ענין יצי"מ וקי"ס
קח
כו', וכדי שיומשך מבחי' מ"ע שהוא בחי' תענוג אלקי ממש שאין בו שום הרגש יש כלל להיות ממנו תענוג לנברא שיש בו קצת הרגש שמורה על הפירוד קצת כמאמר ומשם יפרדלב, צ"ל ע"י רקיעלג המפסיק בין אצי' לבריאהלד וענין הרקיע [הוא] כמ"ש ועל ראשי החיות רקיעלה כעין הקרח הנורא שכמו הקרח הוא מה שנגלדו המים עצמםלו ומהם עצמם נעשה כח המעלים עליהם לגמרי אך אח"כ יכול להיות נימס למים כמקדם, וכן יש משל רוחני יותר כמו המשל דמשלי שלמה שנמשך מחכמת שלמה עצמו ואעפ"כ הוא מעלים החכ' לגמרי עד שנראה שהוא משל זרלז ואינו ענין לחכ' כלל ובאמת הי' במשלים אלו רזין דאורייתא אבל לא נגלו ענינם כלל לאוזן השומע כו' ואעפ"כ מי שהוא חכם יכול להבין מן החכ' אפס קצהו מן המכוון הגנוז בו, כך יובן למעלה שענין הפרסא הוא כח הא"ס המלובש בע"ס דאצי' עצמן להעלים שפע הע"סלח שלא יהיו נגלה בחי' האין השופע רק בחי' היש המעלים ומסתיר על האין השופע [בו] כו'. וזהו כי שמש ומגןלט הוי' אלקים שכמו המסך המסתיר על אור השמש שאור הנגלה דרך המסך הוא אור חדש לגמרי רק שהוא מעין אור הראשון כך אור שם הוי' דע"ס דאצי' נמשך מזה גילוי האור בנבראים בבחי' התחדשות גמורה מאין ליש כמו בחי' השגה, וכמו בנשמותמ דבריאה שנמשך מבחי' חו"ב דאצי'* אעפ"י שהוא בחי'*41 בריאה מחודשה מ"מ הוא מעין האור האלקי דבחי' חו"ב הנ"ל כמשי"ת. וזהו בחי' הב' בהשתלשלות יש מאין מה שנראה הבריאה בבחי' גילוי ליש שזהו מצד הרקיע המפסיק בין אצי' לבריאה [וכן עד"ז בין בחי' בריאה ליצירה יש מסךמא מפסיק שמחמת זה נראה בחי' היצירה למהות בפ"ע], וכן עד"ז מיצי' לעשי'מב כו' וד"ל.
והנה ע"ד הפרסא למעלה הוא בחי' חצר הכבד באדם שמפסיק בין איברי הנש[י]מה לאיברי המזון, שחיות שבאברי הנש[י]מה הוא רוחני מאוד וא"א לו לסבול כלל דבר גשמי כמו מאכל וכדומה להתלבש בו אבל חיות שבאיברי המזון מתלבש בגשמיות המאכל להבדיל בו בין הטוב שבו לפסולת שבו, ומאין יתהווה הגשמת החיות בעצם החיות הרוחני וע"כ לאמר שזהו מצד חצר הכבד
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור