שלח

יוצא מעדן להשקות את הגן, נהר הוא השגה והבנה יוצא מעדן הוא בחי' קדמות השכל שכל הנעלם והוא בחי' חכם ולא בחכ' ידיעא, והנהר אינו בשביל עצמו וואס מאכט אוס השגה^מד והבנה בלא אותיות אלא עיקרו להשקות את הגן הם האותיות, נמצא יש ב' מדרי' באותיות עצם האותיות ועז"נ אבא יסד ברתא^מה, דאור אבא הוא למעל' מהשתל' יסד ברתא הוא בחי' מל' עולם הדיבור^מו, ואור השכלה של האותיות שהוא הארה מח"ע, ולפ"ז צ"ל מ"ש עדן הוא בחי' בעדן מקדם^מז שהוא בחי' קדמות השכל שכל הנעלם חכים ולא בחכ' ידיעא, ועל ל' החסידות הוא תענוג העליון.

וזהו ביו"ד נברא העוה"ב^מח באור השכלה דיו"ד וגם בעצם אות יו"ד וא"כ צ"ל ביו"ד בכל היו"ד בהאור השכלה וגם בעצם היו"ד וא"כ צ"ל יש ב' מדרי' בג"ע, ואפ"ל כמו שאנו רואין למטה דכשמשכיל איזה השכלה ה"ה מתענג א"ע והתענוג אינו ההשכלה כלל שהם ב' ענינים רק שהתענוג נתלבש בההשכלה^מט כמו שהאותיות הם כלים לההשכלה כמו השכל הוא כלי להתענוג כמו"כ יובן בג"ע שכל ההשכלה דג"ע כמו אבות העולם^נ שהם בג"ע כמה אלפים שנה ומשיגים השגות הכל מאור השכלה דיו"ד והתענוג העליון שיש בג"ע הוא מצד עצם האות יו"ד, אך הנה מ"מ הוא רק הארה מצומצמת דמה תופס מקום אות יו"ד לגבי כל האותיות שהם ך"ב קל^נא [וכ"ש] לגבי כללות הדיבור, ומה גם האות היו"ד שהוא נקודה חדא^נב דיש אות שיש לו אורך ורוחב אבל היו"ד הוא רק נקודא חדא וא"כ ה"ז רק צמצום עצום הן באור השכלה דג"ע שהוא מצד אור השכלה דיו"ד ה"ז צמצום עצום והן מצד הענג העליון שהוא מצד עצם אות היו"ד ה"ז ג"כ מצומצם מאד, וזהו ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה^נג להמשיך תוס' אורות בג"ע, וכן כל העבודה דעכשיו הוא להמשיך תוס' אורות בג"ע, ועל ל' הקבלה הוא להמתיק דיני לאה^נד, לאה הוא אותיות המח'^נה ואותיות הם מגבילים את השכל, דבלי האותיות אפשר להתפשט השכל הרבה והאותיות מגבילים אותו, שהשכל הוא כמה שיש בהאותיות, וע"י לימוד התורה לשמה לשם התורה^נו להמשיך אוא"ס בתורה ממתיקים דיני לאה, דהנה בתורה יש ב' מדרי'

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org