לט

שהחג הוא התלהבות^צא השמחה ברצוא בהשגה דבינה שמתהפכת ונמתקת בחסדים דאבא להתהפך ממעל להמשפיע^צב עד שהגבו' עצמם^צג נהפכים לבחי' חסדים ואז יש בבחי' החסדים תוקף יותר שהמה נמשכים מלמעלה למטה בתגבורת אש המשפיע^*94 (כמו נהר דינור כו' וד"ל), וזהו בחי' ח"ג ר"ת חסד גבורה^צד שעיקרו הוא מבחי' חסד וגוונין סומקין אתחזו בי' שהוא תגבורת השפע כו' וד"ל. ולכן צריך למחדי למסכנא^צה שהוא ענין השפעה מלמעלה למטה אבל כאשר לא חדי למסכני זה מורה שלא נמתקו הגבורות דרשפי אש דרצוא ושוב^צו ותשוקה שלו בבחי' השוב כביטול דאבא ולכן יכול להיות ממנה המשכת יניקה לחיצוני', וזה פרש חגיכם כמ"ש במ"א. וכן אנו רואים בחוש גם בכל מי שטעם טעם בעבודת ה' במוח ולב ברשפי אש התשוקה שנק' שלהבת י"ה^צז ממש שהוא בחי' התכללות התפעלות רשפי אש התשוקה בעומק המושג דבינה וראי' בהשכלה דחכ' שנק' הלב רואה^צח ומבין^צט שאם לא יבוא לכלל ביטול דבחי' שוב בשפלות עצמות עד שיתבטל התלהבות שלו כמו וירא העם וינועו^ק כו' (שזהו ע"י בחי' קבלת השפע דראי' דחכ' בכל הפרטים דהשגה דבינה שנק' יחוד כנ"ל) אזי יפול מיד בגסות והגבהת הלב ובהמשכות חום תאוות רעות כו' וד"ל. וכן ברוחני' העבודה בחי' האות וסימן על היחוד דביטול דחכ' בהשגה דבינה בכל הפרטי' שזהו בחי' שפלות עצמו היא כאשר רדיף בתר חייבא^קא להחזירו בתשובה וחדי למסכני שהוא בחי' העני בדעת^קב להשפיע אליו השגות אלקי' כנ"ל במע"ט^קג בגשמי' כו'.

והנה כל הנ"ל בבחי' ביטול רשפי אש מלמטה למעלה לעצור הצימאון ומלמעלה למטה להפוך הרצוא עצמו לשוב הכל הוא [ב]בחי' דעת תחתון הכולל חו"ג^קד שהוא בחי' דעת של המקבל הפועל ב' בחי' הנ"ל מצד חו"ג שבו כנ"ל, (אך גם בחי' דעת של המקבל שהוא בחי' יסוד אימא הוא ג"כ מכח המשפיע שהוא בחי' יסוד אבא כנ"ל שזהו בחי' עשיית הכלי דמ"ן שנעשה מצד המשפיע כמ"ש אין האשה כורתת ברית^קה אלא למי שעשאה כלי כו'). אך יש בחי' דעת^קו שהוא בחי' יסוד

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org