שכו

אך צ"ל מה צריכים לשניהם סמכוני באשישות וגם רפדוני בתפוחים, הענין הוא דהנה אי' בענין שוהם וישפה^פח שיש ב' אופנים ביחודים עד"מ א' עומד בגובה ההר וא'^פט בשפולי ההר, יש ב' אופנים באופן יחודם או שהעליון יורד לתחתון או שהתחתון יעלה לעליון, כמו"כ יובן למעלה הנה כתי' שמאלו תחת לראשי^צ וימינו תחבקיני, שמאלו תחת לראשי הו"ע שמאל דוחה^צא והוא התורה שהיא המשכה מלמעלמ"ט כדי שיהי' העלאה מלמטלמ"ע, ומה שתורה נק' בשם שמאלו הגם שהיא תורת חסד^צב, הוא מפני שתורה היא כשר פסול טמא טהור אלו טרפות^צג ואילו אסורות^צד, פי' שהם אסורים וקשורים בידי החיצונים^צה וא"א שיתעלו, ועי"ז הכשרים יכולים להתעלות, וזהו שעיקר למוד התורה הוא דוקא בדיבור^צו שמדחה החיצונים. וזהו"ע מתניתא מלכתא^צז כמו מלך שגוזר אומר כך בתורה שפוסק כשר פסול כו' וזהו"ע סלסול השערות דתחילה הדין מעורב וע"י שפוסקין כך ולא כך זהו"ע הסלסול, וימינו תחבקיני הוא ההמשכה מלמעלמ"ט ע"י מצות, וכללות כל המצות הוא מצות צדקה שהוא להחיות רוח שפלים^צח דעני דלית לי' מגרמי' כלום ה"ה נותן לו חיות, כמו"כ ע"י המצות ממשיכים המשכת אלקות [שכולם שפלים ודלים לגבי הקב"ה], ותחילה צ"ל שמאלו תחת לראשי והוא כמ"ש על כן ירום ראש^צט, ראש הוא נש"י^ק וצריכים להרים הראש ועי"ז אח"כ וימינו תחבקיני, וכמו"כ סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים הוא ג"כ ענין שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקיני שהם תורה ומצות לכן צריכים לשניהם שאינו שייך המשכה בלא העלאה, וזה מה שת"י^קא על סמכוני באשישות הם משה ואהרן שסומכין את ישראל בתורה ועי"ז נרפא החולת אהבה, דהנה תורה היא אש דת^קב וזהו באשישות ל' אש^קג, אך הוא אש אוכלה אש^קד שאוכל האש זר, דהנה החולת אהבה הוא מצד ההעדר והוא מחמת האש זר ותאוות עוה"ז, אך אש דתורה אוכל האש זר ממילא מתרפא החולת אהבה, וזהו סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני מפני שחולת

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org