תכו

דיחו"ע דפסוק שמע ישראל^סד וא"כ ובו תדבקון הוא כנגד הוי' אחד^סה. והענין דהנה שמע הוא מלשון אסיפה וקיבוץ^סו לקבץ כל הכוחות המפוזרים לאלקות, והנה יש בפסוק זה ג' דברים הא' הכנת ההתבוננות הב' עצם ההתבוננות הג' פעולת ההתבוננות. והנה הכנת התבוננות הוא עדיין יש גמור, וגם בעת ההתבוננות הוא עדיין מציאות נבדל שהרי יש מי שמתבונן, ופעולת ההתבוננות הוא הוי' אחד שהו"ע לדבקה בו ית' שהו"ע הדבקת באוא"ס עד שלא יהי' שום מציאות נוסף על עצמותו. וזהו פי' הפסוק שמע הוא ש' עיי"ן^סז שהו"ע הבירורים וידוע דענין הבירורים הוא לברר מהיש גמור, הוי' אלקינו הוא כמ"ש אחרי הוי' אלקיכם תלכון^סח שזהו ש' הוי' שבסדר השתל' ולכן נק' בש' אחרי, והנה ואותו תעבודו הוא ש' הוי' שלמעלה מסדר השתל' וזהו הוי' אחד שהו"ע הדביקות בא"ס עצמותו ומהותו ית' עד שאינו דבר נוסף על עצמותו כלל כי פי' דביקה הוא מלשון וטח את הבית^סט וכמו למשל כאשר יטוחו את הבית הרי נראה ונגלה הטיחה עד שיוכל להקרות את הבית על שם הטיחה וה"ז התדבקות משני דברים שיתאחדו לגמרי, אלא שאין לזה משל בגשמי' שיהי' שני דברים נפרדים לאחדים ממש כי א"א להיות משל בגשמי' ע"ז כי ענין הדביקות הוא יחו"ע שכולו קמי' כלא חשיב^ע ולמטה א"א למצוא דבר שיהי' לפני זה הדבר כלא חשיב וממילא אינו משל ליחו"ע כ"א קצת משל לזה הו"ע גוון לבן שאינו דבר נוסף על עצמותו, כמו"כ הו"ע הדביקות דהוי' אחד והוא ע"י שמתבונן בתחילה איך ששרש הנשמה היא מד' גבוה שהוא בחי' טהורה והירידה הוא צורך עלי'^עא להתאחד בבחי' חיוהי עי"ז הוא בא לצמאון לדבקה בו ית'. וזהו ענין ההקרבה דנשמות ישראל.

והנה ההקרבה דנשמות ישראל מה שמיכאל מקריב הוא הקרבה עליונה וגבוה מאד מההקרבה דארי' דאכיל קרבנין, והענין דהנה כתי' ואם האכל יאכל^עב ארז"ל בשתי אכילות הכתוב מדבר אחת אכילת מזבח ואחת אכילת אדם, כהנים אוכלים ובעלים מתכפרין^עג. והנה לכאורה אכילת מזבח גבוה מאכילת אדם, אך

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org