שה

מ"ש לפני לא נוצר אל^ו, איך יעלה על הדעת שנוצר כו' שצ"ל שלא נוצר. והענין דהנה כתי' חייב אדם לברך^ז מאה ברכות בכ"י שנא' ועתה ישראל^ח מה ה' אלקיך שואל מעמך א"ת מה אלא מאה^ט, וצ"ל אומרו א"ת^י מה והרי כתי' מה, ולהבין זה צ"ל תחילה ההפרש בין ברכה לתפלה^יא, ברכה הוא שממשיכים מה שיש בשרש ומקור ולא דבר חדש אלא מה שכבר ישנו בשרש ומקור לא יתעכב שם ויומשך למטה וזהו מ"ש איש אשר כברכתו^יב ברך אותו^יג, פי' כברכתו איך שהוא בשרש ומקור, וזהו מ"ש ואולם אחיו הקטן^יד יגדל ממנו ולמה לא היפך זאת אלא דענין הברכה הוא להמשיך מה שיש בשרש ומקור ולא דבר חדש, ותפלה הוא להמשיך דבר חדש יהי רצון שיומשך רצון חדש.

וביאור ענין הברכה הנה כתי' ברוך ה' אלקי ישראל^טו מן העולם ועד העולם, פי' מעלדאת"כ לעלדאת"ג^טז הגם יש^יז כמה וכמה עולמות^יח אך בד"כ הם ב' עולמות עלמדאת"כ ועלדאת"ג, ויובן ב' עולמות אלו בנפש האדם שיש בלבושים מח'^יט ודיבור^כ, דיבור הוא כשמשכיל איזה השכלה ורוצה לגלות ההשכלה לזולתו מגלה לו בדיבור שהו"ע גילוי העלם העצמי לגבי זולתו, ומח' הוא מגלה גילוי העלם העצמי לגבי עצמו, דכשנופל לו איזה ברק המבריק^כא הרי גם בעצמו אינו יודע ההשכלה רק שיודע שיש שם איזה השכלה אבל מהו ההשכלה אינו יודע עדיין

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org