להבין שושר ענין פסח ומצה
נג
וע"כ נק' לחם עוני שאין בו שום גילוי אור והיא הנותנת שמלובש בזהקצח כו', שזהו בחי' ד' דיו"ד הנ"לקצט שהואר בחי' המל' דאצי' שאינה מאירה בעשי' כלל וגם בברי' ויצי' אינה מאירה רק כפי קו המדה שבהשלשלות העולמות שזהו בחיצוני' המל', ובפנימי' המל' שהוא בחי' תוס' אור להאיר יותר מכפי המדה אינה רק בחי' נקודה בלבד דלית בה חיווררא כלל, ובבחי' נקודה זאת נמשך בחי' קטנות דאבא שהוא בחי' נה"י דנה"י שבחכ' שנמשך בבחי' נה"י דנה"י דמל' (כמו ענין ההכרה שנמשך בתינוק בדיבוררב לקרותו אבא כנ"ל). ובבחי' קטנות דאבא מלובש בהעלם מעצמות אור אבא שלמעל' גם מהמשכות דאור אבא באימא מנה"י שבו כנ"ל, וא"כ המצה אפי' שהיא בחי' קטנות דאבא בשרשה היא למעל' אפי' מבחי' [ה]מוחין דגדלות דאימא, ואפי' מבחי' מוחין דגדלות דאבא המאירים באימא כי בחי' זאת הוא עצמות ומהות אור אבא שלא יוכל להאיר באימא כלל (וז"ש חכם מה הוא אומר מה העדות כו' כמשי"תרג ). וזהו לחמא עניא כי לחם הוא בחי' ג' הוי'רד ששרשם הוא בחי' שנים עשר ת"ד ומזל הי"ג הכוללםרה שהם נגלים בג' בחי' חיוורי' ותיקונין ונימיןרו, ושרש החיוורתא שהוא בחי' היותר עליונה שבהם הוא בבחי' עונג הפשוט ושעשועים העצמי' כו', אבל הא דלחמא מורה על חד ארחא דבפלגותא דשערירז שהוא מקור תרי"ג מצות התו' בבחי' המעשה שלהם למעלה מן הטעם ודעת לגמרי רק בבחי' עול, וארחא זאת היא יסוד המעמיד ומקיים שלהם שזהו כח האמונה הפשוטה שבכנס"י שהוא מצד שרשם כנ"לרח שבהעלם עצמות המאור שלמע' אפי' משעשועי' העצמי' כנ"ל, וכח זה נגלה ע"י ארחא זאת כנ"ל. ועניא בגי' קל"ארט שזהו היפוך הגסות דס"מ א"לרי שהיפוכו האמיתי אינו רק מבחי' שפלו' בעצם שלא מצד ביטול דעלול בעילתו וכמאמ' דהע"ה לא גבה לבוריא מצד השפלות בעצם שהי' לבו חלל בקרבוריב, וא"ת שזה הי' מצד הביטול דהתבוננות והשגה או עונג ושעשועי' לזה א' לא רמו עיניריג ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני, ואעפ"כ לא גבה לבי אין זה אלא מצד שפלות בעצם כו'. והנה בחי' זאת הוא בחי' פנימי' חכ' שלמע' אפילו מבחי' דהב"ן בחכ' כי אין לבינה בבחי' פנימי' זאת מקום כלל, וזהו מהות
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור