ובחי' זאת דחכ' היא ממוצעת בין [ב]השפעת האור וזיוו מעילה לעלול כמו כחות הנפש שבעצמו' הנפשקלה [כאשר מתגלי' בגוף כנ"ל, בין בהשפעת עצמי' ומהות הנפש לבא לכלל גילוי הכחות בעצמו' הנפש בבחי' גילוי אור, ואפי' גילוי כח היותר ראשון בעצמו' הנפש הנק' ששעשועי' העצמי' הוא ג"כ ע"י החכ', רק שחכ' זאת אינה נוגעת בנפש רק להביא אותה לכלל גילוי ולא לבחי' העצמי' ופנימי' שבה, משא"כ בחי' חכ' שבעצמי' הנפש ממש שנוגעת בעצמי' ופנימי' הנפש להמשיך עצם המהות שבה שזהו בחי' כח התולדה שנמשך ג"כ ע"י החכ' דייקא, ולכן נק' הנפש בשם נפש המשכלתקלו ע"ש שכל הנפש מלובש בבחי' החכ' העצמי' שבנפש עצמה ולכן] כאשר באה המשכה זאת בגוף מוכרח להיות שתתלבש בבחי' המוחין תחלה. אך להיותה השפעה עצמות ופנימי' לזאת התלבשותה בבחי' היותר אחרונה דמוחין שהוא בחי' גשם המוחין ואח"כ נמשכת בכל אברי הגוף ג"כ בבחי' הגשם ש[ב]הם עד שיוצאת בבחי' תולדה לחוץ ע"י בחי' סיומא דגופא. וכן בתינוק מלובש בחי' התקשרות זאת [בבחי'] היותר אחרונה דמוחין שהוא בחי' ההכרה שבמוח ואח"כ מתגלית בדיבור חיצוני' שבלי טעם כלל, ובחי' זאת נק' במוח בחי' נה"י דנה"י דחכ', כי באמת גם בבחי' נה"י דחכ' יש חב"ד חג"ת נה"י, ובחי' חב"ד שבנה"י היינו כאשר בא השכל לכלל גילוי אור להתקבל במקבל [שזהו בחי' נה"י שבו בלבד כנ"ל בענין כל שפע דעילה לעלול שאינו רק מבחי' אחרונה שבו, ובחי' חג"ת דנה"י היינו כאשר בא השכל לכלל גילוי אור להתקבל במקבל], אבל בחי' נה"י דנה"י היינו כאשר נתעלם השכל וההתפעלות שבו לגמרי עד שאינו מתגלה רק בחי' הקטנות שבו שהוא [בחי'] ההכרה בלבד כמו הכרת השור והחמור כו', אך בבחי' זו באדם מלובש כל עצמו' ומהות פנימי' הנפש כנ"ל. וכן בדיבור הכח להתעורר להיות נמשך בדיבור הוא בחי' ג"ר שבו וכאשר מתגלה בבחי' קול הוא בחי' חג"ת שבו ועקימת שפתיו הוי' מעשה להוציא לחוץ דבורו הוא בחי' נה"י שבו. אך בבחי' נה"י דעקימת שפתיו יש ג"כ בחי' חב"ד חג"ת, והיינו כאשר מדבר דברים מצד השכל והטעם נק' בחי' חב"ד שבנה"י שבדיבור, וכאשר מדבר דברים היוצאים מן הלב נק' חג"ת שבנה"י שבדיבור, אבל כשמדבר דברים בבחי' חיצוני' שלא מצד הטעם והתפעלות כלל כמו שיחה שאינו מגיע לעצמות נפשו כלל נק' בחי' נה"י שבנה"י שבדיבור. וכ"ה עד"ז הקריאה חיצוני' דתינוק שיודע לקרות אבא שזה[ו] כמו שיחה בעלמא שאינו נוגע לעצמו' הנפש אבל מ"מ מלובש בזה כל העצמי' ומהות מצד טבע [ה]התקשרות דבן לאב שבאקלז מצד כח התולדה כנ"ל וד"ל.
והנמשל מכל הנ"לקלח יובן למשכיל בענין שרש המצה הנק' בחי' קטנות דאור אבא שהוא מה שאומרים אבינו כו' וכמ"ש כי אתה אבינוקלט וכה"ג, וכמו שהי' בישראל בהיותם במצרים שלא הי' בהם רק בבחי' ההכרה שהכירו את בוראם כי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור