי בחי' עומק רום שלפ"ע עומק תחת כו'ריח, שזהו [ב]בחי' עומק המושג דבינה הגורם ביטול והפשטה במדות שבלב שתתפשט האה' מלבושי' כנ"ל באריכות), וגם הוא נתבטל לגבי בחי' הראי' דחכ' שהוא בחי' שוב (שזהו גילוי העצם דיחידהריט שלמע' מגדר מקום דרום ותחת, אך עיקר הגילוי שלו למטה מצד פנימי' הכוונה דנתאווה כנ"ל [באריכות אמנם כ"ז אינו מגיע לבחי' העצמו' ממש רק לבחי' אור העצמו' כו', משא"כ בבן בהגיעו אל אביו שנמשך אחריו מצד עצם התולדה כנ"ל], וכמו בחי' האמונה אעפ"י שאין בה התפעלות רצוא שמצד השגה אלקי' כלל ואין בזה הגבהה והתנשאות הלב כלל עכ"ז נמשך בכל נפשו [ממש] מצד ההכרה בעצם כנ"ל, וזהו ענין המצה שאין בה טעם והגבהה כנ"ל, להיותה למע' הרבה מבחי' [ה]טעם והשגה שהוא בבחי' מוחין דאימא, שהוא [ב]בחי' רצוא הנ"ל וד"ל. וגם למעלה מבחי' אין דחכ' שנמשך לבינה בדרך עו"ע ביו"ט, וגם בשבת שהוא בחי' מוחין דאבארכא עצמו שנק' קדש שזהו הגילוי דאא"ס כמ"ש למעלה מהשתל' דעו"ע (ולכן בחי' מוחין דאימא שהוא בחי' הגילוי דאא"ס שבהשתל' המה טפלין למוחין דאבא משא"כ ביו"ט שמוחין דאימארכ המה עיקרין כנ"ל) איןרכב כ"ז רק בחיצוני' שפע הנמשך מעצמי' המאציל שהוא בחי' גילוי אור ושעשועים בלבד שנק' חיצוני' לגבי הפנימי' דהעלם עצמות המאור כנ"ל. וגם שפע זאת דשעשועי' עצמותרכג המאיר בשבת נמשך בדרך עו"ע רק ש[ה]השתל' דעו"ע אינ[ו] מסתיר רק פועל השפעה בדרך מעביר בלבד כו', משא"כ אכילת מצה דפסח בלילה הראשונה הוא המשכת העלם העצמות המאור שלא בדרך השתלשלות דעו"ע אפי' בדרך
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור